מילות השיר המרגש שכתב שמעון אלקבץ שאיבד את בתו ב7 לאוקטובר. נרצחה באכזריות על ידי מחבלי המחאה בדירתה בכפר עזה ביחד עם חברה לחיים נאור.
הכי מפחיד זה הגעגוע
שנוחת עליך בלי להודיע
גורם לך לבכות ברגע הלא מתאים
בדיוק בקופה עם הדברים בשקית
הכי צורב זה רגש האשמה
איך לא היית איתה ברגעי האימה
בשעות שהיא היתה תחת אש ודם
היא רק רצתה שתגיד הכל יהיה בסדר
לעולם לא עוד אמרו לנו הורינו
לעולם לא עוד הבטיחו מנהיגינו
לעולם לא עוד אמרנו לילדינו
רק העולם כבר לא עוד עבורנו
הכי מפחיד זה הגעגוע
איך לא היית איתה
היא רק רצתה שתגיד הכל יהיה בסדר
לעולם לא עוד אמרו לנו הורינו
לעולם לא עוד הבטיחו מנהיגינו
לעולם לא עוד אמרנו לילדינו
רק העולם כבר לא עוד עבורנו
נשארנו לבדנו
הכי מפחיד זה הגעגוע
זה הגעגוע
"את השיר כתבתי אחרי השבעה. אני כותב שירים כבר המון שנים", מספר אלקבץ, לרז שכניק בויינט. "הדבר שלא מרפה ממני זה רגש ההחמצה והאשמה. השעות האלה שסיוני ונאור שלנו היו מתחת למיטה, מתחבאים בממ"ד, ואז המחבלים פורצים לדירה. מה שהתרחש אחר כך אלה מחשבות וסיוטים שלא מרפים, לא היינו שם בשבילה ובשביל נאור. אנחנו היינו נצורים בממ"ד שלנו, מרחק כמה מאות מטרים מ דירה של סיוני".
בן-דוד מספר: "שמעון שלח לנו שירים שהוא כתב. השיר הזה רצה להיות מולחן, והוא הולחן די מהר. שלחתי לשמעון, הוא אהב, ומשם זה התקדם. כלהקת אבטיפוס, כמו יתר האמנים בישראל, הופענו בכל מקום אפשרי מאז המלחמה, מבחינתנו השיר הזה הוא חלק חשוב".
שמעון אלקבץ ורעייתו ענתי החליטו להנציח את זכרה של סיוון גם בתערוכה שנפתחה אתמול (ג'). בשיתוף של ד"ר חנה חימי וד"ר מיכה קטן, הביאה ענתי את התערוכה "הבית של סיוני" לבית ברל, הממחישה את הזוועה, האימה, הדם והמאבק, שבסופם הגיע הרצח הברוטלי, באמצעות תמונות מזירת הטבח בכפר עזה.
התערוכה תהיה פתוחה לציבור בימים ראשון עד חמישי, בשעות 16:00-10:00 ובמהלכה יתקיימו מעגלי שיח עם ענתי אלקבץ..
