לפני שנים רבות נשלחתי לשירות מילואים עם הגדוד שלי לגזרת ג'נין. המג"ד שלי דודו כליון ז”ל. למרות שהוא תושב קיבוץ בית השיטה, הוא החזיק בדעות ימניות. בשיחה עם חיילי הגדוד לפני החפיפה עם הגדוד השני שהיה בג'נין, הסביר לחיילי הגדוד שמדובר בגזרה קשה, שורצת מחבלים מפלגים שונים, וגם מחנה הפליטים שבג'נין הידוע לשמצה נמצא בגזרה. ובסמוך לג'נין נמצאת העיירה קבטייה הידועה לשימצה, שכל טירון בגולני עובר דרכה. בעיירה הזו עצרו תושב המקום בחשד ששיתף פעולה עם השב"כ, למחרת בבוקר נמצא תלוי על עמוד חשמל בתוך העיירה, בנוסף היו אלה ימי חורף קשים. המג"ד דוד כליון עם צל"ש ממלחמת יום הכיפורים, שמו הולך לפניו כתותחן בטנק של תא"ל אביגדור קהלני גיבור ישראל, שביום הראשון שפלש הצבא הסורי לגולן, חיסל עשרות טנקים כשהם הסתערו על הרמה. הסיפור פורסם בספרו של תא"ל אביגדור קהלני. מאז התקדם כליון מחייל תותחן טנק מג"ד לתפקיד מג"ד גדוד טנקים.
התושבים המקומיים בג'נין ידעו במדויק מתי יש תחלופת גדודים בגזרה שלהם, ואיזה גדוד שאפשר להתיש אותו ע"י הפגנות, פעולות טרור, ועוד. כבר ביום הראשון למילואים יודעים לפי ההתנהלות של הגדוד, מה טיבו.
ביום הראשון של המילואים יוצא סיור בתוך העיר ג'נין, המג"ד עומד בתוך הג'יפ ותוך כדי נסיעה מחזיק בידו מעין שוט, וצועק בערבית "אנא מג'נון" ("אני עצבני". או "אני משוגע"). הפעולה הזו תרמה מאוד לשקט היחסי בזמן שירות המילואים. התושבים הבחינו שמדובר במג"ד מג'נון ואי אפשר לשחק איתו. ג'נין וסביבותיה היתה עיר מוכת טרור, רק לאחר מבצע "חומת מגן" במחנה הפליטים נחלשו ארגוני הטרור.
לאחר כשבועיים יצאתי לחופשה, בשובי מהחופשה במבואות ג'נין אני נקלע לתוך מאות תלמידים שיוצאים מבית ספרם הם חצו את הכביש הראשי, הבחינו שאני חייל התחילו לדפוק בידיהם על רכבי, הם לא חסמו אותי אלא "נדבקו" לצידי הרכב וגם מאחוריו. אבל היה לי חשש שעוד מעט יכל להתחיל לינץ בי וברכבי. לא היו אז טלפונים ניידים, המרחק בין הבסיס שלי למקום היה מעט קילומטרים, הבסיס נמצא על גבעה, התפללתי שרכב צבאי יעבור, והחלטתי לעשות מעשה, לקחתי את נשקי, יצאתי החוצה דרכתי את נשקי הרמתי אותו למעלה, וצעקתי לזוז. הנערים זזו הצידה נכנסתי לרכב ונסעתי במהירות שיא לבסיס. זה אחד האירועים שהרגשתי שאני מוקף מסביב באנשים עם שנאה בעיניים ויצאתי בשלום. אין לי לבוא בטענות, ואין למי לבוא בטענות, אני חייל נקלעתי לעיר מוכת טרור.
ביום ראשון האחרון לא תיארתי לעצמי שהזיכרונות הקשים מהעיר ג'נין יעלו שוב אחרי למעלה משלושים שנה. זה היה כאשר קבוצה המשתייכת לפלג הירושלמי הפגינו ברובע ג', עקרו גדרות, קיללו שוטרים, השתמשו בתינוקות של בית רבן נגד השוטרים, זה הזכיר לי במקצת "נוהל שכן" בצבא. כאשר חיילים באים לעצור מבוקש בביתו, לוקחים תושב המקום שיצעד ראשון, על מנת שאם המחבל מבצע ירי, הערבי ייפגע ראשון. גם כאן השתמשו בילדים קטנים בשיטת "נוהל שכן" כדי שתינוקות בית רבן ייפגעו ראשונים, כדי שהתקשורת יחגגו עליהם. בבואי להפגנה התחלתי לצלם, קבוצה של תלמידי ישיבת גרודנא, הקיפו אותי ואיימו שלא אעז לצלם אותם במכשיר הנייד שלי כי זה מכשיר טמא. התאפקתי ופתאום אני חוטף מכה בידי, הטלפון עף לרצפה, הרמתי אותו מיד לפני שיחטפו אותו, אני רואה שנאה בעיניהם, אני בתוכם, אחד השוטרים אמר לי תעזוב את המקום כי עלולים לגמור אותך. אמרתי איך תלמיד ישיבה מסוגל להרים יד. אלה בני תורה אלה בני בליעל, עמדתי בוש ונכלם בקריאות לעבר השוטרים כמו אתם "נאצים" ועוד.
מדובר בקבוצה בתוך המחנה הליטאי, אכזרית, צמאת דם, מדובר לא בחסידי גור ולא בחסידי בעל"ז וכמובן לא בחסידי חב”ד, ולא מדובר באוהדי תנועת ש"ס. הקבוצה הזאת פגעה מאוד בכל החרדים, בתקופת הקורונה העלו את רף השנאה של החילונים הדתיים והמסורתיים כלפי כל החרדים. במערכות הבאות לכנסת ולעירייה, ההבדל בין המפלגות לא יהיה ימין ושמאל. עומק ההתחברות לחרדים יהיה בעתיד עיקר הבחירות. כמו ביבי כך לסרי. נראה כי שלטונם של השניים תלוי יותר מתמיד בחרדים. האחד איבד את אמונם של אזרחי המדינה, האחר את אמונו של הרחוב האשדודי החילוני והמסורתי בעיקרו. למרות שאין שום הצדקה לכך, לסרי הביא את בית החולים, בנייה ופיתוח בכל פינה, אם לסרי היה השבוע נוקט באמצעים תקיפים מאוד נגד קומץ החרדים שהוציא את שמה של אשדוד לרעה, היה גורם לדעת קהל אוהדת בקרב הציבור הכללי, שבעתיד לא יהיה זקוק לתמיכת החרדים. גינויו של לסרי את המעשים השבוע היה רפה ויש שיאמרו מכעיס. מתחת לפני השטח בעיר מבעבע כעס, בעבוע שמזכיר את ההפגנות והמאבק על סגירת העיר בשבתות.
הסתכלתי מסביבי ראיתי צעירים, חסונים, משולהבים, מתפרעים, דמיינתי לעצמי, אם המדינה הזו היתה מדינת חוק לכולם וממשלה חזקה, היו לוקחים את המתפרעים האלה מגייסים אותם ליחידות קרביות, להפסיק להם את התופעה של להתבטל באוהלה של תורה, לא יכול להיות שצעירים בגילם בשעה זו מטפסים על ג'בלאות, עומדים בכוננות גבוהה ברמת הגולן, בגבול לבנון, ברצועת עזה, שהוריהם משלמים כל המיסים, עובדים ומוכנים למסור את נפשם במלחמות, בפעולות מסוכנות ואלה מפגינים ומרימים יד על שוטרים.
שלא יגידו לי שבזכות התורה המדינה מתקיימת, זה טוב ומתאים להגיד את זה לפני שבעים שנה בכפר יהודי קטן במרוקו. אלפיים שנה ישבו יהודים באירופה ובמרוקו וקיימו מצוות בתוך תנאים קשים מאוד והמשיח לא בא, מי שבא אלה היו הנאצים ימח שמם שרצחו שליש מהעם היהודי. עד שקמו יהודים ובראשם הרצל, יהודים עלו לארץ הקימו חקלאות, בנו התיישבות, בנו ביטחון עד שקמה מדינת ישראל. ואלה שחיכו למשיח ישבו בירושלים, טבריה, צפת, חברון שרבים מהם היו מוכי מחלות ורעב.
בסוף המאה השמונה עשרה קמו שתי משפחות פדידה ומלול מהכפר שלי במרוקו אזרו עוז בדרך לא דרך הגיעו לפלשתינה כנראה הם רצו להיות בין הראשונים שיקבלו את המשיח, משפחת מלול הגיעה לירושלים, לאחר שאכלה את כספה חזרה למרוקו, ומשפחת פדידה הגיעה לטבריה, חלקה חזרה למרוקו וחלקה נשארה עד היום בטבריה. לימודי התורה הוא חשוב, שמר על היהדות במשך אלפיים שנה, אבל לא יכול להחזיק עם, בלי צבא לוחם. רק הודות לאותם יהודים שרובם חילוניים שהקימו צבא שלחמו במלחמת העצמאות, ששילמו בחייהם, קמה מדינת ישראל ששגשגה, שמחזיקה עשרות אלפי תלמידי ישיבות, שמעולם באף תקופה לא היה מספר כה ענק של בתי כנסת וישיבות ועשרות אלפי תלמידים כמו בתקופה הזו, וזה הודות למדינה שקמה, שתיגדע היד הזו המורמת על שוטרי ישראל. הקבוצה הזו שעושה שמות במדינה, מוחזקת ע"י המדינה במקום להודות לה על כך, הם קמים, מתפרעים, מרימים יד על שוטרים, האנשים האלה שקוראים לעצמם תלמידי חכמים, הם בשם האלוהים שלהם יגרמו למלחמת אחים, הם דומים לאותם תלמידי רבי עקיבא שלפני כאלפיים שנה על פי חז"ל בגלל שלא נהגו כבוד זה לזה מתו עשרים וארבע אלף ממגפה
