רשמים של סטלה מלילה שביעי בממ"ד

סטלה וינשטין חברת מועצת העיר אשדוד לא יוצאת מהבית כבר שבעה ימים עם הילדים. מספרת על הימים המתוחים והחיים בממ"ד וזה אחרי שנת קורונה שסגרה את כולנו

שיתוף ב facebook
שיתוף בפייסבוק
שיתוף ב whatsapp
שיתוף בוואצאפ
שיתוף ב email
שיתוף במייל

לילה שביעי בממ"ד.
האזעקות כבר כמעט לא מעירות אותם רק כשהבומים מאוד חזקים. מתוך שינה עידו ימלמל לרפאל שקפץ בבהלה 'אל תדאג הטיל לא נפל, הוא התפוצץ בשמים'. הוא עוד לא בן שבע והוא יודע להבדיל בין יירוט לנפילה.
הם כבר לא שואלים מתי יצאו לפארק, או מתי הגן חוזר, הם גם כבר לא בוכים כשאומרים להם שאי אפשר ללכת לים, או לנסוע לבני דודים כי אמא ואבא מפחדים מהדרך. זה שהם כל כך קטנים וכבר השלימו/התייאשו מהמצב הזה, זה הכי שובר אותי.


הם רק חזרו לפרוח, להתאושש מהלבד של הקורונה ושוב עונש בלתי נגמר. מציאות כזו שהמוות נמצא תמיד מעבר לפינה, והוא כבר לא מפחיד אותם…
ויש את לולה, השומרת הנאמנה שלהם שעומדת שעות ובוהה בחלון הדרומי, היא מתחילה להסתובב סביבנו לפני האזעקה, היא תיכנס לממ"ד אחרונה כשתוודא שכולם בפנים,
היא תשכב צמוד עליהם וכשהרעש ממש חזק אפילו עליהם, היא מנסה לעשות הכל כדי לשמור על החברים הכי טובים שלה!
ויש אותי, שקצת מרגישה שנולד לי עכשיו תינוק, אחרת אני לא מבינה למה אני מתעוררת בלילה 5 פעמים לפחות, ומנסה להבין איך מתג ההפעלה של הטילים מעזה עבר לכרית שלי, אחרת לא מבינה למה כל פעם שאני מניחה את הראש על הכרית מתחילה אזעקה!
ויש את זה שלצידי, זה שממשיך להצחיק, להפעיל ולהפוך את הממ"ד לחוויה, גם כשקשה, גם כשעייף, גם כשאני נשברת. גיבור העל שלנו…
לפוסט הזה אין מסר (גם לא פוליטי, בעיקר לא), רק כאב וניסיון לעכל את המציאות שבה הילדים שלנו חיים ותפילה שיגיע הרגע והמציאות הזו תשתנה…

שבוע טוב ושקט חברות וחברים שלי

כבר הורדתם את האפליקציה של אשדוד10?

הורדה לאנדרואיד:

הורדה לאייפון:

דילוג לתוכן