בית המשפט המחוזי בב"ש (כב' סגן הנשיאה, השו' נ. זלוצ'ובר, כב' השו ד. כהן וכב' השו' ד. בן-טולילה) קבע מתחם עונש הולם בין 15-9 שנות מאסר והשית על הנאשם איגור אולסיק עונש של 9.5 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי בסך של 80,000 ₪ למתלוננת לאחר שהורשע באינוס בנסיבות מיוחדות של קטינה כבת 14.
מעובדות כתב האישום עולה כי הנאשם הודה, כי בתאריך 25.10.21 בשעות הצהריים, הבחין בקטינה צועדת לביתה אחרי שירדה מהאוטובוס בחזרה מבית הספר,כשירדה מהאוטובוס בתחנה, החלה לצעוד לבדה לכיוון ביתה כשילקוטה תלוי על גבה.
סמוך לשעה 14:40, הנאשם הבחין בקטינה כשהיא צועדת בשכונת מגוריו, פנה אליה והחל לשוחח עימה בעיקר בשפה הרוסית, על אף שהקטינה אינה דוברת ואינה מבינה את השפה הרוסית. הנאשם הציע לקטינה לבוא עימו, אמר לה שיש לו אוכל ומים והציע לה לעשן. הקטינה לא הבינה את כל דברי הנאשם וסברה לתומה שהנאשם זקוק לעזרה, על כן התלוותה אליו וצעדה אחריו לכיוון אליו הוביל אותה.
הנאשם הוביל את הקטינה לבניין מגוריו והחל לעלות במדרגות לכיוון דירתו שבקומה הראשונה. הקטינה נעמדה לפני דלת הכניסה לדירה, ואמרה לנאשם שהיא אינה רוצה להיכנס ושהיא רוצה ללכת הביתה. הנאשם אמר לקטינה שזה ייקח "כמה דקות", אחז בידה משך אותה והכניסה אל תוך הדירה. כשהיו בדירה, נעל הנאשם את הדלת מבפנים ולקח את המפתחות.
בדירה, הסיר הנאשם את הסוודר שלבשה הקטינה ואת תיקה, תלה אותם על מתלה, הושיב את הקטינה על כורסה והציע לה לצפות בסרט. הנאשם אמר לקטינה שיכין לה לאכול, אך הקטינה אמרה לו ש"לא בא לה", קמה לכיוון הדלת, אמרה לנאשם שהיא רוצה ללכת לביתה וביקשה שיפתח את הדלת. הנאשם אמר לקטינה "למה ללכת? יש פה הכל".
בהמשך, הנאשם אחז במותניה של הקטינה, הוליך אותה חזרה אל הכורסה והושיבה, תוך שאמר לה "את רגועה", "את בסדר", "את גרה פה", "אני פה איתך" או נוסח דומה לכך. לאחר מכן הביא הנאשם לקטינה תפוח ובקבוק מים אך הקטינה לא אכלה ולא שתתה. הנאשם עישן סמים ב"באנג" והציע לקטינה לעשן, אך היא סירבה. הנאשם התיישב ליד הקטינה, אמר לה ש"הכל בסדר" ושהוא עובד במשטרה (טענה שאינה אמת –ד.כ) הקטינה
שוב אמרה לנאשם שהיא רוצה ללכת הביתה, אך הנאשם התעלם מדבריה. בהמשך, בעת שהקטינה עמדה, אחז הנאשם במותניה והוליך אותה אל חדר השינה שלו.
הקטינה אמרה לנאשם שהיא בת 14 אך הנאשם התעלם מדבריה. הנאשם הניח את ידיו על כתפיה של הקטינה, הושיב אותה על גבי המיטה והדף את גופה לאחור כך שהקטינה שכבה על גבה.
הנאשם פתח את רוכסן מכנסיו, נשכב על גופה של הקטינה, הצמיד את ראשו לגופה ונישק אותה בצווארה ובחזה מעל לחולצה שלבשה, תוך שהוא אוחז בידיו במותניה. הקטינה נגעלה מהנאשם וניסתה להדוף אותו מעליה אך הנאשם התעלם מהקטינה, הכניס את ידו מתחת לחצאית שלבשה והחדיר את אצבעותיו בכוח לתוך איבר מינה של הקטינה, מבעד למכנסוני ה"טייץ" שלבשה, תוך שהוא מסב לה כאב.
הקטינה דחפה את הנאשם בכוח מעליה, קמה, לקחה את הסוודר והתיק מהמתלה, רצה אל הדלת וביקשה מהנאשם לפתוח ולאפשר לה ללכת הביתה, אחרת היא תתקשר למשטרה. הנאשם ביקש מהקטינה את מספר הטלפון שלה, אך היא סירבה לתת לו. בשלב זה פתח הנאשם את דלת הדירה, אמר לקטינה שלא תספר לאף אחד על מה שקרה והקטינה יצאה מהדירה והלכה אל ביתה.
אמה של הקטינה: ״מאז הפגיעה הבית ״התהפך״
אם הקטינה שהעידה מטעם המאשימה לעונש, תיארה בכאב את הקשיים הרבים עימם הקטינה מתמודדת מאז פגע בה הנאשם. לדברי האם, מאז הפגיעה "התהפך" הבית, הקטינה "גמורה", עוברת טיפולים אצל פסיכולוגים ופסיכיאטרים ורק לאחרונה חזרה ללמוד בבית הספר, ואף זאת באופן חלקי, לאחר שנעדרה מבית הספר בשל חשיפת האירוע בתקשורת.
הקטינה עדיין סובלת מפחדים ונזקקת לליווי צמוד של האם. האם הבהירה שמדובר בהתנהגות שהחלה לאחר המקרה. האם ציינה שהקטינה לומדת במסגרת של החינוך המיוחד מאחר ולוקה באוטיזם.
הנאשם מסר לשירות המבחן שהוא סיים את לימודי בית הספר בהצלחה והוא בעל תואר אקדמי בתחום חשמל ואלקטרוניקה וכן למד קורס מקצועי בתחום עבודות הברזל. הנאשם תיאר שהוא התקשה להשתלב בחברה הישראלית, ושעד היום אינו דובר עברית ולא השתלב בעבודה סדירה. הנאשם תיאר כי הוא חש בבדידות עמוקה, גם בחברת בני משפחה ועולים אחרים, וכי בחר בשתיית אלכוהול וסמים כדרך להתמודדות עם קשיו. עורכת
התסקיר ציינה שהנאשם הכיר בקיומה של בעיית ההתמכרות לאלכוהול ולסמים והביע נכונות להשתלב בטיפול ייעודי לכך. טרם עלייתו לישראל, הנאשם היה נשוי לבת גילו, לה נישא בעקבות הריונה. בהמשך, הנאשם התגרש ושיתף כי מאז גירושיו הוא מנהל יחסים מזדמנים מעת לעת, וביחסים אלו הוא התקשה לתת אמון בבת הזוג ולמסד את הקשר.
הנאשם שיתף שהוא סובל מבעיית ראיה ושבהיותו כבן 26 התפתחה אצלו בעיה בעין שהצריכה ניתוח. הנאשם ציין שהוא נמנע מלפעול לקציבת שיעור נכותו על מנת שלא לפגוע בדימויו העצמי והגברי.
הנאשם ציין שהוא בן המשפחה היחיד המטפל באמו שתוארה כאישה חמה המתמודדת כיום עם מחלה קשה, דבר הגורם לו לקושי רגשי רב בשל החשש לחייה. עוד צוין, שהנאשם בקשר גם עם אביו, שנשאר להתגורר באוקראינה.
בית המשפט ציין בגזר הדין, כי "הנאשם גילה חוסר אמפטיה לסבל הנרחב שהוא גורם לקטינה במעשיו תוך התמקדותו בסיפוק יצרו. הנאשם לא שעה לבקשותיה של הקטינה לצאת מביתו ורק לאחר שביצע בקטינה את זממו, כשהקטינה דחפה אותו בכוח מעליה וביקשה ממנו שיפתח את הדלת ויאפשר לה ללכת ואם לא יעשה כן היא תפנה למשטרה, פתח הנאשם את דלת הדירה ואמר לקטינה שלא תספר לאיש על מה שקרה. במהלך כל אחד משלבי האירוע יכול היה הנאשם לסגת מתכניתו ולאפשר לקטינה להמשיך בדרכה אך בחר שלא לעשות כן, תוך שניצל את פער הכוחות והגיל שבינו לבין הקטינה…אין ספ_ שמעשי הנאשם ילוו את הקטינה ומשפחתה עוד שנים רבות”.
