בתקופה האחרונה הוגשו שלוש תביעות בגין רשלנות רפואית על ידי שלוש נשים שונות נגד בית החולים ׳אסותא׳ באשדוד. כל המקרים הן בעקבות נזקים שנגרמו למנותחות לכאורה לאחר שעברו ניתוח במחלקת עיניים.
הרופאים לא סיפרו שאיבדה את הראייה לאחר הניתוח
התביעה הראשונה הוגשה לבית המשפט השלום תל אביב- יפו על ידי אשה בת 68, שתבעה את מנהל מחלקת עיניים ב׳אסותא׳, ד"ר יוסף פיקל ואת בית החולים ׳אסותא׳. בכתב התביעה, שהוגש באמצעות עו"ד מורן אברהמי יום טוב, עולה כי התובעת בת ה- 68 סבלה מירידה בראייתה בשתי עיניה. באוקטובר 2018. היא הופנתה לניתוח רשתית וקטרקט . ב- 9.12.18 עברה ניתוח שבוצע, כעולה מכתב התביעה, נגד המנתח ד"ר פסח ופרופסור פיקל שהיה אחראי, לאחר שהתברר כי הניתוח לא הצליח נקבע לה תור לניתוח שני בעין שמאל. בחודש פברואר 2019 עברה ניתוח שני שבוצע ע"י מנהל המחלקה פרופסור פיקל. מכתב התביעה עולה כי הוחדר גז לעיניה, וכי הגז גרם לה לכאורה לאבד את הראייה בעין שמאל, ככל הנראה כתוצאה מפגיעה בלתי הפיכה בעצב הראייה. "לאחר ניתוח זה", נכתב בכתב התביעה, "אבדה ראייתה של התובעת לחלוטין ולא ניתן היה להפיק אפילו תחושת אור". למרות מצב זה, נטען בכתב התביעה כי רופאיה המשיכו לזמן אותה לביקורת, והציגו לפניה לכאורה מצג שווא כאילו מצב העין ישתפר. ״למרות מצב עגום זה, פרופ' פיקל וצוות המרפאה המשיכו להשלות את התובעת, כאילו מצב ראייתה בעין שמאל ישתפר".
ביולי 2019 ולאחר שמצב העין לא השתפר, התובעת פנתה לחוות דעת נוספת וגם כאן היא נותרה בלי שעודכנה על אובדן הראייה. רק כעבור מספר חודשים נוספים היא שמעה לראשונה מרופא נוסף אליו פנתה כי איבדה את הראייה בעין שמאל. לכתב התביעה על סך 2.5 מיליון צורפה חוות דעת של פרופ' יצחק בן סירה שקבע כי הרישומים בדוחות שנמסרו מ׳אסותא׳ הם "חסרים ביותר". לדבריו, בדו"ח מתוארים אירועים שונים שאינם יכולים להסביר את אובדן הראיה המוחלט ואת המצב הסופי, כפי שנראה לעין. כמו כן, הוא הוסיף כי הנזק לעינה של התובעת יכול היה להיגרם רק על ידי חבלה פתאומית ומשמעותית, כתוצאה מתנועה לא נכונה בניתוח או לחץ מסיבי על העין, שיכול להיגרם כתוצאה משימוש בגז.
כן טוענת עו"ד יום טוב בשמה של התובעת כי בעקבות המצב התובעת סובלת ממצב רוח ירוד ועצבני, ירידה בחשק ובאנרגיה, פגיעה בביטחון העצמי, חרדות, תסכול וייאוש, והיא אף מטופלת בעקבות המצב בטיפול תרופתי נוגד דיכאון וחרדה . עקב כך נקבע ע" פסיכיאטרית כי האישה סובלת מנכות נפשית, בשיעור של כ-25 אחוזים, על פי תקנות המוסד לביטוח לאומי.
רינה גילתה שהושתלה בעינה עדשה השייכת למנותח אחר
רינה פחימה נכנסה לניתוח פשוט. לאחר הניתוח גילתה לחרדתה כי העדשה שהושתלה בעינה שייכת למנותח אחר. "אחרי הניתוח, פתאום האחות צועקת לרופא ‘׳ד”ר ניתחנו את אלברט לוגסי' נלחצתי אמרתי לה ' אני נראית לך גבר?'. התחלתי לבכות. הם קראו למנהל המחלקה והוא אמר להם להחזיר אותי לניתוח”, כך משחזרת רינה פחימה בת 73 מאשדוד. פחימה, מוותיקות אשדוד. "הגענו בשנת 1957 לאשדוד הייתי בת 8”.
לדבריה, בסך הכל היא נכנסה לאסותא לעבור ניתוח קטרקט. "הרופאה בקופת חולים אמרה לי שאני צריכה לעבור ניתוח. אחותי לקחה אותי לעוד רופא ב׳הדסה׳ בירושלים, שגם קבע שעליי לעבור ניתוח. הבנות אמרו לי שעדיף לעבור את הניתוח באשדוד שלא אצטרך לנסוע לירושלים להוריד תפרים״. ביום הניתוח היא הגיעה עם אחותה ובתה. הניתוח עצמו נמשך כעשרים דקות ובסיומו היא הועברה להתאוששות, אבל אז לחרדתה היא גילתה כאמור שהעדשה שהושתלה לה שייכת לגבר שאף הוא עמד לעבור ניתוח. "הם קראו למנהל המחלקה שהורה להכניס אותי חזרה לניתוח. השכיבו אותי חזרה על שולחן הניתוחים, ואמרו לי 'אל תדאגי, זה יכול לקרות. צ'יק־צ'אק נתקן לך את זה', אבל הניתוח התארך מאוד והרגשתי שרק אלוהים יכול להציל אותי”.
המקרה הזה פורסם לראשונה על ידי כתב הבריאות רז רזניק ב"ישראל היום". פחימה, שמאז הניתוח חייה השתנו הגישה כתב תביעה בגין רשלנות רפואית, שהוגשה לבית משפט השלום בירושלים נגד ׳אסותא׳ וכן המנתח ד"ר יובל פסח ונגד אחות חדר הניתוח אילנה שקולניקוב. התביעה הוגשה באמצעות עורכי הדין ד״ר אסף ונתנאל פוזנר. הטענות בתביעה מסתמכות על חוות דעת רפואית, וכן על התיק הרפואי של פחימה שבו נכתב בדו"ח הניתוח כי "לאחר השתלת העדשה התברר שהעדשה אינה הנכונה", ונמצא תיעוד מלא של פרטי המטופל שהעדשה שלו הושתלה אצל רינה בטעות. קטרקט (ירוד) הוא אחד הגורמים השכיחים להפרעה בראייה אצל מבוגרים. הוא נגרם מכך שעדשת העין מאבדת את השקיפות שלה. בניתוח לטיפול בבעיה מוצאת העדשה העכורה, ומושתלת לרוב במקומה עדשה מלאכותית המותאמת לנתוני העין של המטופל. כך קרה אצל רינה – היא סבלה מירידה בראייה, אובחנה כסובלת מקטרקט בעין שמאל, והוזמנה לניתוח ב׳אסותא׳ אשדוד בתאריך 8 בספטמבר 2019.
על פי כתב התביעה עולה לכאורה כי במהלך הניתוח ״התרשלו הנתבעים כלפיה בצורה בוטה, בכך שהשתילו בעינה עדשה שיועדה למטופל אחר. לאחר מכן היא הוכנסה באופן היסטרי, חפוז, תוך איבוד עשתונות וללא שיקול דעת לניתוח נוסף – רשלני אף הוא – שלא זו בלבד שלא היה דרך ההתנהלות הסבירה והנכונה, אלא בניתוח הנוסף הורחב החתך הניתוחי, והדבר הוביל לפגיעה קשה נוספת בעינה של פחימה, תוך גרימת נזק כבד ובלתי הפיך לעינה ולמצבה הנפשי ".
עוד עולה מכתב התביעה כי ״לאחר הרשלנות בניתוח הוסיף בית החולים חטא על פשע, ולאחר שנודעו תוצאותיו הקשות, הופנתה פחימה לניתוח נוסף בקרנית העין, אשר התברר בסופו של דבר שלא היה מקום לעשותו. אלא שבשלב זה, ועל אף חובתו למימון עלות הניתוח, פעל בית החולים ב'שיטת מצליח' פסולה, וניסה להתנות את מימון הניתוח בוויתור של התובעת על כלל זכויותיה, ובפרט על זכותה החוקתית לגשת לערכאות ולקבלת פיצוי בגין הפגיעות שנגרמו לה, ומבלי להודיע לה שהיא זכאית לניתוח ללא מימון כלשהו ".
כן נטען כלפי הרופא המנתח ד"ר פסח כי הוא "הוסיף חטא על פשע בכך שניסה ליצור אצל פחימה מצג שווא – המנוגד לעובדות – כאילו לא נגרם נזק כלשהו, והכל, כמסתבר, בניסיון להימנע מחובתו ומחובת הנתבעים כולם לפצותה בגין פגיעותיה". על אחות חדר הניתוח שקולניקוב נטען בכתב התביעה כי היא "היתה האחות בניתוח, ובין היתר הוחתמה על טופס בקרת מוכנות לפני הניתוח, שבמסגרתו אישרה כי ביצעה זיהוי לתובעת, הן בהכנה והן בבקרה לפני הניתוח ".
בנוסף נטען בכתב התביעה כי לא מדובר בכשל נקודתי, אלא בכשל כללי הטמון בסדרי העבודה ובהתנהלות של בית החולים. בחוות הדעת הרפואית עליה נסמכת התביעה נקבע עוד כי "היתה קריסה מוחלטת של מנגנוני ההגנה והזיהוי של המטופל שהיו או שהיו צריכים להיות, ושנועדו למנוע מצב כזה". עוד נטען כי הרישום בדו"ח הניתוח היה שגוי ומסולף "באופן הנראה מכוון". על פי התביעה, כתוצאה מכל זאת נגרמו לפחימה "נזקים קשים בעין שמאל שהביאו לראייה ירודה", ולנזקים נפשיים כאשר "כתוצאה מרשלנות הנתבעים היא סובלת מתסמונת פוסט־טראומטית.
עורכי הדין אסף פוזנר ונתנאל פוזנר, עותרים לבית המשפט לקבל פיצויים על הנזקים הרבים שנגרמו לפחימה, וכן דורשים גם "פיצויים עונשיים ומוגברים לאור מהותה של הרשלנות, אשר הייתה ניתנת למניעה באמצעים פשוטים שעלותם מינורית, ואשר היו מונעים את הנזק הכבד שנגרם למטופלת".
"התהפכו לי החיים"
לדברי פחימה חייה השתנו מאז נכנסה לחדר הניתוח: ״עבדתי כסייעת בעיריית אשדוד בחינוך המיוחד במשך הרבה שנים. יצאתי לפנסיה בשנת 2015 והתחלתי להתעניין בעצמי, לטפל בעצמי. הייתי מאוד פעילה. התנדבתי ב׳סיירת סבבא׳. התנדבתי בגנים שעבדתי והיו לי חיים מלאים עם המון טיולים ועכשיו כלום. עד היום יש לי טראומה בגלל מה שקרה. אני סובלת מהתקפי מתח וחרדה, לא מצליחה להירדם בלילות, וכל זה חוץ מהפרעות קשות מאוד בראייה. מאז הניתוח אני אין לי ביטחון לצאת, אין לי ביטחון להיות בחברה. כי העין הזו כל הזמן נסגרת מההבזקים . אם לא הילדים, שיהיו לי בריאים, שעוזרים לי לא הייתי מתפקדת בכלל. החיים התהפכו לי לגמרי מהניתוח הזה. אני מצטערת על היום שהחלטתי ללכת לניתוח. אני לא מאחלת לאף אחד שיעבור דבר כזה. זה לא חיים”.
בטי התעוררה באמצע הניתוח
בטי רוינזברג בת 65 מאשדוד, בסך הכל הגיעה לבדיקת עיניים שגרתית והופנתה על ידי מרפאת העיניים בקופת החולים למיון עיניים ב׳אסותא׳, ומצאה עצמה תוך מספר ימים עוברת מספר ניתוחים, שהותירו אותה לדבריה סיעודית: "בנובמבר 2020 הגעתי לבדיקת עיניים שגרתית במרפאת קופת החולים, ותיכננתי לחזור לעבודה מיד בסיומה", היא מספרת. אלא שאז גילו לחץ תוך עיני (גלאוקומה ) והפנו אותה למיון. "בדיוק קניתי אוטו חדש ונסעתי איתו למיון. מי העלה בדעתו שחיי יתהפכו עליי ומאישה שמחה ועצמאית אהפוך בזמן קצר לסיעודית" היא אומרת בכאב. היא עלתה לישראל לפני כעשרים שנה ובמשך 17 שנה עבדה ב״משביר לצרכן״. אישה עצמאית, אוהבת חיים. מהעבודה נהגה לנסוע לבתה בכפר סבא לראות את נכדיה ולפגוש את בן זוגה שגר ברעננה. לדבריה, החיים חייכו אליה והיא אליהם עד הניתוחים.
בטי פנתה אל עו"ד מורן אברהמי- יום טוב, שהגישה בשמה כתב תביעה בגין רשלנות רפואית לבית המשפט השלום בבית ים. התביעה לפיצוי בסך 2.5 מיליון שקלים, היא מפרטת את מה שעבר עליה. לדברי עו"ד אברהמי יום טוב, הטיפול המקובל והנדרש לגלאוקומה הוא טיפול לייזר, אך בשל תקלה במכשיר, הטיפול לא בוצע. תחת זאת, כך נטען, הוחלט לבצע בבטי ניתוח הסרת ירוד (קטרקט) והשתלת עדשה תוך עינית. עוד נטען, כי לאחר שמצבה של בטי לא השתפר ואף החמיר, בוצע בה, כעבור שלושה ימים, ניתוח נוסף. על פי התביעה, הליך ההרדמה בניתוח השני היה כה לקוי, שהאישה שמעה את כל המתרחש בחדר הניתוח, הרגישה את הפעולות שבוצעו בעינה, נאנקה מכאבים, בכתה וצעקה. מספרת בטי: "עברתי המון בחיים, דבר כזה בחיים לא ציפיתי, אני הרגשתי הכל את הכאבים, אחרי זה עשו לי חורים אין לי מושג למה, לא הצליחו לשים מה שהם רצו, התחילו לריב בין הרופאים, אני שמעתי את הצעקות, 'מה את עושה?', "מה את עושה?' , 'תפסיקי מה את עושה לה?', 'תחזיקו אותה חזק' אני השתגעתי. אני אדם חזק אבל בכיתי כמו תינוקת. ניסיתי להגיד לרופאים שכואב לי ושיוסיפו חומר הרדמה אבל אף אחד לא שומע אותי, את הצעקות שלי, והכאב רק מתגבר. אני מתפתלת על מיטת הניתוחים ומתחננת שיפסיקו את הניתוח, והרופאה, בטון של מפקדת, אומרת לי: 'בטי, מה את עושה? למה את צועקת? תירגעי ואל תזוזי אם את רוצה שהניתוח יצליח'. היה סיוט". בכתב בתביעה נכתב: "מהלך ההרדמה היה כושל ולא יעיל. המטופלת נאנקה מכאבים".
לדברי עו"ד אברהמי יום טוב, לאחר שגם ניתוח זה לא צלח, הוחלט לבצע באישה ניתוח נוסף, שלישי במספר, שנכשל גם הוא. לדבריה, בדו"ח הניתוח השלישי נכתב כי "בהמשך יישקל הצורך לתקן שוב את נקז הגלאוקומה".
אלא שבטי כבר לא הסכימה לעבור הליך נוסף ב׳אסותא׳ היא הופנתה לבקשתה לבית החולים איכילוב, שם אושפזה ונותחה. על פי התביעה, כאשר אושרה האבחנה כי היא סובלת מחסימת וריד הרשתית המרכזי, בוצע בה ניתוח נוסף. "כיום התובעת סובלת מאיבוד ראייה משמעותי בעין ימין עם פגיעה בעין שמאל, באופן שמשפיע על תפקודה הפיזי והנפשי", טוענת עו"ד אברהמי יום טוב.
לתביעה צורפה חוות דעתו של פרופ' שלמה מלמד, מייסד ומנהל לשעבר של מרכז הגלאוקומה על שם רוטברג בבית החולים ׳שיבא׳ תל השומר. פרופ' מלמד קבע, כי הטיפול בגלאוקומה בעין ימין, שבוצע על ידי הרופאים בבית החולים 'אסותא', היה שגוי ורצוף טעויות קריטיות. בנוסף, קבע, כי במקום טיפול לייזר, שהיה מספיק במקרה הזה, בוצעו באישה ניתוחים מיותרים ולא מתאימים, שרק החמירו את מצבה. המומחה העריך את נכותה של האישה בשיעור של 35 אחוזים לצמיתות.
בחוות דעת נוספת שצורפה לתביעה, מאת ד"ר טניה אברט, מומחית לפסיכיאטריה, נקבע כי בשל הפגיעה הקשה בראייתה, הפכה התובעת מאישה עצמאית, המתפרנסת בכוחות עצמה, לשבר כלי, התלויה במשפחתה. לדברי ד"ר אברט, בטי הפסיקה לנהוג ולעבוד, לא יכולה לצאת לבדה מהבית, מתקשה להתנייד באופן עצמאי, ומספר פעמים כבר נפלה ברחוב, לא מצליחה לבצע פעולות יומית שגרתיות, לקרוא או לצפות בטלוויזיה. "בשל מצבה הגופני פיתחה התובעת תגובה רגשית חריגה עם ביטויי דיכאון וחרדה", קבעה ד"ר אברט, "היא נעשתה עצובה ומדוכאת, חסרת שמחת חיים, הנאה ואנרגיה, חרדה וחסרת ביטחון עצמי". המומחית קבעה לאישה 25 אחוזי נכות פסיכיאטרית והמליצה על טיפול תרופתי בנוגדי חרדה ודיכאון ומעקב פסיכיאטרי.
על פי התביעה, הטיפולים השגויים שבוצעו באישה בבית החולים ׳אסותא׳ הסבו לה סבל רב, נזקים בלתי הפיכים ואובדן הנאות החיים. "הפעולות שביצע הצוות הרפואי הצביעו על חוסר הבנה מוחלט של מצבה הקליני של התובעת ומהווים חריגה משמעותית מהפרקטיקה הרפואית המקובלת", טוענת עו"ד אברהמי יום טוב.
תגובת ׳אסותא׳: ״נגיב בבית המשפט״
מבית חולים אסותא נמסר בתגובה לתביעות: "תגובת בית החולים תינתן בבית המשפט, כמקובל".
