דוד פאלח נולד בטריפולי בירת לוב, עלה לארץ בגיל שנתיים. כשהיה בן-16 החל לתקן אופנועים בחצר של הוריו ומאז התפתח לחברה מצליחה. לאחר שחרורו משירות קרבי בגולני- שכלל גם את "קרב תל פאחר" ברמת הגולן, במלחמת ששת הימים- התחיל לעבוד כשכיר במוסך באשקלון.
ב-1974 פתח בשותפות עם חבר, שכמה שנים אחר כך נפרד ממנו, את המוסך באשדוד כזכיין של סובארו, שהיה בין מהמוסכים הראשונים בעיר. 16 שנים אחר כך פתח בצמוד למוסך גם סוכנות מכירות של סובארו, שכוללת אולם תצוגה גדול.
ב-2018 פתח את מרכז שירות אולימפיה באשקלון. דוד שילב בחברה שלושה מתוך חמשת ילדיו, שממשיכים לנהל את החברה, על פי רוחו של אביהם.
ליאור ואלירן מנהלים את הסניף באשדוד ואופיר מנהל את הסניף באשקלון. הבנים מספרים כי לאביהם היו חשובים שני דברים: המשפחה והעבודה. לדבריהם, היתה לו, לאביהם, משנה סדורה באשר לשילובם בחברה והוא עמד על כך שעליהם להכיר את כל המערכת הלכה למעשה ולהתנסות בה בשלבים. לכן, למרות שהיו בניו של הבוס הם החלו את העבודה מלמטה, התנסו בכל והתקדמו בשלבים.
ובחזרה לטיול. דוד החל עוד בחייו במסורת של טיול שטח אחת לשנה, שערך ללקוחותיו, בעלי ג'יפים של סובארו. המשפחה החליטה להמשיך במסורת המדוברת לזכרו, במתכונת שהוא קבע, שיש לה גם ערך מוסף של אהבת ארץ ישראל שפיעמה בו.
בבוקר צאתם לטיול צוידו המשתתפים בכובעים ובחולצות, שעליהן הוטבעה הכתובת "לזכר דוד פלאח, איש משפחה ועשייה ברוכה, דרכך תוביל אותנו לעד", וכתובת נוספת: ציטוט מדבריו של אמרסון," אל תלך למקום שאליו הדרך מובילה, לך במשעול שעליו איש לא דרך והשאר את עקבותיך".
הטיול התקיים ביער בן שמן בהדרכתו של רפי פסח וכלל גם קטעים אתגריים. סיפורו של היער- שמשתרע על שטח עצום וממוקם בין מחלף בן שמן למודיעין, משני צדדיו של כביש 433 – מתחיל בשנת 1904 . זאת כאשר "ציידי הקרקעות", אליהו ספיר ויהושוע חנקין, איתרו את אדמות בית עריף שממזרח ללוד והתרשמו לטובה מכרמי הזיתים שהקיפו אותן.
כעבור שנה נרכשה הקרקע והפכה לרכוש יהודי ובשנת 1907 רכשה הקק"ל את השטח ונטעה בו כרמי זיתים. המהנדס נחום וילבוש הקים על השטח המדובר את בית החרושת "עתיד" והחל לייצר שמן זית, מיבול כרמי הזיתים.
אלא שב-1915 עלה בית החרושת באש ואם לא די בכך הרי שמכת ארבה ובעיות שגרמה מלחמת העולם הראשונה, הרסו כמעט את כל כרמי הזיתים. השמן נעלם אך השם, בן שמן, נשמר. כיום ניתן לראות בין הברושים, האורנים והאקליפטוסים, אותם נטעה הקק"ל במהלך השנים הבאות, את עצי הזית שהצליחו לשרוד.
