"נשים נחמדות לא מחוללות מהפיכות"
המשפט הזה של עיתונאית מקצועית ומוערכת דנה ויס בזמן שישבה ורואיינה על ידי אופירה אסייג בועידת המשפיעות של קשת 12 וחדשותN12 שהתקיימה בבנייני האומה בירושלים והיה לי את הכבוד לייצג את העיר אשדוד בתור כתבת ומסקרת את האירוע של אשדוד10, נתן לי בום חזק בבטן.
האומנם נשים בשנת 2022 חייבות להיות ביצ'יות? אסרטיביות? פנתרות שדופקות על שולחנות על מנת להשיג דברים ולשבור תקרות זכוכית?
בואו נחשוב ביחד וננסה לפענח את הסוגיה הלא כל כך פשוטה זו, במילה אחת מורכבת.
ככל שהקשבתי ושוחחתי עם הנשים הכי מעוררות השראה ופורצות דרך יותר ויותר הבנתי שנשים חכמות, משכילות, יזמיות, מפורסמות ככל שיהיו עדיין נחשבות למיעוט בכל הנוגע בעמדות ניהול בכירות בתחומי עסקים, השכלה ופוליטיקה.
עדיין בשנת 2022 אנו רואים אחוזון מאוד נמוך של נשים בעלות השפעה בתפקידי מפתח, עדיין נושא השכר והפרנסה הלא שוויוני בין נשים וגברים עולה על הפרק, עדיין לאישה הרבה יותר קשה לעלות בסולם ההיררכי לטופ ולהישאר שם מבלי שיעלו השאלות איך היא הגיעה לשם? מי שם אותה שם? ועוד.
נורא קשה לנו בתור החברה הישראלית ולא רק לקבל את העובדה שנשים ופה אני אומר בזהירות רבה שלא כל הנשים נולדות עם האופי הלוחמני החזק של הרצון לחולל מהפיכות, להגיע לעמדות מפתח הכי גבוהות שניתן, לשבור תקרות זכוכית, להיות עצמאיות, יזמיות ונשות עסקים, צריך שיהיה לך תשוקה לכך והרבה "ביצים".
ישנם הרבה נשים גם שלא בוחרות ללכת בדרך זו ומעדיפות ונהנות לא פחות להיות האישה ההיררכית במושג שאנו מכירים. לשבת בבית, לעבוד בעבודות נשיות, לגדל ילדים ועוד.
לכן אם אישה מחליטה להגיע לפסגה הכי גבוהה במשק הישראלי, בפוליטיקה, בעסקים יש לה דרך ארוכה מאוד ומלאת מוקשים שתצטרך לעבור. הרבה עשייה, הרבה ביקורות, חייב שיהיה לה אור של פיל כמו שאומרים, כי החברה שלנו ובמיוחד הנשים לא ממש יודעות לפרגן ולתמוך בנשים חזקות מהן.
מיכל אנסקי יזמית, גסטרונומית ושופטת בתוכנית ריאליטי המצליחה מאסטר שף אומרת לריטה גולדשטיין בראיון: עבדתי מאוד קשה להגיע לאן שהגעתי, למדתי המון, אני בעלת תואר בהיסטוריה עם התמחות בקולינריה והיה לי מאוד חשוב להוכיח לשפים ששופטים יחד איתי בתוכנית שהם בעלי ותק ורזומה הרבה יותר ארוכים משלי שאני ראויה לא בתור אישה כאובייקט אלא בתור אשת קולינריה, אשת מקצוע.
הייתי חייבת להילחם על מקומי בכיסא השופטים. רק לאחר שלוש שנים של מלחמה קשה ומותשת שתוך כדי גם רבתי עם אנשים על לקבל זכות דיבור, על להוכיח את עצמי אני יכולה להגיד בפה מלא שהכיסא שאני יושבת עליו ויוצרת מתוכו אני ראויה לו.
אך עדיין עם כל הרזומה והביוגרפיה הנהדרת בתחום הקולינריה של מיכל אנסקי, ישנם פערי שכר משמעותיים בין השפים הגברים אייל שני וחיים כהן, וכמו רותם סלע ועוד נשים משפיעות ומובילות הן נכנסות לחדרי משא ומתן ומתחילות לדרוש את השכר המגיע להן ללא שום נחמדות בדרך לחולל עוד מהפיכה בנושא השכר הכה לא שיוויוני בחברה שלנו. ואני אשמח בנימה אישית שלי, ביום האישה הבינלאומי לאחל לכן נשים לביאות ומדהימות להיות אתן, לא לפחד לומר את דעתכן בפומבי, לא לפחד ליזום, לעשות, לא לפחד לחלום חלומות הכי פרועים שלכן, לא לפחד לדרוש שכר המגיע לכן, לא לפחד לא להיות נחמדות.
כי השמיים הם לא הגבול, הם רק ההתחלה.
יום האישה הבינלאומי שמח!!!!!
