בשבעה באוקטובר, חג שמחת תורה שנחרב על ידי הנוחבות האכזריות, כולנו הופתענו מהאזעקות ומעוצמת המכה האנושה. הרב טל שריקי פחות הופתע. הוא כבר ראה את הכאוס בחברה הישראלית וידע, שמלחמת האחים שקדמה לכך, תביא אותנו לחורבן.
הרב שריקי, נשוי לנטלי ואב לארבעה, שמבלה את ימיו בכולל מאז חזר בתשובה, לא חשב פעמיים. למרות החשיבות העצומה של לימוד התורה, הוא זכר את שירותו הצבאי המשמעותי וביקש מייד להתגייס..
הרב שריקי: "היה לי ברור שאני עוזב הכל ומוכן להתגייס. היות שהיחידה שלי מאוד מאוד קטנה וסודית, היא לא מחזיקה מילואימניקים ואני פטור ממילואים. ניסיתי, אך לא הייתה אפשרות לחבור אליה באותו שלב. שקלתי אפילו לעלות על מדים ולהתנדב. אבל הם סירבו והבנתי, שעליי להמשיך לחזק אנשים בתקופה הקשה הזאת דרך שיעורי התורה שלי".
מילדות של חברים וים ליחידה ימית סודית
דווקא בתקופה בה יש כעס ניכר בין משרתי צבא כלפי חרדים אברכים בכולל, שלכאורה לא שומרים על המדינה ו"רק" לומדים תורה, סיפורו של הרב שריקי מפתיע ומרענן.
הוא נולד ברובע א' באשדוד, בן אמצעי לאמא מזכירה במפעל בנמל, ואב מנהל חברת הספנות "קורל". אחיו הגדול עובד כמנכ"ל בתחום ההייטק, הקטן מוזיקאי, משפחה מגוונת. הוא למד בבית הספר היסודי "גאולים", ובתיכון מקיף ג', ילדות מלאה חברים וכמובן כמעט כל יום ים: "עד היום אני הולך הרבה לים. אני לא חושב שאדם צריך להתנתק מהשורשים שלו".
הוא מתאר בית חילוני כמעט אתאיסטי, עם חגיגה סמלית של החגים, בלי שום סייגי הלכה. הוא זוכר כבר אז, שגם בבית ילדותו הרגישו כעס עצום כלפי מי שכינו ה"משתמטים", שיושבים בישיבה במקום לצאת להילחם.
כבר לפני הצבא טל הנער החל להסתקרן לגבי היהדות. הוא עבד באותה תקופה בספינת הפאר "מג'יק 1", ימים ולילות של מסיבות והוללות, שיטוטים בחוץ לארץ ומפגש עם הרבה דמויות חדשות, הרבה "טומאה" ו"יצר הרע", בשפת הדת.
ודווקא שם, במעוז החילוניות, נתקל בסממן דתי משמעותי. באחת העצירות לטיול ביוון ביקר עם חבריו בבית כנסת עתיק. כאשר נכנסו פנימה, פגשו קשישה ניצולת שואה, אשר סיפרה להם שבעת שהנאצים חדרו לרודוס נשבעה שאם תינצל, תשמר את בית הכנסת במהלך חייה וכך היה. מתוך חמישים המשפחות שחיו לצידה, רק היא נותרה בחיים וקיימה את שבועתה. הסיפור המרגש בבית הכנסת העתיק הותיר את חותמו, אך טל הצעיר המשיך בחייו ולימים התגייס לצבא, ושירת ביחידה ימית מבצעית סודית.
במהלך השירות פגש משגיח כשרות שעבד עמו בעבר בספינה והשניים החלו לשוחח. המשגיח טען באוזניו, שהדת היהודית היא היחידה אותה ניתן להוכיח באופן לוגי, טל ניסה להניח בצד את המידע אך הסקרנות קיננה בו ומוחו ניצת לחקור וללמוד את הנושא. במקביל לשירות לצד חברים חילוניים החל לשאול שאלות את סביבתו ואף יצא למפגשים עם רבנים חוזרים בתשובה על מנת לשמוע מהם על היהדות.
הלוחם הצעיר, הנאה, לא חשב לרגע שיהפוך אי פעם ל"חרדי", אלא שאף רק לחקור ולהבין. לכן במקביל לספרי התורה חקר גם את הברית החדשה והקוראן, ואז הגיע למסקנה חד משמעית, שיש בהם סילופים רבים של האמת, המצויה רק ביהדות עצמה.
ההחלטה המשמעותית לחזור בתשובה ולהפוך לראש כולל
ההתחזקות לפתה אותו מבפנים, אך הוא עשה הכל כדי להסתירה, נבוך מהחברים ובעיקר מסרב להודות שגדל בעולם השקר. הוא זוכר את משפטו של הרב אורי זוהר ז"ל, שאמר כי היום השחור בחייו הוא היום בו חזר בתשובה והבין שחי בשקר מוחלט.
טל המשיך להסתיר ובעיקר נלחם נגד הרצון להפגין סממן חיצוני כגון כיפה, שהייתה כבר טמונה בכיסו. בפעם הראשונה שהעז לחבוש אותה, צחקו החברים ושאלו אם הוא הולך להלווייה. טל השיב בחיוך שהוא יושב שבעה על יצר הרע וכולם צחקו יחד, מבלי להבין שעבורו זה הפך לעניין רציני ומהותי.
גם המפגש בבית לא היה פשוט. להורים היו תוכניות מרחיקות לכת עבור הבן המוכשר הלוחם בשייטת, והם חששו מפני ויכוחים ומחלוקות, אך הוא הודיע שיתחיל לשמור שבת ולחיות באורח חיים דתי מבלי להפריע להם כלל, "חיה ותן לחיות".
עם השחרור מהצבא הצטרף טל לישיבת "יושיביה", וסחף אחריו שבעה חברים נוספים מהשכונה ומהצבא. לאחר שנישא לבחירת לבו נטלי בשידוך, עבר להתגורר בנתיבות, השתלב כאברך בכולל ובהמשך לבקשת הרב מיכאל אסולין, קיבל על עצמו להיות משיב בישיבה.
אך טל לא שכח לרגע את חברי ילדותו באשדוד. הוא הציע להם שיגיע ללמוד איתם פעם בשבוע וחלק הסכימו. חלקם המשיכו להקשות ולנסות לסתור את דבריו אך הוא השיב להם בסבלנות. ועם הזמן התגבשה קבוצה של מעל מאה בחורים, אשר מגיעים איתו לכל שיעורי התורה שהוא מעביר.
לאחר שהיה אברך יום שלם בכולל "זוהר השלום" של הרב אהרון כהן ואף חברותא של הרב הגאון ראש הכולל הרב יובל אברהמי, התמנה הרב שריקי לתפקיד ראש כולל "זוהר השלום" ובמקביל הוא כותב ספרי הלכה, חלקם כבר יצאו לאור: "טל לברכה", ספר על הלכות יום טוב; "דרך גבר" העוסק בענייני שלום בית; "שביל החלב" העוסק בענייני כשרות מוצרי החלב וכן "כלל גדול", העוסק בכללי הבדיקה. כיום המשפחה מתגוררת ברובע ו' באשדוד.
"הקונפליקט שבין שירות בצבא ללימוד בכולל מעסיק אותי ללא הרף"
איך היחסים שלך עם המשפחה כיום?
"כבר כשחזרתי בתשובה החלטתי לשמור על קשר חם עם כל המשפחה, הגרעינית והמורחבת. לכן אנחנו מלוכדים מאוד, ביחד. לא הערתי ולא ביקשתי שום דבר מיוחד. היה כמובן צעד שעשו למעני של הכשרת כלים במטבח אבל אנחנו בעלי השקפות הפוכות ויודעים לחיות הכי טוב אחד עם השני. כל אחד מספר על העולם שלו ויש הרבה כבוד הדדי.
גם בשיעורי התורה שלי זו הגישה. הרי אני מוסר כל יום במקום אחר שיעור תורה לציבור החילוני ואני מדבר איתם בשפה שלהם. לא ניתקתי קשר עם אף אחד מהילדות שלי. לא עם משפחה ולא עם חברים. להיפך, שומרים על קשר טוב. אני לא שולל אף אחד, זה המוטו שלי".
איך אתה למעשה מחזיר אותם בתשובה?
"ממש לא. המטרה שלי לא להחזיר בתשובה. בחיים לא אמרתי לאף אדם לשמור שבת או להניח תפילין. באופן אישי האג'נדה שלי היא למסור שיעור, להציג את האמת, וכל אחד יבחר את דרכו ואיך הוא מתקדם בחייו. כל אחד מוזמן להתייעץ לגבי המשך דרכו, אך אין אצלי כפייה בשום דרך".
ומה דעתך כמי שהיה לוחם בצבא על הטענה שחרדים צריכים לשרת?
"הקונפליקט הזה קיים ומעסיק אותי כל השנים, גם היום כשאני כבר ראש כולל, עדיין ישנן שאלות. מצד אחד אני יודע מה זה צה"ל ולחמתי במלחמת לבנון השנייה, והייתי מוכן להקריב את חיי למען הזולת. מצד שני אני יודע את הזווית של העולם החרדי. לכן כואב לי משני ההיבטים. אני לא בעד שלילת הגיוס בכל מצב ומצד שני אני לא בעד גיוס בכפייה למי שרוצה ללמוד תורה וכל חייו היה בישיבה.
צריך להיות ברור שהיתרון הרוחני בלימוד תורה הוא כבד מאוד. הרי למדנו מדוד המלך שמול כל חייל ששלח לחזית גם הושיב חייל שילמד תורה. יש לנו שני היבטים ביהדות ושניהם נצרכים. הכי חשוב לא לגייס בכפייה ומצד שני, אם בחור חרדי רוצה להתגייס אסור להחרים אותו. צריך לעזור לו.
לפני שהייתי ראש כולל, הייתי משגיח בישיבה שיש בה הרבה חרדים מבית. ראיתי בחורים שקיימו אורח חיים חרדי ולמרות זאת, באופן אישי המלצתי להורים שלהם שיתגייסו לצה"ל. כי אלו בחורים שבעולם הישיבות עלולים ליפול לרחוב ודווקא הצבא יכול ליישר אותם. ואז ראיתי צעירים שהתגייסו לנחל החרדי ולנצח יהודה, ואחרי שנתיים חזרו מיושרים, בטוחים, עם קו חיובי. אך כמובן לא לכל אחד זה מתאים.
בנוסף, אני חושב שהציבור החרדי מאוד תורם בדרכים שלו. יש תרומה עצומה לקהילה שהציבור החילוני לא מודע לה. כולם עם ביפרים של איחוד הצלה ומד"א, כוננים, נכונים לכל סיוע".
ש. כתבת ספרים על שלום בית ואתה מייעץ לזוגות, בתקופה כזו של ריבוי גירושין, מה ההסבר שלך?
"אנשים לא מודרכים. פשוט מתחתנים בלי הדרכה. ולכן הם לא יודעים איך המנגנון הנשי והגברי עובדים, שזה הבסיס לגירושין. כשאני יודע איך הדברים עובדים, מה הצרכים של אשתי, מה השפה שלה, הגישה אחרת לגמרי וכן להיפך. כשאישה יודעת איך הראש הגברי עובד, מה הרצונות שלו, כל הזוגיות שונה לגמרי. לצערי, אנשים בוחרים להסתכל על עצמם יותר מאשר על בן/בת הזוג וזו מכת הדור, במיוחד בקרב צעירים. חשוב להסתכל על הרצונות של השני, לרצות להכיר את השני, כדי להצליח בזוגיות".
לסיום, בראייה שלך, כיצד אנחנו יכולים להיחלץ מהמצב הבטחוני העכשווי?
"במילה אחת, אחדות. זה הפיתרון שלנו ואין משהו אחר. ביום העצמאות שעבר, כשהמדינה הייתה בכאוס בגלל המחלוקת על הרפורמה, נשאלתי באחד הראיונות מה אני חושב על המצב ועניתי, שכל החורבנות הכי גדולים ביהדות הגיעו על רקע המחלוקות. עברה חצי שנה והגיע לצערנו השביעי לאוקטובר. אלו מחלוקות על שטויות, לא רפורמה כן רפורמה, שבגללן נגרם כאן כאוס חברתי שהחריב אותנו, חד משמעית.
יש לנו עדות היסטורית מימי בית שני של אספסיאנוס קיסר, שנכתבה בספר של ההיסטוריון יוספוס פלביוס. הוא כותב שהם יושבים על הרי ירושלים ורואים את ירושלים המבותרת, ופתאום רואים אלומות אש ומבינים שיש מלחמות אחים ואז הבינו שהם ניצחו, שאנחנו מפולגים ולכן הפסדנו.
צריך לזכור שזה בדיוק מה שהאויבים שלנו מחכים לראות. שאנחנו אחים שנלחמים אחד נגד השני. לכן התרופה היא לעצור מייד, להיות מאוחדים. גם אם אני חושב הפוך ממישהו, אסור לי לשנוא אותו. כי המחלוקת מביאה את כולנו למקומות לא טובים, גם בזוגיות, גם בחיים. אסור שזה יקרה אף פעם. ותמיד אפשר להגיע לפשרות ולהסדרים בינינו.
אני חוזר ואומר, שנאת חינם בינינו תוביל להשמדה עצמית. הגמרא מספרת, שבזמן אחאב המלך יצאו למלחמה ולא היו חללים. ולעומת זאת, בדור של דוד המלך, נפלו חללים וכולם היו צדיקים. פשוט מאוד, אחאב היה מקפיד שתהיה אחדות בעם, שהחיילים יהיו מלוכדים. ומצד שני אצל דוד היה הרבה לשון הרע ושנאת חינם אז היו חללים. מנהיג צריך לדעת לאחד ולא לפלג. אני מציע לכולם, קודם כל תהיו בני אדם ותאהבו אחד את השני, זה מה שחשוב לבורא עולם לפני הכל.
