במגילה נשמעת זעקת כאב של יושבי הגלות, המבכים על אובדן ביתם הלאומי והאישי. השאלה "איך?" מהדהדת מאז ועד היום, ומלווה אותנו במיוחד בתקופה זו, כאשר אנו מציינים את תשעה באב בצל הכאב הגדול של התקופה הנוכחית, על חורבן הבית האישי והלאומי בעקבות הטבח הנורא והמעשים הקשים של חמאס שהובילו למלחמה הקשה שפרצה בשבעה באוקטובר.
כיום, השיח הציבורי הופך אלים יותר ויותר, ושנאת חינם שוב מאיימת לפלג את העם. מחנות שקמו, שיסוי בין האזרחים, ואובדן הדרך המשותפת הם תמרורי אזהרה ברורים לכך שאנו עלולים לחוות חורבן נוסף. תשעה באב השנה הוא הזדמנות מיוחדת לעצור, להתבונן פנימה ולשאול את עצמנו – איך הגענו למצב הזה? מה אנחנו יכולים לעשות כדי לתקן, לשפר, ולהוביל לימים טובים יותר?
הצום, מנהגי האבלות וקריאת מגילת איכה, הם רגעים של חשבון נפש. הם מזמינים אותנו לבכות, להצטער, ולהתעורר למציאות שאנו יוצרים במו ידינו. כולנו צריכים לשאול את עצמנו איפה טעינו, ואיך אפשר לתקן ולשפר את המצב, כדי שמגילת איכה לא תהיה שוב מציאות קשה אלא קריאה בלבד.
בערב תשעה באב הזה, אני קוראת לכולנו להתעשת, לגלות אכפתיות וערבות הדדית, לנהוג באחריות ולחזק את האחדות בעם. עלינו לפעול כדי שהחורבן הנורא של העבר לא יחזור על עצמו, ובמקום זאת, נוכל לראות תקומה גדולה מהמשבר הנוכחי.
בתפילה להחזרת החטופים הביתה, ולצום קל ומשמעותי לכולנו.
