השאלה הכי נפוצה בימים אלו, ששומעים מכל עבר מתושבי הארץ, היא מתי כבר יוכלו לצאת מהארץ ולטייל בביטחה בלי איומים של מוטציות, בידוד ומלוניות.לשאלה הזו כמובן אין עדיין מענה אך מה שכן, מסתבר שישנם צעירים שעושים בימים אלו את המסלול הפוך, הישר לארץ, ומתכוונים להישאר בה לפחות עוד כמה שנים טובות.
הצעירים הללו, דוברי צרפתית שהתגוררו עם משפחותיהם עד לאחרונה בצרפת ובאיים המקיפים אותה, עוזבים את הוריהם, את כל משפחותיהם, את הילדות היפה, את השפה השגורה בפיהם, ומגיעים לארץ ישראל הלא נודעת.
הם חדורי ציונות, זה בטוח, אך המוטיבציה מגיעה בהדרגה, כאשר הם פוגשים את מנהל המכינה המצפה להם, "מכינת גור אריה" השוכנת באשדוד ומופעלת על ידי חברת "החוויה הישראלית", שמעניקה להם הרבה הרבה יותר מחוויה חד פעמית.
יהודה סאלאמא: מדובדבן להגשמת חלום עבור דוברי הצרפתית
יהודה (31) נשוי ואב לשניים, המנהל את המכינה בתוך מתחם ישיבת "נווה דקלים", מספר כי כיום מצויים אצלו כשישה עשר נערים, בני 18-20, כאמור חלקם לבדם כתיירים במסע ישראלי וחלקם כבר עשו עליה עם משפחותיהם לפני שנים מעטות.
הוא עצמו עלה ארצה בגיל שלושה חודשים והתגורר בעבר בירושלים. הוא למד במכינה קדם צבאית ושירת בצבא ביחידת דובדבן היוקרתית ולאחר מכן עבד בתחום הביטחון והחינוך והכיר את חברת "החוויה הישראלית". כבר אז הבין שהעולים מצרפת זקוקים לסיוע בפן שונה להשתלבות בחברה הישראלית ולשירות הצבאי, בעיקר לאור הנתונים לפיהם כחמישית מהצעירים שעלו כלל לא סיימו את השירות הצבאי.
לפני כשמונה שנים, כאשר פנו אליו בבקשה להכין לשירות צעירים עולים, פתח תוכנית הכנה לצבא מטעמו בהתנדבות ולמעשה חלם שהיא תהפוך למציאות רשמית, כפי שאכן קרה.
מדוע העולים מצרפת זקוקים להכנה אחרת?
"גיליתי שיש להם פער של מנטליות, הרגשתי שיש צורך מהשטח, שלנוער הצרפתי אין מספיק הכוונה, קשה להם יותר להשתלב, ולכן החלטתי שתהליך ההכנה יהיה גם פיזי, גם מנטלי, גם נפשי. פניתי ל"חוויה הישראלית", זה היה בשנת 2015. הם אמרו שיש יריד, יוכלו לדאוג שאשב שם ואנסה לשכנע צעירים. אכן קניתי מכספי כרטיס טיסה והגעתי ליריד, הצלחתי לגייס שבעה חבר'ה. בחברה העניקו לי מעטפת לוגיסטית מושלמת והתחלנו לעבוד. בנוסף לבנים ישנן גם בנות שהצטרפו ולומדות בגבעת וושינגטון, אחת מהן התגייסה כלוחמת בקרקל וזכתה למצטיינת הנשיא".
איך מעוררים בהם מוטיבציה?
"מבחינה פיזית אין הנחות. אימונים אינטנסיביים, הקפצות בארבע בבוקר, זחילות בים. מבחינה מנטלית מטפלים בפער שבין הרצוי למצוי- הרי אין להם את השפה והצבא היא מערכת קשה מבחינת דיסטנס ונהלים, לכן מנסים לגשר על הפער. לצאת מהקופסה. מלמדים אותם לקחת חלק פעיל בחברה הישראלית, להיות אנשים שאכפת להם, לשאוף להגיע גבוה ולהיות מעל הממוצע כדי להשתלב גם בצבא וגם בחברה".
למה בעצם אתם יושבים בישיבת נווה דקלים?
"הכרתי את המקום ופניתי אליהם שאני מחפש אכסניה מתאימה והם הסכימו. בכלל אשדוד היא מקום מצויין להכשרה, עם ים ומרחבים, ובישיבה יש לנו הכל- מצד אחד חופשיות, מצד שני יש הרבה פעילויות ביחד, משחקים, לומדים, עושים שבת, פוגשים את החמימות הישראלית ומשתמשים במילים בעברית. מבחינתי הצבא ישמש להם כרטיס כניסה לחברה הישראלית".
בני הדודים מהקריביים שעשו עלייה כדי להתגייס לצה"ל
בני הדודים אברהם, דוב ונועם נקש הם שלושה מהצעירים שלומדים במכינה. הם הגיעו בנובמבר האחרון מהאי מרטיניק שבקריביים, לאחר שהחליטו לעזוב את החיים במקום האקזוטי ולעלות לישראל דווקא עכשיו עם חברת 'החוויה הישראלית'. אמנם באשדוד ישנה הסבתא שכבר עשתה עליה, אך עדיין ההורים והאחים מאחור. למרות זאת, הם אומרים (בצרפתית כמובן) שלא הייתה התלבטות.
יהודה המנהל מסביר, ש"מצד אחד הם מרגישים שהגיעו אל הבית ושעתיד העם היהודי הינו בישראל, וזה בדיוק הזמן כשהם צעירים וחזקים, לעשות את הצעד. מצד שני הם גם חשים שאולי אין עתיד ממשי עבורם באי מרטיניק הרחוק וחושבים קדימה".
אברהם נקש : "ברור שהמשפחה חסרה ובהתחלה חששתי מהמרחק מהמשפחה, אבל אני בטוח שאצליח להתמודד איתו. עכשיו אני צעיר וזה הזמן הכי טוב שיכול להיות כדי להגיע לישראל.. לפעמים קשה במכינה כי היום עמוס והכל מתחיל מהבוקר, אני אתרגל".
דוב נקש : "לא כל כך קשה לנו המעבר, אנחנו ביחד והתרגלנו למקום. במרטינק הכל קטן, היינו רק 250 יהודים, אנשים טובים ולא היתה אנטישמיות אבל כאן בישראל הכל שונה, פתוח. ישראל היא המדינה שלי. אני רוצה להתגייס לקרבי ולשרת ביחידה מובחרת, אולי במג"ב. החוויה הזו תבגר ותחזק אותי ותאפשר לי להתמודד עם החיים עצמם".
נועם: "בהתחלה היה טיפה קשה, עכשיו התרגלנו ממש. הגענו לכאן יחד כמשפחה וכחברים טובים וזה בטח יאפשר לנו להתמודד טוב יותר בסביבה החדשה. אנחנו רוצים לתרום כמה שנוכל למען מדינת ישראל. בצבא אני מקווה שאשתלב טוב ואפילו חושב לחתום קבע לכמה שנים".
כשאני שואלת על שלושתם מה עם כלה יהודיה כשרה והקמת בית בישראל?? הם צוחקים במבוכה אך מהנהנים: "ברור, רק כלה מישראל".
אור-אלי אלמביק, מנהלת התוכנית: ״ישראל יכולה להיות הבית שלהם, ולא רק בלב"
אור-אלי אלמביק (40) היא מנהלת התוכניות הארוכות בחברת "החוויה הישראלית" ותחומי צרפת. היא מספרת שבחברה מכינים תוכניות רבות עבור הצעירים מצרפת, במינונים שונים: "יש לנו תוכניות של עשרה ימים ושל עשרה חודשים, עשר תוכניות שונות כדי להכין אותם לעלייה לארץ ואכן תשעים אחוז מהם עולים לישראל.
אנחנו מלמדים אותם, שבישראל יש המון אופציות להצליח והיא יכולה להיות הבית שלהם, לא רק בלב. אחרי שנים של ניסיון אנחנו כבר יודעים למה הם זקוקים ומתאימים את עצמנו לציפיות של הצעירים. ההכרות איתנו היא דרך הרגליים וגם דרך הכרת החברה הישראלית כולה. יש לנו ממשק מעורב שנותן טעימות מכל התחומים, לא רק מהחופים היפים אלא מהחברה הפנימית כולה".
ומה הייחוד של מכינת גור אריה?
"התוכנית של יהודה נותנת מענה לצורך של הצעירים מצרפת לקחת פסק זמן בין הבגרות לחיים ההמשכיים, לחשוב ולהחליט מה הם רוצים, לכוון גבוה. הם עוברים הכנה נפשית וגם הכנה פיזית, בשנה אחת הם עוברים מהפך עצום ואחרי השירות הם לגמרי ישראלים. זוהי תוכנית חיים ממש, עם אג'נדה ומטרה, מתחברים לזהות היהודית ועושים דרך מפתיעה".
