מסופר על קרקס, בו היו כמה פילים יפים וחזקים. המאלף החליט לאלף אותם בדרך שלילית ומתעללת, ובכל פעם שלא עשו כדבריו והיו יוצאים מהמתחם ללא ציווי, היה קושר את רגליהם בשלשלאות מכאיבות.
כעבור זמן מה הצליח המאלף בתרגיליו ולא היה עוד צורך בקשירת השלשלאות בחוזקה כי הפילים ממילא חששו לעשות צעד בניגוד למצופה.
לאחר שנים התחלף המאלף וגם את מקומם של הפילים שהיו בעבר תפסו הפילים הקטנים שנולדו להם וגדלו עמם באותם תנאים. המאלף לא הבין כיצד יתכן שהפילים כלל לא מנסים לצאת מהמתחם ולזוז ואף מצטופפים באופן קבוע סביב השלשלאות, למרות שלא קשר אותם כלל.
הוא שאל עובד ותיק לפשר התעלומה וזה הסביר לו: שהפילים כל כך התרגלו לפחד מהמאלף ומהתזוזות שלהם שפשוט חדלו לנסות אחרת.
בסיפור הזה נזכרתי השבוע, כאשר מישהי שיתפה אותי שהפחד משתק אותה והיא חוששת לעשות דברים שמזמן חלמה עליהם. והיא לא היחידה. הפחד כל כך עצום בתחושתו שאם אנו מאפשרים לו להשתלט ולא עוצרים אותו בזמן, הוא מסוגל לחסל כל אומץ ותעוזה ולהפוך את חיינו למשעממים.
בנוסף לכך, גם אם אחרים דואגים לבקר בשליליות ובזלזול כל דבר שאתם עושים, הם מעצימים בכם את הפחד אך זה לגמרי נובע גם מהפחד שלהם.
אז איך מתעמתים עם הפחד?
1.מודים באמת, שהוא קיים ונמצא וטבעי לחלוטין, אנחנו אנושיים והוא חלק מהמורכבות בעולמנו.
2. מתמודדים איתו, בנשימות, במנטרות מעודדות לעצמנו.
3. מקטינים אותו, לא בהתעלמות אלא באמירה שאפשר לשים אותו רגע בצד.
4. ממסגרים אותו, באמצעות עשייה שדורשת אומץ ותעוזה וחשיבה מחוץ לאזור הנוחות שלנו.
5.מכינים את עצמנו לכך, שאולי נחווה כישלון אך הוא יהפוך למשוב וישפר את הפעם הבאה שבה ננסה.
6. מבטיחים לעצמנו שאנחנו מסוגלים להיות חזקים ולהתגבר וכדאי לנסות, כי בתוך ביצת ההפתעה של החיים כנראה נפגוש דברים שאפילו לא חלמנו עליהם.
