תמיד חשבתי לעצמי, שצבא הגנה לישראל הוא לא עוד סתם צבא, הוא דרך חיים. הילדים שלנו הרי מתגייסים בגיל 18, לובשים מדים ומקבלים נשק, אנחנו לא ישנים בלילות מדאגה, אך בטוחים שהם עושים משימה לאומית חשובה, שומרים עלינו וללא ספק מקבלים אחריות שמעצבת אותם ותורמת לכל החיים.
השבוע, כשראיינתי את גלב ואלן, בהתרגשות גדולה ולב פועם, הבנתי עד כמה הצבא יכול להיות ממש מציל חיים למי שלא קיבלו את הקלפים הנכונים בילדותם ובשבילם, הצבא זה קרש הצלה ממש מטביעה סופית לקראת המסלול לעתיד האמיתי, שלא היו לו זוכים לו בשום מקום אחר.
גלב שצ'ניקוב ואלן פאייר בני 20, סיימו השבוע טירונות בחוות השומר, והם ממתינים לגיוס ליחידות הקרביות. שום דבר בסיפור שלהם לא מובן מאליו, והסיפורים קשים ועצובים, אך הוא רצוף גם הרבה תקווה ומפגשים טובים, כמו ההיכרות שלהם שהפכה לחברות נפש וההזדמנות שנתן להם הצבא שלנו.
אלן: "ראיתי את סבתא בבית המשפט בשבע בבוקר, ומשהו השתנה בי. אמרתי לשופט: תציל אותי, אני מתחנן".
ספר על ילדותך.
"נולדתי באשדוד, ההורים עלו מרוסיה, יש לי שני אחים גדולים מאבא אחר ברוסיה, ויש במשפחה היסטוריה של התמכרות לאלכוהול בכל הדורות. אמא עוד לפני שנולדתי הייתה מכורה לאלכוהול וכשנולדתי הייתה נקיה, אבא היה מכור. ואז איכשהו הם הצליחו להסתדר, הרווחה עוד לא היו בתמונה, הכל היה מתחת לשטיח. הייתה לנו דירה ורכב, בעצם עד גיל 6 הכל היה נראה בסדר
כלפי חוץ. בגיל 6 אמא נפלה שוב להתמכרות והיה לה קשר לא בריא עם אבא, זו הייתה נפילה לכל המשפחה. עברנו לגור עם סבתא, ההורים נפרדו. כמו בסרט הוליוודי הפכתי מילד עם משפחה לילד שנמצא רק אצל סבתא, אני, אמא ושני האחים הגדולים, והיה קשה מאוד. חיינו בלי כסף, הייתה תקופת הישרדות של אמא שעברה הרבה אשפוזים, ממש קשה, אכלנו רק מכספי ביטוח לאומי, הסתדרנו בקושי .הייתי ילד קטן אז לא הייתי מאוד מודע לדברים".
מתי הבנת מה קורה?
"כשעליתי לכיתה ב' ואז לא היה כבר אפשר להסתיר ממני את המצב, התחלתי לחוות את הקושי ממש. הייתי ילד שלא קיבל כלים ולא קיבל דרך חיובית והתחלתי להיות מושפע לרעה.
הפכתי לילד אלים, כל יום רב מכות, כדי לפרוק את מה שאני שמרגיש ,אלימות הייתה הפיתרון הכי מהיר. לא ידעתי איך לספר, למי לספר, שמרתי הכל בבטן, העברתי ימים באלימות, בשוטטות, בגילך 9 הסתובבתי כל היום ברחוב, סתם מטייל ונשארתי עד מאוחר ברחוב".
ומה עם בית הספר?
"למדתי אז בבית ספר אשכול, שם ניסו לעזור אך כנראה שעוד הבריחה הייתה יחסית לגיטימית, ניסיתי רק לברוח, אבל כמו ילד לא שילמתי מחיר כבד".
מתי חלה הידרדרות דרסטית?
"התחלתי לעשן סיגריות בגיל 9 ובגיל 12 כבר נגעתי בסמים. ברחוב, אתה רואה מה אחרים עושים הנרקומנים, אז אתה עושה אותו דבר, חיפשתי איך לרגש את עצמי, רק לא להתמודד עם מה שקורה בבית. התמכרתי מהר מאוד ובגיל 11 התחלתי לשתות אלכוהול כמעט כל יום".
מהיכן הכסף?
"גונבים קצת, לוקחים מפה לשם, אין לך שום עקרונות. גנבתי הרבה מהמשפחה אפילו את הכסף האחרון שהיה להם לאוכל. אחר כך המצב הידרדר יותר, כשאבא נפטר משכרות יתר, שכנראה הביאה אותו לדום לב, עדיין לא יודעים מה קרה. אמא נפלה יותר חזק לא ראינו אותה כמעט".
עלית לתיכון באיזה מצב?
"לא הצלחתי להתמודד כמו שצריך, עליתי למקיף ה', הכרתי חברים מאוד שלילים מכל האזורים והמצב נהיה גרוע אבוד. היו מעצרים ואיומים, הרבה דברים רעים קרו. בגיל 14 כבר העיפו אותי, הייתי ממש מכור, כל הזמן עושה בעיות. עד אז ריחמו עלי וניסו לעזור לי אבל כבר עבר את הגבול ולא יכולתי להישאר שם. העבירו אותי לבית רשת, מרכז יום למי שאין לו מסגרת. בגיל 17 אחרי הרבה פנימיות ומעברים והרבה מעצרים ותפיסות, כבר המצב היה קיצוני סמים קשים בתדירות גבוהה מצב מסובך סחרתי בהרבה כסף כמויות גדולות.. החבר הכי טוב שלי נעצר ואז גם אני נפלתי. כבר לא היה לי קשר עם אף אחד מהמשפחה. הייתי לגמרי לבד".
נעצרת?
"כן, הגעתי לבית הסוהר ועברתי גמילה פיזית קשה מאוד. ממש ניקוי של 17 שנים, מאוד רציני מאוד אינטנסיבי, גם נפשי".
מתי חל המפנה?
"באחד הבקרים הגעתי לבית המשפט בשבע בבוקר להארכת מעצר וראיתי את סבתא שלי. נדהמתי שהיא באה לשם במצב שהייתי. הבנתי שהיא הדבר האחרון שנשאר לי בחיים, זה גרם לי לבכות ולהיזכר בכל מה שעברתי. זה שינה אותי. ביקשתי לדבר ואמרתי לשופט:
"אין לי בעיה לשבת בכלא ולקחת אחריות, אני רק מבקש מתחנן, אם תוכל לעזור לי ולהציל לי את החיים, אני לא רוצה לחיות יותר ככה".
מה קרה לך בעצם?
"הבנתי שהגעתי לרצפה. לתחתית. או שאני מסיים את החיים או שאני מתחיל לעלות למעלה. השופט שאל: מה אתה רוצה, גמילה? אמרתי לו "לא משנה מה רק תעזור לי, מבטיח שאעשה הכל." בתאריך 23.4.18 נכנסתי למרכז גמילה מלכישוע, נולדתי שם מחדש. לא רק ששינו את כל מה עשיתי, ממש התחלתי הכל מאפס, התחלתי להתקלח, לצחצח שיניים, להתלבש, לנקות את החדר. היה מאוד קשה בהתחלה כמובן אבל אחרי עבודה קשה באה המטרה הגדולה, החיים החדשים שלי. עם הזמן ונהיו לי חברים טובים, המשפחה חזרה לקשר, סיימתי בגרות מלאה, התחלתי לרוץ ולעשות כושר".
שם הכרת את גלב..
"זכיתי בו. הכרנו באמצע הטיפול, קרה שם משהו שהוא מעבר להיגיון. הוא לא רק חבר, זה מקטין את מערכת היחסים שלנו. הוא מדהים, עד עכשיו אנחנו יחד, גרים יחד, התגייסנו יחד. הנה אתמול היה לי משבר רגשי ודבר ראשון שלחתי לגלב הודעה ומיד הוא התייצב אצלי. הוא המלאך שלי בכל התחומים. כשקשה, כשטוב, כשאני צריך עזרה, לא חושב פעמיים לפני שאני פונה אליו. הקשר שלנו הוא מעבר לכל דמיון."
גלב: "הרבה זמן ניהלתי חיים כפולים, ברחוב סמים ולאכוהול, בבית שתיקה. עד שהכל התפוצץ"
ספר על ילדותך.
"נולדתי באוקראינה, עליתי בגיל 6 וחצי בחורף 2008 עם אמא ואבא ודודה מצד אבא. מאחור נשארו כולם, חברים, סבא, סבתא. גרנו בחולון בשכונת ג'סי כהן והקליטה הייתה מאוד קשה מבחינה חברתית. לא ידענו שפה, מנהגים, כלום. בפורים כולם מתחפשים ואני לא מבין מה הם עושים, הכל שונה. גם מבחינה כלכלית היה קושי, גרנו בשכירות בדירת סלון וחדר, וזה היה די קשה להתאקלם. בשכונה הסתדרתי, כי היו הרבה עולים חדשים וגם מלחמה בין רוסים לאתיופים.."
אז היית ילד רחוב?
"הקשיים האמיתיים שלי התחילו בגן חובה ובכיתה א ', חוויתי הרבה גזענות, הרבה יחס שלילי, ההורים היו עסוקים בעבודה ופרנסה ולימודים של השפה, אז הייתי הרבה לבד בשכונה. הייתי צריך להגן על עצמי ואחרי כיתה ב' ממש הייתי ילד אלים, כל הזמן השעיות מבית הספר וזימונים של ההורים, פעמיים רצו להעיף אותי ועדיין ניסיתי להראות נכונות, כן רציתי ללכת בתלם, אבל לא הייתה לי מספיק מוטיבציה בשביל זה".
מה הרגשת?
"שבבית ספר אני לבד, בבית אין מה לדבר על רגש ולפרוק, ואז בגיל 12 התחלתי עם אלכוהול וסיגריות, אבל במקביל שיחקתי כדורגל אז עוד החזקתי."
מתי המצב הידרדר?
"בגיל 15 הייתה תקופה בה אני רציתי להתקדם בכדורגל ולעבור לקבוצה בראשון לציון ואז כבר הכרתי סמים ומצאתי את עצמי מידרדר.. אם קודם הייתי מגיע שעתים לפני אימון ושעתים אחרי אימון ,פתאום הכל נעלם. טני מפסיק לבוא לכדורגל שהיה החיים שלי
ראיתי שאני מידרדר, וזה כבר לא משך אותי. היה לי תקל עם המאמן, עברתי לקבוצה אחרת בחולון וגם שם היה תקל עם שחקן ותיק, לא רצו שאבוא יותר.
מאותו יום המצב היה ממש רע. אני זוכר איך התקשרתי לחבר, הוא שואל אותי איפה אתה, אני נוסע אליו וזהו משם השימוש יומיומי."
איך הגיבו ההורים?
"הצלחתי להסתיר שמונה חודשים מהמשפחה, ניהלתי חיים כפולים. הייתי עם הרבה מטענים ואני לבד אין לי למי לספר ולשפוך. רק הסמים, השכונה והרחוב. הרגשתי רק שם בטוח. זה הביא אותי לחקירות למעצרי בית על מכות, על סמים, על סחר, הייתי מאוד קרוב לבית סוהר."
מתי חל המפנה והגעת לגמילה?
"נכנסתי למלכישוע ביום 13.10.18 ,אני זוכר תהליך קשה מלא נפילות, לא הגעתי בראש של לעשות שינוי, פשוט לא ראיתי יותר טעם לחיים. העתיד שלי היה בתוך הסמים. אני אוכל כאפות תוך שאני מסטול וזה שורף את המוח. ואז החלטתי להתנתק מהכל. לעזוב את השכונה, היו כל יום בלשים מתחת לבית. אמא לוחצת, עובדת סוציאלית לוחצת ואני הולך להתפוצץ.
ביקשתי להיכנס למלכישוע לחודש וחצי, לשכוח הכל, לאבד את עצמי ממש, כי כבר הסמים לא עזרו לי לא להרגיש. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הבנתי שאם אכנס לגמילה כולם יעזבו אותי בשקט. למזלי ותודה לאל, התחלתי שם להבין שאי אפשר להמשיך ככה".
ואז סולקת מהמכון?
"הייתי שם חצי שנה אך אז גנבתי כדורים מהמרפאה, כי עוד לא הייתי מוכן לשינוי. הוציאו אותי להשעיה לבית, נפלתי שוב לאלכוהול אך למזלי היו חברים טובים שהרחיקו אותי מזה והבנתי שאין לי ברירה.
חזרתי לבית כולי עצבני, מת לסמים, נותן מכות לעצמי ולרהיטים בשתים בלילה, ויום למחרת הבנתי שאני חייב לחזור למלכישוע לתהליך שלם.
פשוט הבטחתי לעצמי שהפעם אני לא מתייאש. וכמה שהיה קשה והתנגדתי לעבור את התהליך ויצאתי מהכלים, בכל פעם חזרתי חזרתי להתעסק בעבר שלי".
שם הכרת את אלן.
"שם אני ואלן הכרנו. בעצם הצלנו אחד את השני בגמילה ואז הבנו שהצבא רוצה לשקם אותנו ביחד למזלנו".
מה החלום שלכם?
אלן: "אני מגשים את החלום שלי כל יום. לחיות אחרת. הגענו לנקודת ציון ביחד, החוויה שסיימנו כמצטיינים, אנחנו מאוד רוצים להמשיך לקרבי, אני רוצה להמשיך לגולני. טוב לי במסגרות, אני חולם להמשיך לקצונה, לעשות תיקון לכל החיים. לתת את הטוב שבי.
אני לא מפחד לחלום והכל פתוח, לעבוד עם חיות זה מאוד מושך אותי אבל אני חולם כמו ילד קטן, כל יום רוצה משהו אחר, פעם טייס ופעם גיבור על. הכל אפשרי."
גלב: "לא חסרים לי עכשיו חלומות. העיקר זה קריירה צבאית, לצאת לקצונה, להמשיך בקבע, קרבי, להגיע לצנחנים לסיירת, מגלן, זה החלום הקרוב. בהמשך לפתוח חוות סוסים טיפולית, כמו שאנחנו היינו בה, אולי לילדים אוטיסטים ונוער בסיכון."
מה קורה עם המשפחות?
גלב: "גאות בנו, בלי עין הרע".
אלן: "אמא עדיין בתהליך שיקום, למדתי לחיות עם זה. סבתא היא בשבילי הכל".
