השבוע חגגה מלי בן ברוך 50 שנים. חתיכת גיל שמלווה בלא מעט מבטים אל העבר, ועוד יותר מכך, לעבר העתיד. את העשור שחלף היא מתארת כ"רכבת הרים", כשהתחיל בפרידה גדולה, המשיך בהתחלות חדשות, ברגעי קושי וגם ברגעי חסד. "בכיתי, צחקתי, התפתחתי, חלמתי," היא אומרת "חלק מהחלומות התגשמו, חלק עוד בדרך״.
בתוך מסלול חייה הסוער, השלימה שני תארים, התקדמה כרואת חשבון ובעלת תואר שני במנהל עסקים, כבשה פסגות בקריירה וכמובן גאוותה הגדולה על ילדיה (23,16) אשר "גדלים עם לב פתוח וראש חושב". בפתיחות ובמבט מעמיק לאחור היא מודה: "למדתי על עצמי, על החיים, על כישלונות ואכזבות, על חוזק, על רכות ועל צמיחה״.
ספרי על ילדותך. מאין הכל התחיל
"נולדתי וגדלתי בדימונה .יש משהו מיוחד בלגדול בחממה שבה כולם מכירים את כולם, במקום אינטימי, שבו הייתה חשיבות לערכים טובים והשקעה בלימודים. אני בת בכורה בין חמש אחיות ובן זקונים. הוריי אנשים פשוטים וערכיים, שעבדו קשה כדי לפרנס בכבוד את המשפחה, וכדי שלא יחסר לנו מאומה. שנלמד, שנקבל השכלה ונתקדם בחיים."
היית ילדה שאפתנית?
"בהחלט. מגיל קטן ועד היום אני זוכרת את עצמי כהישגית. היה בי עוד ועוד רצון להישג נוסף שלא יודע שובע. היה לי חשוב להצטיין בכל שלב בחיים, בלימודים, בתיכון, בצבא ובלימודים האקדמאיים".
היכן שירתת בצבא?
"שירתתי בתפקיד מסווג, שלא אוכל להרחיב עליו".
וכיצד החלטת איך להמשיך הלאה?
"הרצון להתקדם היה חזק מכל קושי, ולכן מיד לאחר הצבא התחלתי ללמוד בתל אביב לתואר ראשון במינהל עסקים וחשבונאות. שילבתי לימודיים תובעניים מאוד של ראיית חשבון עם עבודה בשני מקומות, כדי לא להכביד על הוריי."
לאחר מכן נישאת והרית, ואני מניחה ששילוב האימהות היווה קושי מסויים לפחות בהתחלה?
"הרצון להתקדם ולהצטיין הואט לראשונה, כאשר ילדתי את הבן הבכור שלי. כשהפכתי לאם. מאז למעשה התחילה בי מלחמה שממשיכה עד היום, בין הרצון להתקדם ובין רגשות האשמה בשילוב בין קריירה להורות. כנראה שכל אמא שמטפחת קריירה חווה את רגשות האשמה הללו, ולא פשוט בכלל לנהל את השילוב ביניהן".
לפני עשור התגרשת. איך חווית את המשבר כאישה חזקה ועצמאית?
"אכן, אבא שלהם ואני נפרדנו לפני עשר שנים. התקופה הראשונה לפרידה הייתה תקופה מטלטלת ומפחידה מאוד. עברתי את התקופה הזו מחוזקת הן בזכות התמיכה של המשפחה שלי, והן בזכות האב של ילדיי, כי אם כבר נאלצנו להיפרד לפחות הוא היה אבא אוהב, מעורב ומסור מאוד, איש טוב. היום אני מבינה עד כמה חשוב עם מי אתה מתחתן, אך חשוב יותר ממי אתה נפרד, אם זה כבר קורה לך".
הרגשת שהגירושין חישלו אותך?
"הגירושים מאלצים אותך להתמודד עם תחושת כישלון בפירוק התא המשפחתי, עם ייסורי מצפון כלפי הילדים .אבל אני חושבת שאם הפרידה נעשית בצורה מכבדת ומתוך הבנה שמדובר בשני אנשים טובים, שפחות הצליח להם ביחד, אפשר לצלוח את זה בלי משקעים, במיוחד כשיש ילדים שחשובים מאוד להורים."
תרצי להינשא שוב?
"אני אדם זוגי ומניחה כי בבוא הזמן אהיה בזוגיות".
עשור של שינויים מהותיים בתאגיד
ספרי על דרכך המקצועית בתאגיד "יובלים"
"התחלתי כמנהלת כספים, בנינו את כל חטיבת הכספים, נהלי העבודה, קליטת העובדים, הקמת מחלקות בתאגיד, יצירת קורלציה ביניהם וממשקי עבודה. בארבע השנים האחרונות ניתנה לי הזכות להתקדם ולנהל את התאגיד.
אני מאוד אוהבת את העבודה בתאגיד. אנחנו זוכים לפתח ולהקים תשתיות מים וביוב, שהם חלק מפיתוח העיר אשדוד. בזכות חזונו של ד״ר יחיאל לסרי, ראש העיר אשדוד, והתווית מדיניות דירקטוריון החברה, התאגיד שותף לפיתוח והקמת תשתיות מים וביוב לטובת תושבי העיר אשדוד, תשתיות אשר מהוות חלק מפיתוח ובניית העיר לעוד שנים רבות."
אילו שינויים מהותיים התאגיד עבר בעשור האחרון?
"העשור האחרון היה עשור של שינויים מהותיים בתאגיד המים והביוב: שדרוג מכון הטיהור לטיהור שלישוני, הרחבת תשתיות, הכנסת מדי מים חכמים, והובלת פעילות קהילתית ענפה, כולל עבודה עם בתי ספר ואימוץ עמותת "אקים אשדוד”.
זו ודאי גם עבודה מאתגרת מאוד
"מאתגרת, שלצידה סיפוק אדיר. תחום התשתיות, במיוחד התשתיות התת קרקעיות, הינו תחום מורכב מאוד, שפיתוחו אורך חודשים רבים ואף שנים, ולעיתים הפיתוח לא נראה בצורה ברורה לתושבים."
עד כמה אתם מתקדמים וחדשניים?
"יותר ויותר. התאגיד, בהובלת ראש העיר ודירקטוריון החברה, משקיע מאות מיליוני ש״ח כדי לאפשר הקמת תשתיות חדשות ומתקדמות גם באמצעות טכנולוגיה מתקדמת".
מה דעתך על הדרישה החדשה של שר התשתיות אלי כהן לבטל את התאגידים בכל הארץ?
"הדרישה של שר התשתיות היא לאפשר לרשויות חזקות שחפצות בכך, לפעול שלא במסגרת תאגיד מים. אני באופן אישי חושבת שתאגידי המים והביוב חוללו מהפכה של ממש בתחום תשתיות המים והביוב. הקמת תאגידי המים היא בין הרפורמות הבודדות שאכן הצליחו".
ניפצה באומץ את תקרות הזכוכית
את מתארת תחום שהיה בגדר "גברי" עד לפני כמה שנים. נשמע שהיה עלייך לנפץ כמה תקרות זכוכית…
"מבחינתי, תחום התשתיות מהווה פריצת מחסום, לפחות בתקופה הראשונה שבה התחלתי לנהל את החברה. תשתיות הוא לרוב תחום גברי: המתכננים, מנהלי פרוייקטים, קבלנים ונותני שירותים, כך שמעבר ליכולות הניהוליות, אישה לרוב נדרשת למיומנויות נוספות, כדי להשתלב בתחום גברי.
אני רואה חשיבות רבה ביצירת גיוון מגדרי ובפרט בתפקידי ניהול בכירים. לדעתי, אישה מביאה רובד אחר וחשוב בכל שולחן דיונים, שהינו הכרחי בכל צומת של קבלת החלטות. אני גאה על תפקידי, כי בעיריית אשדוד רואים בזה חשיבות ויש נשים רבות בתפקידי מפתח. הייתי רוצה לראות עוד ועוד נשים מעיזות ופורצות מחסומים, גם אם לפעמים עדיין קשה לנו יותר".
האם הרגשת ששמו בפנייך מכשולים?
"לא הרגשתי ששמו בפני מכשולים, אולם היו פעמים שנדרשתי להוכיח שיש בי קצת יותר מאחרים בעיקר בגלל שאני אישה שלרוב עבדתי בסביבה גברית יותר."
אין ספק שהדרך שעברת מהווה השראה למנהיגות נשית, מהיכן שאבת את הכוחות?
"אני שואבת את הכוחות וההשראה מהסביבה שבה גדלתי. ראיתי מקרוב אנשים מוכשרים שלא תמיד קיבלו הזדמנות להתפתח, שנאבקו יום־יום כדי להתפרנס. זה עורר בי רצון עמוק להשקיע, להתקדם ולפרוץ כל מחסום, לא רק עבור עצמי, אלא גם מתוך הבנה כמה חשוב לנצל כל הזדמנות וליצור עתיד אחר. הקושי סביבי הפך למנוע שמוביל אותי קדימה."
אז איך תסכמי את העשור הקודם של חייך?
"אני מודה על מה שיש, על מה שאין, על כל מה שלימד אותי להיות מי שאני היום, בוגרת יותר, בטוחה יותר, שלמה יותר. וכעת, עוצרת לרגע, נושמת עמוק, ומתחילה את העשור הבא עם תפילה – לשלום, לאחווה, לבריאות, לאהבה ולשיבתם של כל 58 החטופים״.
ומה חלומותייך לעשור הבא ב"ה?
"שכל משפחתי ומכריי יהיו בריאים, שילדיי יצליחו להגשים את עצמם ויהיו מאושרים ואני אהיה מקום בו הרגש והמחשבה שלי נמצאים בהרמוניה, גם מבפנים וגם מבחוץ, במקום שבו השמיים אינם הגבול".
