עשר שנים חלפו מאז קיבל ד"ר לסרי ראש העיר את מכתב ההתפטרות השלישי של שבי מיכאלי, אז מנהל לשכה מסור ומוכשר, שניסה להתפטר פעמיים קודם אך ללא הצלחה.
רק בפעם השלישית כאמור, קיבל את ברכת ראש העיר ויצא לדרך חדשה. אך מי שחשב שכבר לא נשמע על מיכאלי בעיר, טעה ובגדול. הבחור שגדל בשכונת המצוקה האשדודית העתיק את מגוריו לעיר הגדולה תל אביב, פתח משרד עורכי דין עצמאי, ומשרת בתפקידי יו"ר דירקטוריון מכובדים וחברתיים, עושה כסף ועסקים אך במקביל, גם מגדיל ראש ומעז לרענן בעלי תפקידים וותיקים שאיש לא נגע בהם, ובעיקר עדיין מרגיש שייך לשכונה באשדוד.
"ההורים עשו הכל כדי לעבור מהשכונה ברובע ו' ולתת לנו הזדמנות להצליח"
ההורים שוכנו תחילה בשכונה ברובע ו', מתחת לבניין היו מאורות סמים וכל האווירה זעקה עוני ופשע. מיכאלי למד ב"הראל" אך לאחר מכן ההורים התעקשו שיעבור למקיף ג', למסלול הראשון של תלמידים מחוננים.
מיכאלי: "ההורים שלי פשוט משכנו את עצמם ויצאו מגדרם לדעת כדי לעבור דירה לרובע ד', כי בזמנו החלוקה למקיפים הייתה רק לפי אזור מגורים. כיום אחותי ציונה מורה במקיף ה', בתה הילאי זכתה בתחרות "הנואם הצעיר", היא אחראית על החינוך ואני על העסקים".
מיכאלי ואחותו אכן חונכו להשקעה בלתי מתפשרת בלימודים, אך כל זה מבלי שההורים או מיכאלי ידעו, שיש לו הפרעת קשב וריכוז קשה ביותר.
היית ילד מחונן עם הפרעות קשב לא מאובחנות, איך הרגשת בילדותך?
מיכאלי: "אחלק את זה לשניים, בבי"ס היסודי גדלתי כעוף מוזר, מצד אחד הכל בא לי בקלות וכל המורים אהבו אותי, כי למרות שהסתובבתי בחוץ קיבלתי רק מאיות.. בכיתת המחוננים הכל התהפך. למדתי עם כל 'השמנה והסלתה' של העיר, 'הבנים של', והיה לי ממש קשה. לא הבנתי למה. ירקתי דם כדי להצליח. אז לא ידעו מה זה הפרעות קשב וריטלין. היום מאבחנים אותי עם הפרעות קשב קשות".
ש. בשנות נערותך יזמת הרבה פרויקטים וולונטריים נחשבים.. איך הגעת לתחום החברתי?
מיכאלי: "מאז שאני זוכר את עצמי, אכפת לי מה קורה סביבי. אני אחד הראשונים שהתעסק בחילופי נוער בין אשדוד, גרמניה וערים תאומות. עד היום משתמשים בתוכניות שלנו. ניהלתי את עמותת יופי, שבזכותה חשבו באיחוד האירופי שאשדוד היא השנייה בגודלה בארץ. כי הייתה רק אחת כזאת. אפילו הסתכסכתי על זה עם יגאל מזרחי בזמנו, כי שאלו מה פתאום חברה עצמאית עושה פעולות שמתחרות בחברה העירונית.
לימים, משרד החוץ מינה אותי להיות מנהל התוכנית הזו בארץ, הייתי אחראי על הניהול השוטף מטעם משרד החוץ וחילקתי תקציבים לארגונים דומים. מה שעשינו באשדוד בזמנו לא נשכח. הבאנו מתנדבים שגרו בוילה גדולה, כמו באח הגדול, שנכנסו להתנדב בכל מיני ארגונים בעיר. גם היום זה לא נגמר, פשוט העמותה נוסדה על ידי חבר'ה צעירים ועם הזמן היה קשה ליזום פעילות איתם. הכשרנו 20 צעירים ליזמות חברתית שנמשכת עד היום. מצחיק אותי, שפרויקטים שיזמתי לפני 20 שנה, עכשיו האחיינים שלי משתתפים בהם".
גם את אשתך הכרת באחד הפרויקטים האלו..
מיכאלי: "אכן, עבדתי באפריקה ישראל דניה סיבוס והתמחיתי בתל אביב. הוצאנו צעירים מאשדוד לפגוש פלשתינאים, לבנונים, מכל הארצות. עשינו עבודת הסברה עוד לפני שידעו מה זה הדברים האלה, כי אז ישראל הייתה במצב לא טוב. זה היה מיועד רק לאשדודים ואשתי היא בעצם טובה שעשיתי לחבר. יו"ר אגודת הסטודנטים אצלה, היה הבוס שלי לשעבר בחברת הביטוח, הוא ביקש ממני לשריין מקום לסטודנטית. ביקשתי שישלח אותה ובאמת הגיעה אלי.. והפכה לאשתי. הכרנו לעומק במשלחת בקפריסין שהייתה בנושא איך חקלאות מחברת בין מדינות".
ממרומי השנים, אתה סובר שילד שגדל באשדוד ובקרית אונו יש לו סיכוי שווה להצליח?
מיכאלי: "אם הוא גדל עם משפחה כמו שלי, אז כן. אבל בסוף, גם לאנשים עם פחות הזדמנויות, יש סיכוי, עם הכוונה נכונה ודחיפה נכונה וטיפוח מצוינות שיש בעיר. עבדתי בעבר צמוד ליהודה פרנקל, בגיבוי יחיאל, ואני יודע מקרוב שיש חינוך מאוד טוב למצוינות ולצמצום פערים חברתיים.
מיכאלי (41) נשוי לסמנכ"לית השיווק של "הרצוג פוקס נאמן" ואב לשלושה (2,6,10), מתגורר בקריית אונו כבר חמש שנים אך מגיע לאשדוד כאמור לפחות אחת לשבוע.
אתה כבר מזמן לא גר כאן אך מבקר בקביעות באשדוד, מה מביא אותך לכאן?
מיכאלי: "בוודאי, כל המשפחה שלנו כאן, החברים הטובים שלי הם בעיקר מהתיכון, מהצבא, מהעבודה בעירייה. תראי, אפשר להוציא את הבחור מהשכונה אך לא את השכונה מהבחור.."
"לא היו קולות צורמים.. פשוט לא הצלחתי להשפיע כמו שרציתי בלשכה של יחיאל אז עזבתי"
אל תפקיד ראש לשכת ראש העיר בזמנו הגיע הישר מתפקידו כיועץ משפטי בחברת "דניה סיבוס" מקבוצת "אפריקה ישראל".
איך הכרת בזמנו את ד"ר לסרי ראש העיר?
"זה היה הרבה לפני שהוא נבחר. במסגרת אחת המשלחות שהוצאתי לחו"ל הכרתי את מרכז "אפשר אחרת" של הרשות למלחמה בסמים וכל כך אהבתי את הפעילות, שאמרתי שאני חייב להוציא משלחת לליטא עם שני צעירים מאתיופיה. ידעתי שהם קשי יום ולא יכולים להרשות לעצמם לשלם כלום, לכן חיפשנו מימון חיצוני. אז פניתי ליחיאל שהיה מ"מ ראש העיר ויו"ר החברה העירונית ויו"ר הרשות למלחמה בסמים. ביקשתי ממנו עזרה לממן את הטיסות שלהם מימון חלקי, כי היתר מומן על ידי האיחוד האירופי. מצאתי אוזן קשבת ויחיאל נעתר בשמחה. כשחזרתי לארץ, ביקשתי לפרגן לו על כך שעזר להם אך יחיאל מיד אמר לי "חס וחלילה בשום אופן, עשינו את זה לשם שמיים".
וכשאדם אומר לך משהו כזה, אתה לא יכול שלא להעריך. אתה עוזב את כל מה שעשית ומרגיש שאתה חייב להתייצב לצידו ולעזור לו להיבחר. ניהלתי את מגזר הצעירים במטה הבחירות וכשהוא זכה, פשוט הודיעו לי שאני צריך להתפטר ולהיות ראש הלשכה".
היום כבר מותר לשאול למה באמת התפטרת?
"באמת שהרגשתי שאני לא יכול להשפיע כמו שרציתי להשפיע. זה לא היה בטונים צורמים. פשוט ראיתי שאוכל יותר לתרום במגזר העסקי. הייתה לי תקופה מרתקת ויחיאל היה נהדר, היה כיף לעבוד איתו."
אתה בקשר איתו?
"בטח. עם כולם בקשר מצוין."
"הכסף זה לא הכל בחיים"
כיום, מיכאלי הוא עו"ד מתמחה בתחום המקרקעין, אך בעיקר יו"ר דירקטוריון "משען", רשת בתי הדיור הגדולה בישראל, יו"ר דירקטוריון המכון הבינלאומי למנהיגות ב"בית ברל" ומנכ"ל חברת "מישר יזמות ובניה".
מהו בעצם תפקידך כיו"ר דירקטוריון בחברת "משען" לדיור מוגן?
מיכאלי: " להיות יו"ר דירקטוריון זה יכול להיות ג'וב שאתה מגיע למקום פעם בחודש לישיבות, או שתהיה מעורב כמוני ואז אני מגיע פעמיים בשבוע. מבחינתי, אני שותף לכל החלטות החברה. אני לוקח גם החלטות קשות מהפן העסקי. החלפתי אחרי 26 שנה חשבון, עשיתי ריענון מקיף לכל אנשי המקצוע, המבקרים, עורכי הדין. המטרה המרכזית שלי היום היא לייצב את "משען" אחרי הרבה שנים שלא היה להם קפטן".
התפקיד שלך שם בהתנדבות?
מיכאלי: "יש לי החזר הוצאות, תשלום סמלי, זה לא בהתנדבות אבל אני לא שם בשביל הכסף".
לדיור המוגן תדמית של מקום שמעניק למבוגרים דיור אך לוקח להם את כל הכסף בסוף ימיהם..
מיכאלי: "אנחנו רחוקים מזה. יחסית לשוק לוקחים פחות. במשען הקהילה היא הצד החזק, בשונה ממקומות אחרים שהם בית מלון תשעה כוכבים. הדיור המוגן הוא תחום לוהט וסקסי, כולם מחפשים איפה להשפיע, אך משען בסוף היא גוף לציבור, מה שמעניין אותנו הוא הפן החברתי, הטיפולי. אנחנו מתעקשים שיהיה רצף רפואי, כלומר, כשאנשים הופכים סיעודיים, במשען מפסידים על זה כסף, אבל אנחנו מתעקשים על זה, כי הכל חברתי. יו"ר ועד העובדים, כוכבה קניסטר, היא שיעבדה לטובת העובדים את אחד הנכסים שלנו, איפה תשמעי על דבר כזה? אין לזה אח ורע. אנחנו משלמים 25 אחוזים יותר לעובדים, כי אנחנו קנאים לשמירה על תקנים ויש לנו הסכם קיבוצי שמצ'פר את העובדים. מצד שני, בעלויות אנחנו צריכים להיות הרבה יותר יעילים, כי זה הרבה מאוד כסף".
עזבת את אשדוד כדי לעשות לביתך, אתה איש עשיר היום?
מיכאלי: "עשיר ברוח. הכסף זה לא הכל בחיים. יותר חשובה הבריאות".
מאין ההשראה שלך?
מיכאלי: "ההשראה שלי היא עולם התוכן שמכתיב לנו יו"ר ההסתדרות ארנון בן דוד. אני מתחבר ומזדהה עם האידיאולוגיה שלו. מבחינתי הוא המבוגר האחראי בהסתדרות, האג'נדה שלו היא לא לשרוף צמיגים אלא ללכת ביד ביד עם המעסיקים וזה מצליח".
איך אתה מבלה בשעות הפנאי?
מיכאלי: "למי יש פנאי?? קורא ספרים, עיתונים, אוהב לטייל בארץ ובעיקר בחו"ל. בדרך כלל גם סביב כדורסל, השנה קצת פחות מוצא לזה זמן אבל בעשר השנים האחרונות פעיל בהנהלת מכבי כדורסל גברים".
נותרו לך עוד חלומות לעתיד?
מיכאלי: "מה זה נותרו.. יש עוד הרבה, רק התחלנו.. עוד לא הספקנו כלום. יש עוד הרבה יוזמות ופרויקטים, חלקם רק בראש וחלקם גם בפועל".
