מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי הנאשמת סיוון מאשדוד התגוררה בדירה שכורה ביחד עם שני ילדיה הקטינים. ב- ך 16.02.2018, החליטה הנאשמת, לאחר שנקלעה למשבר רגשי-נפשי עקב אהבה נכזבת, ועל בסיס הקשיים שהיו בחייה קודם לכן, לשים קץ לחייה ואף להמית את הקטינים יחד איתה..
בצהרי אותו יום היא רכשה שלושה כדורי רעל עכברים מחנות ״טמבור״ עבורה ועבור ילדיה במטרה להשתמש בהם במטרה לשים קץ לחייה ולהמית את ילדיה. כן עולה כי הנאשמת כתבה יום קודם שלושה מכתבים בהם העלתה על הכתב את כוונותיה אלו, תוך שהיא מציינת בחלק מהמכתבים שהדבר ייעשה בעוד יומיים, ביום הולדתה, יום שבת, הוא היום בו ארע האירוע
עוד עולה כי במהלך היום שלמחרת, יום שישי, חלו מספר שינויים במחשבותיה של הנאשמת לעניין ההוצאה לפועל של תכניתה זו, אם כי ביום שישי בערב היא עדיין שלחה מספר הודעות "WhatsApp" לאחותה ולחברותיה בהן חזרה על כוונותיה לשים קץ לחייה ולהמית את הקטינים. במהלך יום שבת זרקה הנאשמת את כדורי הרעל לפח האשפה ואולם את המכתבים לא זרקה. אף הודעות ביטול להודעות ה- "WhatsApp" אותן שלחה הנאשמת קודם לכן לא שלחה הנאשמת. בצוהרי יום שבת, הנאשמת והקטינים הלכו לישון בחדר השינה של הנאשמת, כשהקטינים נרדמו לפני הנאשמת. בשלב זה, הנאשמת הוציאה את מכתבי ההתאבדות מספר ה"תהילים" שלה, יצאה מחדרה והניחה אותם במקום גלוי על שולחן בסלון. דלת הדירה של הנאשמת הייתה נעולה. הנאשמת חזרה לחדרה ושילחה אש במזרן. האש אחזה בחלק מהמזרן והמיטה.
כן עולה כי לאחר ההצתה היא התחרטה על ההחלטה להמית את ילדיה וכי על מנת לחלץ את הקטינים מן האש לקחה היא את הקטינים, נעמדה בחלון חדר השינה וצעקה לעזרה. הנאשמת הסתייעה בשכנים והעבירה את הקטינים באופן מיידי אל השכנים באמצעות זריקתם מיד אל יד דרך החלון. הנאשמת נשארה בחדרה עד שחולצה על ידי כוחות הכיבוי.
כוחות הכיבוי פרצו את דלת הדירה ונכנסו דרך הדלת אל חדר השינה של הנאשמת אשר לא הייתה נעולה. בעקבות פנייה של שוטר אל כבאי לעניין כך שכפתורי כיריים וברז הגז בדירה פתוחים ולעניין כך שיש ריח של גז, אחד הכבאים שהיה בדירה סגר את ברז הגז ואת כפתורי הגז של הכיריים. כתוצאה ממעשיה של הנאשמת נשרף המזרן ונגרמו סימני פיח על דלת וקירות חדר השינה. הנאשמת והקטינים פונו לטיפול רפואי. לקטין י' ח' נגרמו שפשופים קלים בחזה ובבטן, פניו היו מפויחות ושערות נחיריו נשרפו. לקטין ד' ח' נגרמו שפשופים קלים על הגוף בשכמה הימנית, בברך שמאל ובשוק שמאל, פניו ומעט מנחיריו היו מפויחות. .
במשפט עלה בין היתר כי הקטינים שוהים אצל אמא של הנאשמת, סבתא של הילדים. וכי הנאשמת נפגשת עמם תחת השגחה באמצעות "מכון סאמט". עוד עלה, כי הקשר בין הילדים לאביהם חודש לאחר שאלה חשבו עד כה שאביהם מת בטביעה, והוא נפגש עמם אחת לשבועיים באמצעות אותו מכון. מהמידע שמסרו שירותי הרווחה עולה, כי הנאשמת מתקשה לתת אמון בגורמי הטיפול, מבטאת התנגדות ומתקשה לשתף פעולה .
בטיעונים לעונש טענה הפרקליטות באמצעות עו״ד אדווה וייצגן כי מתחם העונש ההולם הוא בין 4-6 שנים של מאסר בפועל בשל חומרת מעשיה לרבות לתכנון שקדם למעשיה, לפוטנציאל הסיכון הגלום בעבירת הצתה.
מנגד טען הסניגור עו״ד אבנר שמש, כי יש להטיל על מרשתו עונש שנע בין 6-9 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. וטען כי יש להתחשב לנסיבות ביצוע העבירה ולהתנהלותה כשחילצה את ילדיה. וכי היא נעדרת עבר פלילי לדברי ההגנה כל עונש מאסר בפועל שלא בדרך של עבודות שירות יעמיק את מצוקת הנאשמת ויקשה על שיקומה ושיקום ילדיה הקטינים.
שופט בית המשפט המחוזי יובל ליבדרו קבע:
״זו עבירה שהעונש המירבי שלה עומד על 20 שנות מאסר. ביסוד העבירה עומדים הערכים המוגנים של קדושת חיי אדם ושמירה על גופו של אדם, שלום הציבור ובריאותו ואף הגנה על הקניין״ .
עוד כתב כתב השופט ליבדרו והדגיש כי הנאשמת הציתה בכוונה לפגוע בעצמה ולילדה ובכך פגעה בערכים של הגנה על שלומם ובריאותם של קטינים הנמצאים תחת השגחת הורים. אך מאידך גיסא ״ העובדה שהנאשמת התחרטה על כוונותיה ומעשיה באופן מיידי, פעלה בתושיה ובאומץ להציל את ילדיה, טרם שהצילה את עצמה, הביאה לכך שתוצאות מעשיה לא גרמו לנזקים ממשיים לגוף או לרכוש״.
על כן גזר עלי השופט ליבדרו 15 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרה ומאסר על תנאי.
