בביה"ח אבחנו באיחור רב בחסימת המעיים, חוררו המעי בניתוח כושל ונאלצו לכרות חלקים מהמעי הדק עד שנפטר. כך עולה מתביעת רשלנות רפואית שאלמנתו הגישה נגד ביה"ח באמצעות עורכת הדין שגית הראל ממשרד גיל וניצן הראל המסתמכת על חוות דעתו של פרופסור מומחה בכירורגיה.
מהתביעה שהוגשה לבית משפט השלום בראשל"צ, עולה כי המנוח אושפז בחודש פברואר שנה שעברה בשל כאבים עזים בבטן התחתונה ולאחר שטופל בתרופות הוא נשלח לבדיקת CT. האיבחון הראשוני לפיו הוא סובל מדלקת התברר למחרת כמוטעה ובאבחנה חוזרת התברר כי הוא סובל מחסימה במעי הדק. הוא הועבר למחלקה הכירורגית, שם מצבו הידרדר ורק כעבור ארבעה ימים הוא הובהל לחדר ניתוח.
גם כאן התרשלו כאשר בחרו לבצע ניתוח בשיטה לפרוסקופית לטיפול בחסימה. במהלך הניתוח תוך ניסיון להפריד ההידבקויות חוררו את המעי במספר מקומות ונאלצו לפתוח לו את הבטן שדיממה קשות ולכרות 70 ס"מ מהמעי הדק.
לאור החמרה משמעותית, הרופאים החליטו להשאיר הבטן שלו פתוחה והוא אושפז במחלקה לטיפול נמרץ. יומיים אח"כ הובא לניתוח נוסף במהלכו אובחן חור במעי שלא טופל ודרכו יצאה כמות גבוהה של צואה. בוצעה כריתה נוספת, הפעם של 20 ס"מ מהמעי ובסיום הושארה הבטן פתוחה. יומיים אח"כ נתפרה הבטן על ידי רופא ילדים ללא רקע כירורגי. שעות אח"כ חלה קריסת מערכות ובן ה-61 נפטר.
בתביעה נטען כי בדו"ח הניתוח הראשון לא צויינה שעת תחילת הניתוח ולמרות הדימומים הרבים וכריתת 70 ס"מ מהמעי, צוין כי לא היו סיבוכים. טופס הניתוח חתום על ידי שני רופאים במקום שלושה כפי שמחייב החוק ועל דו"ח חדר ניתוח חתומה מומחית בכירורגיה כללית. זאת בעוד שעל דו"ח ההרדמה חתום רופא הילדים שתפר את בטנו שעות לפני שנפטר.
בניתוח השני לא מצויינת שעת תחילת הניתוח, הדו"ח חתום על ידי רופא מסויים אך באימות נתונים לפני הרדמה שם הרופא המנתח הינו "איתי", מבלי שידוע באיזה איתי מדובר, האם מדובר ברופא או מתמחה. בדו"ח זה לא מופיעה חותמת וחתימת רופא.
פרופ' מומחה בתחום הכירורגיה מטעם אלמנתו קבע בחוות דעתו כי ביה"ח התרשל כשלא איבחן הסימנים הברורים של חסימת מעי. גם לאחר שהחסימה הובחנה באיחור ניכר, הרופאים התרשלו בכך שהתעכבו מספר ימים עד לביצוע הניתוח, מה שגרם להווצרות מעי פריך אשר חורר מספר פעמים במהלך הניתוח.
המומחה קבע כי רופאי ביה"ח התרשלו כשבחרו בביצוע הניתוח הראשון בשיטה לפרוסקופית ולא בפתיחת בטן מלאה שכן היה ידוע כי המנוח עבר ניתוחים בעברו ולכן היה צפוי כי יתגלו הדבקויות מרובות שלא ניתנות לטיפול בשיטה לפרוסקופית. כשניצפו ההידבקויות, המנתח היה צריך לפתוח מיד את הבטן במקום לנסות להפריד אותן בדרך לפרוסקופית שגרמה לניקובים במעי הדק. חירור המעי גרם לזיהום קשה ולפטירתו.
באת כוחו עורכת הדין שגית הראל: " רשלנות ביה"ח הביאה למותו. אילו הרופאים היו מבצעים מלאכתם במיומנות סבירה, היה נמנע מותו המצער והמיותר".
אלמנתו תובעת פיצוי עבור הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות, הוצאות קבורה, לוויה, אבלות, הקמת מצבה וזיכרון, כאב וסבל ואובדן שירותי אב ובעל .
טרם הוגש כתב הגנה.
"תגובת בית החולים תינתן בביהמש כמקובל"
