כתיבת הכתבה על ׳בית הדר׳ עבורי היא סגירת מעגל לאחר שהייתי כשנה מונשמת במחלקת מונשמים א׳ ועברתי שיקום מוצלח. הכתבה היא התודה שלי.
לדברי אריה סיוון, מנהל ׳בית הדר׳, המקום הוקם תחילה כחברה שעסקה בדיור מוגן ובית אבות ״בשנת 2011 ׳בית הדר׳ הפך לעמותה רפואית ומרכז שיקומי. יש שתי מחלקות של בית אבות שזה הבית של המטופלים ויש מחלקות של הנשמה ממושכת וכן שתי מחלקות שיקום״.
אריה הגיע ל׳בית הדר׳ בשנת 2019 לאחר ניסיון עשיר של ניהול משאבי אנוש בחברות גדולות ו-12 שנה בניהול של חברות שקשורות לאנשים. ב׳בית הדר׳ החל בתחום משאבי אנוש וכיום כמנהל ׳בית הדר׳. לדבריו, למרות שהגיע כבר לגיל פנסיה הוא ממשיך לעבוד ולתרום מניסיונו כדי להצעיד את במקום קדימה. בנוסף יש ב׳בית הדר׳ מכון דיאליזה, המופעל על ידי חברה ארצית של מכוני דיאליזה הנותנת שירות לקהילה וגם לדרי בית הדר. כיום ב׳בית הדר׳ 300 מיטות ומגיעים אליו אנשים מאשדוד ומחוץ לעיר. ״מקבלים עם הפנייה של כל קופות החולים וכן משרדי הבריאות והביטחון״.
אריה, ספר על תוכניות הגדלת ׳בית הדר׳
״מעבר ל 300 מיטות כיום אנחנו בבנייה והרחבה של בניין חדש ותוספת של עוד כ- 80 מיטות. הבניין החדש שבנייתו אמורה להסתיים בעוד כשנתיים יהיה ממוגן ובשעת הצורך ישרת גם את מטופלי הביניין הישן״.
איך אתם נערכים למצב החירום?
אריה מרגיע ואומר כי ״יש לנו 2 גנרטורים אוטומטיים. יש מלאי סולר שמספיק ל- 72 שעות וכן מערכת תידלוק. אנחנו עומדים בקשר עם פיקוד העורף. כן יש מלאי של מים ומזון לשעת חירום״.
להזכיר כי ׳בית הדר׳ ידע בעבר תקופות מאתגרות של קורונה וימי לחימה. ״היתה נפילה קרוב ל׳בית הדר׳ בתחנת דלק לפני כמה שנים כשנפל טיל רסס על הגג, ואנחנו כבר כמעט שנה במלחמה״.
ב׳בית הדר׳ עובדים כ -400 עובדים. מערך העובדים מייצג מגוון רב תרבותי מוסלמים לצד יהודים יוצאי רוסיה, אתיופיה אריתראים ואפילו עובדות מנפאל. ״אנחנו מכבדים את כל העדות והקהילות ויודעים לחיות בשלום ובשקט״, אומר אריה.
כשאני מבקשת לדעת מה מייחד את ׳בית הדר׳, אריה מתייחס הן לעובדים והן לטיפול בבאי ׳בית הדר׳ מבחינת העובדים הם נמצאים לשרת. אנחנו מעודדים התקדמות מקצועית ויציאה לקורסים ומעדיפים לקדם אנשים מבפנים. ״לגבי באי ׳בית הדר׳ הוא מדגיש כי הטיפול מיטבי והוליסטי. ״התפיסה שכל אחד אחד זכאי למיטב הטיפול האפשרי והזכות לשיקום, אצלנו מקבלים גם מטופלים שנחשבים כמי שאינם ברי שיקום ואנחנו מנסים לשקם אותם״.
על ההצלחות גם במקרים מורכבים יעידו מכתבי ההוקרה הרבים התלויים על קירות המחלקות וגם בקיר הפייסבוק של ׳בית הדר׳, יש גם סרטונים מרגשים של אנשים שעברו שיקום ובאו להודות. אחת מהמשוקמות ציינה כי ״הגעתי ל׳בית הדר׳ שבר כלי ויוצאת על שתי רגליים״.
דור, תושבת אשדוד: ״הלכתי לקניות בסופר, וחזרתי אחרי 7 חודשים״
דור לייבושור תושבת אשדוד בת 54, אם חד הורית ומורה אהובה לצרפתית ומחנכת במקיף ט׳ מספרת על מה שקרה לה. ״זה היה עוד יום שיגרתי. הלכתי לקנות בסופר וחזרתי הביתה אחרי 7 חודשים״. דור סיימה את הקניות ועסקה בהחזרת עגלת הקניות, כשנהגת נסעה רוורס פגעה בה ועלתה על רגלה. ״הרגשתי כאב חזק כזה שאף פעם לא הרגשתי. לא יכולתי לזוז״. היא הובאה למיון ב׳אסותא׳ ושם התבררה חומרת הפציעה. ״חשבתי שיתנו טיפול וזהו ומחר אני אחזור לעבודה, אבל כל הרגל הייתה גמורה ולא היתה שום עצם מעל הקרסול שלא נשברה״. לאחר סדרת ניתוחים היא הגיעה ל׳בית הדר׳. ״הרופא במיון אמר לי שאני אשאר נכה ולא אוכל ללכת, אבל כבר אז האמנתי שאני אחזור לעמוד על שתי הרגליים״.
היא הגיעה לשיקום א׳ עם רגל מגובסת והחלה בשיקום ארוך מהרגיל. ״הייתי המטופלת הכי צעירה במחלקה ראיתי את כולם באים והולכים ורק אני נשארתי״. בהתחלה היא בכתה הרבה, אבל ככל שהתקדמה בטיפול הרפואי, הבכי נרגע עד שהפכה להיות השראה למטופלות חדשות. ״בכיתי איתן אבל עודדתי. עם חלקן נשארתי בקשר״. במהלך השיקום הצוות של מקיף ט׳ הגיע לבקר. על התלמידים אסרה להגיע. ״לא רציתי שהתלמידים יראו אותי במצב הזה. הם כתבו והתקשרו״. בסיום שנת הלימודים היא הפתיעה את תלמידיה והגיעה לבית הספר על כסא גלגלים. ״הם שמחו מאוד״ היא אומרת. דור גם חלתה בקורונה והיתה בבידוד, אבל שום מגבלה או מחלה לא מנעו ממנה להמשיך בשיקום. ״למדתי להתמודד ולחזור לעצמי״. אומנם לאחר שחזרה הביתה היא עוד נתקלה בקשיים, אבל הניצחון שלה היה כשחזרה ללמד. דור מודה מכל הלב למחלקת שיקום א׳ ולצוות הטיפולי ואפילו לפקידות הנחמדות תיקי ולבנה. ״תודה גם למנהל אריה, שנענה לבקשה שלי ועזר״.
ג׳ורג׳ט, תושבת אשדוד: ״שכבתי כמו זומבי״
ג׳ורג׳ט קוטלר בת 76, תושבת אשדוד ותיקה משנת 1962. היא נשואה לקבלן שמעון קוטלר שהוא ומשפחתו מבוני אשדוד. יש להם 3 ילדים ו-11 נכדים. היא עבדה 35 שנים במפעל ׳רבלון׳. ג׳ורג׳ט שהתה 7 חודשים ב׳בית הדר׳ ועברה בהצלחה תהליך שיקום מאתגר ואינטנסיבי.
ספרי מה קרה לך?
״התחלתי להרגיש לא טוב. הרגשתי חולשה וחום ולא הבנתי את מצבי. ייחסתי את זה לחום של אוגוסט עד שלא הצלחתי לזוז״. היא הובהלה ל׳אסותא׳ ומשם לבית החולים ׳וולפסון׳ ומצבה הלך והחמיר. ״נכנסתי על הרגליים והמצב התדרדר והעבירו אותי לטיפול נמרץ. שכבתי כמו זומבי. לא יכולתי להזיז ידיים ורגליים אפילו לא אצבעות. לא דיברתי אפילו״. אבל ג׳ורג׳ט אישה אמיצה ונחושה לא ויתרה. היא החלה מסע שיקום ארוך ב׳בית הדר׳ תחילה במונשמים ב׳ ומשם עברה לשיקום א׳. ״טיפלו בי מצויין, כל הצוות לאט לאט חזרתי לעמוד על הרגליים ונשמתי בכוחות עצמיי. היחס היה מקצועי. היתה להם תוכנית וכשראו שאני חזקה ועם רצון להשתקם, זה גרם להם להשקיע אפילו יותר״.
ג׳ורג׳ט ושמעון מודים בחום לכל הצוותים במחלקות. ״גם למנהל אריה ולצוות הטיפולי שלי, לפיזותרפיה, ריפוי בעיסוק, לכולם. בזכות הטיפול חזרתי הביתה״. דבר נוסף שהעלה לה את המוטיבציה זה התמיכה של כל משפחתה. ״זה חיזק אותי מאוד. הייתם לי ממש כמלאכים״ סיכמה. למרבה הצער לא כל המטופלים ברי שיקום, אבל הם מטופלים בהרבה חמלה ומסירות. כך למשל סופיה חיון ז״ל. ״אמא שלי היתה אישה מסורה, חמה ואוהבת שהעניקה חום ואהבה לבעלה לנו הילדים, והנכדים. כמו כן, הייתהה בשלנית אלופה״, נזכרת בתה. לדבריה, סופיה היתה פעילה וללא בעיות בריאות. ״לפתע אמא שלי התמוטטה בגיל 68 וקיבלה אירוע מוחי״. לאחר אשפוז ממושך היא הועברה למחלקת מונשמים ב׳ שם שהתה 9.5 שנים, עד שהלכה לעולמה. בני המשפחה חשו אסירי תודה והגיעו להודות לצוות. בין היתר כתבו להם: ״רצינו פה אחד להודות על טיפול מסור לאמנו היקרה. ימים ולילות של דאגה לכל המענים והצרכים כמעט עשור שנים. הייתם לה ממש כמלאכים טיפלתם במסירות וברגישות רבה. גם בימים של קורונה, בידודים ומלחמה דאגתם מכל הלב והנשמה״.
הנס הפרטי שלי
זה היה עוד יום רביעי לחוץ לקראת סגירת גיליון בעיתון. סגרתי את הברז במקלחת והתכוונתי להתלבש ולנסוע לעבודה. התעוררתי כעבור כמה שניות על רצפת המקלחת בלי יכולת לזוז. צעקתי לעזרה ואיש לא שמע. בסלון צילצל הנייד שלי ולא יכולתי להגיע אליו. נזכרתי בכל הכתבות שכתבתי על אנשים עריריים שנמצאו מתים בביתם. הרגעתי את עצמי שאני לא ערירית, רק גרה לבד ושמשפחתי וחבריי יחפשו אחרי. וחוץ מזה התמזל מזלי ליפול ביום רביעי וידעתי שבעיתון יחפשו אותי אם לא אגיע. וכך היה, מיכל מנהלת העיתון, בחושים החדים הבחינה שמשהו לא כשורה, וביקשה מעורך העיתון מנחם גלילי להגיע לביתי. הוא הגיע ומיד הזעיק עזרה. אמבולנס שהגיע למקום פינה אותי לבית חולים, שם התברר שחיידק תקף את הלב והריאות שלי. מצבי היה אנוש ועברתי ניתוחי חירום. משם הגעתי ל׳בית הדר׳ כשאני מונשמת ורתוקה למיטה. במחלקת מונשמים א׳ זה היה הבית השני שלי. במשך כשנה עברתי שיקום מורכב כשהצוות הנפלא ליווה אותי עד שהעמיד אותי על הרגליים.
