בשבוע הבא יקבלו תלמידי ישראל לקבל את תעודות סיום המחצית שלהם בבית הספר.
כולנו ההורים נצפה בנייר הקשיח הזה ואולי אולי איכשהו נקטלג לפיו את ילדינו.
כן, אני מאמינה באמונה שלמה, שכל הורה והורה שקוראים את הטור שלי כרגע, הם הורים נפלאים, מבינים, אוהבים, נותנים את הלב והנשמה למען ילדינו ונשבעים לקבל אותם כמו שהם.
ובכל זאת, עובדה היא, שגם מי שממש ינסה להתחשב ולהיות מכיל ומבין, בדרך כלל יגיד משפט כמו "אבל למה בגיאוגרפיה קיבלת רק 60?" ואפילו הרבה יותר גרוע מזה.
אנחנו הרי לא עושים את זה בכוונה. אנחנו ההורים לקחנו על עצמנו לפני שנים את התפקיד הנפלא הזה בלי להבין אותו בכלל.
ובניגוד למקרר ומכונת כביסה, שמגיעים עם הוראות הפעלה מלאים ומצוירים וכתובים בכמה שפות, גידול ילדים לא מגיע עם הוראות מראש.
התינוק ברחם מפתח בנו אהבה עצומה והיא שמוליכה אותנו לאורך כל הדרך.
ובאהבה כמו אהבה, עושים לא מעט טעויות. באהבה כמובן.
וגם אני כמו כולם מצאתי את עצמי לא פעם אומרת לארבעת ילדיי משפט שיפוטי כלשהו, שבעצם מעמיד בספק את העובדה הבלתי מוטלת בספק, שאני אוהבת אותם עד כלות נשמתי.
אז מה עושים כשמגיעה התעודה?
הנה עצות של אנשי מקצוע שכדאי מאוד להפנים:
- מאתרים נקודות חוזק וציונים גבוהים, ומחמיאים ספציפית. מכל הלב.
- מתייחסים להערות הערכיות ומחמיאים, משבחים כל הערה טובה של המורה כי היא הרבה יותר חשובה מהציונים.
- מאתרים נקודות קושי ומחליטים לבדוק מאוחר יותר אולי הילד באמת זקוק לעזרה בתחום הזה ומעניקים לו אותה.
- ציונים ששופרו ממחצית למחצית, גם אם בנקודה אחת קטנה, מחמיאים! מפרגנים! זה לא מובן מאליו להשתפר!
- ובעיקר חוזרים על כך שוב ושוב שאתם אוהבים את ילדיכם כפי שהם ובטוחים שהם יכולים להצליח יותר גבוה אפילו ממה שירצו.
כי בשיטת NLP שאני מנחה מזכירה לכם, שמילה יוצרת מציאות ומילה יכולה ליצור עבור הילד שלכם עולם ומלואו.
בהצלחה!!!
