הייתה פה קורונה

הנה חלפה שנה ושוב הגיע חג שבועות, חג הכי לבן שיש,
שהחיינו והגיענו לכאן, יותר מזה פשוט אסור לבקש.
עברו עלינו שלושה חודשים שכמותם לא ידענו מעולם,
מגיפה מסתורית, שהשאירה בבית את כולם.
כל העולם כולו נפל בשביו של אויב אכזר,
בלי הבדל דת, גזע, שפה או מגזר.
מדינות סגרו שערים,
בכל יום שעבר חפרו עוד ועוד קברים.
באיטליה מלאך המוות היכה ללא רחם,
בספרד נקברו אלפים ולא היה מנחם.
בארצות הברית הגדולה ספרו את המתים וביקשו רחמים,
בכל פינה בעולם, היו כולם חסרי אונים.
עולם שלם הביט למוות בעיניים מבלי יכולת לעשות דבר,
בארצינו הקטנה, מחינו דמעה ויראנו מבוא המחר.
ובכל התקופה, ניצב ראש ממשלה אחד, ביבי, אהוב יותר, אהוב פחות,
והבטיח שהאסון שמתחולל בעולם, בארץ שלנו לא עומד לקרות.
אדם רב בשנים, לא נח לדקה,
ניהל מלחמה עיקשת מול אויב שאיים להכות בנו בחוזקה.
הוא ניצב מול אומה במשבר, טרוט עיניים וגרונו ניחר,
והבטיח שיהיה טוב והשמש תזרח גם מחר.
ובתחילה היה נדמה שאין שמאל ואין ימין וכולם מלאי הערכה,
לתפקודו של האיש רב השנים בהתנהלותו במערכה.
אך לא כך היה הדבר כלל ועיקר,
אנשים מבקשי רעתו החלו לצוץ מתחת כל עץ רענן ובכל כיכר.
והרוע לבש פנים בכל צורה וגוון,
והיה נדמה שביבי נתניהו הוא שהביא את הקורונה לכאן.
הוא שהביא את הוירוס בשביל מטרותיו האישיות,
השינאה הזאת לאיש גרמה לבליל של שטויות.
ויקומו בעלי עסקים, עשירים ונוטפי ממון,
ויצעקו כי מה רב סבלם וכי הם הולכים רעבים לישון…
ולא משנה שהם מגלגלים עשרות מיליונים בכל שנה,
החודשיים הקשים האלה לדבריהם, הפכו את התמונה.
פתאום כולם מסכנים, כולם עניים,
שכחו שהם צריכים להודות שהם עדיין בריאים.
וזמרים מפורסמים שעושים עלינו קופות הזויות כבר שנים,
התראיינו וסיפרו כמה הם מסכנים.
ובעלי עסקים, בעלי חנויות ומוכרי פלאפל למינהם,
טענו שבחודשיים של קורונה, נפלו מנכסיהם.
מה אגיד ומה אומר, בעיני די תמוה הדבר.
כל העסק הזה של ההתמסכנות מבינתי נבצר.
היה וירוס קטלני, הייתה מגיפה,
שכפי הנראה, עדיין לא חלפה.
הייתה פה מטרה נסתרת,
שנהיה שונים, שנתנהג אחרת.
שהשבר הזה שהגיע לעולם,
יצור פה משהו טוב יותר לכולם.
הייתה בי תקווה שמשהו פה ישתנה,
שהרוע הבלתי נסבל, לטוב, את מקומו יפנה.
אבל זה פשוט לא קורה, עולם כמנהגו נוהג,
המון גדול של אנשים בכיכרות מגדף וחוגג.
הוא רוצה לראות ראש ממשלה מאחורי סורג,
ולא אכפת להם בכלל שהאיש הזה שנים רבות לרווחתם דאג.
ואני אומרת שבורא עולם נתן בנו סימן,
רצה לפקוח את עינינו ולהזכיר, שהכל פה עניין של זמן.
הכל פה על זמן קצוב וקצר,
ואף אחד מאיתנו לא יודע מה צופן המחר.
חג שמח.