מהתביעה עולה שבעל המאפייה חלה במחלת העור כתוצאה מעבודה משך כ-25 שנה במאפיה, במסגרתה נחשף במהלך יום עבודתו באופן קבוע למוצרים אורגנים שונים. בעקבות חשיפתו לחומרים אלה, הוא החל לסבול מפריחה, קשקשת רבה, סדקים על פני העור ומגירוד קשה הגורם לו לסבל רב. בעקבות מצב בריאותו הוא נאלץ למכור את בית העסק שהקים על מנת שלא להיפגע בריאותית.
בא כוחו עו"ד לינדנברג העוסק בתביעות נגד הביטוח הלאומי, טען בתביעה כי בעל המאפיה נאלץ לוותר על עיסוקו כקונדיטור ובעל מאפייה. לנוכח מצב קשה זה, מכר את העסק בו השקיע את כל חייו לאחר שהבין מרופאיו, כי כך חייב עליו לנהוג אם הוא רוצה לשמור על חייו ועל בריאותו. מכירת העסק בשל מחלת המקצוע ממנה הוא סובל ואיבוד פרנסתו ומשלח ידו הובילו אותו לסבל נפשי וכלכלי עצום.
לאחר הליך קצר מול המוסד לביטוח לאומי, ללא צורך להגיש תביעת ערעור לבית הדין האזורי לעבודה, החליט האחרון להכיר במחלת המקצוע כתאונת עבודה וזימן אותו לוועדה רפואית אשר תקבע את גובה הנכות ממנה הוא סובל עקב מחלת המקצוע. בהתאם לשיעור הנכות תיקבע גובה הקצבה החודשית מהביטוח הלאומי, לה יהיה זכאי כל ימי חייו.
