כבוד: רפ"ק מאלי שושנה מאשדוד מוצגת בתערוכה עולמית כאחת הנשים האמיצות, המיוחדות והגיבורות

אחד הקרבות העזים של השבעה באוקטובר התרחש בתחנת משטרת שדרות, שם חמישה שוטרים ואזרח גיבורים ונחושים, נלחמו בחירוף נפש בכשלושים מחבלים. רפ"ק שושנה, נלחמה בהם ןאף נפצעה בקרב. מאלי מככבת בתערוכה מיוחדת של הצלמת שרון בק "9 חודשים" לצד נשים אמיצות רבות

חיסלה לבדה ארבעה מחבלים. רפ״ק מאלי שושנה.
שיתוף בפייסבוק
שיתוף בוואצאפ
שיתוף במייל

רפ"ק מאלי שושנה, אשדודית בת 54, אמא חד הורית לבן, היא אחת הנשים המככבות בתערוכת צילומים מעוררי השראה שמוצגת בימים אלו בישראל ולאחר מכן תוצג ברחבי העולם. הנשים האמיצות, המיוחדות, הגיבורות, שמהוות עבור כולנו אבדן דרך משמעותית לאחר מה שקרה באותו יום נורא, חג שמחת תורה, השבעה באוקטובר.

מאלי לחמה בגבורה עם שוטריה מתחנת שדרות, עד שהתחנה נהרסה על המחבלים ובכך הסתיים הקרב העקוב מדם. חבריה השוטרים נהרגו לצידה ובשלב מסויים גם היא נפצעת קשה ומנסה להידמות למתה, כדי שלא יבצעו בה וידוא הריגה, ורק בקשה אחת בפיה: לבשר לבנה על מה שקרה. מאלי לחמה ללא הפסקה ואף חיסלה לבדה ארבעה מחבלים, שמרה על התקווה עד הרגע האחרון, ובכל זאת אם תשאלו אותה, היא לא גיבורה, רק שורדת ולוחמת.

ילדות והתמודדות

מאלי כאמור נולדה לפני 54 שנים באשדוד, בת בכורה מתוך שלושה אחים. הוריה הם תערובת מסקרנת: האב ראובן (77), יליד מרוקו, עלה עם משפחתו כתינוק בן שנתיים לארץ, עבד שנים רבות בבתי הזיקוק. מאביה ירשה מאלי את יכולת ההתמדה, הרצינות והאהבה לכל אדם. אמה חנה (75), אחות במקצועה, עבדה שנים רבות ב"מכבי" וכיום בשיקום אצל מאלי לאחר אירוע לבבי שעברה. חנה נולדה במחנות העקורים להורים ששרדו את השואה . מאמה ירשה את הלב הגדול, הנתינה והחיבור למשפחה. המשפחה התמודדה עם טרגדיה, כאשר אחיה הקטן ארז נהרג בתאונת דרכים לפני עשרים ושש שנים, בעת שרכבו נכנס לבור בכביש ביום גשום ומשאית פגעה בו בחוזקה. ארז ז"ל נהרג במקום. מאלי החליטה להנציח את שמו ואת געגועיה אליו, בשם בנה יחידה ארז-אדיר.

מאלי חיה ונושמת את אשדוד, היא מרבה לספר על הילדות היפה ועל החיבור לעיר ולים הכחול, שביכולתו לרפא הכל. מאלי בוגרת מקיף א' הוותיק, ובצבא שירתה כשנתיים וחצי במסלול ייעודי לקצונה בשריון וניסתה לעשות את המיטב כדי להגן על הארץ כבר אז, מבלי שתדע מה עוד צפוי לה..

מייד עם השחרור, ביקשה להגשים את החלום ולהפוך לשוטרת במשטרת ישראל, אך אז טענו שיש לה בעיית עודף משקל. מאלי לא ויתרה כמובן, וכעבור שנתיים הצליחה לרזות והתגייסה לשורות המשטרה. היא שירתה תחילה כרכזת מתנדבים למשמר האזרחי, עברה תפקידים רבים עד שהגיעה לתפקיד קצינת המתנדבים של מרחב לכיש.

בנה יחידה ארז-אדיר, כיום כבר בן עשרים, הזמן חולף מהר. אני עוד זוכרת כאשר ראיינתי את מאלי לפני עשרות שנים, אז הייתה אם חד הורית מתחילה, וסיפרה על השילוב של הקריירה עם האימהות ועל ההתמודדויות בפן האישי. כיום, הבן המוכשר, מושא גאוותה ונשמת אפה הוא טכנאי שיגור בכיפת ברזל.

השבעה באוקטובר: פצועה, מדממת, נפרדת מבנה יחידה

יום שבת השבעה באוקטובר, חג שמחת תורה, תפס אותה ביציאה למשמרת כמפקדת תורנית בתחנת שדרות. בשש ועשרים כבר נכנסה לתחנת שדרות כהרגלה, לחלופת משמרות עם שוטרי משמרות הלילה. עוד בטרם הגיעה לתדרוך של הבוקר, כבר התקבלה התרעת צבע אדום ראשונה ואחריה דיווח על מטחי טילים לעבר כל הארץ. מאלי מספיקה לקבל דיווח על נפילה ולהוציא כוחות, כאשר קיבלו דיווח מהצבא על נחיתת מחבלים בחוף זיקים. מאלי עולה בקשר מול הקצין תורן, מנסה לברר את מהימנות הידיעה אך אז כבר מתקבלת ידיעה נוספת, על חטיפת ואן לבן בידי המחבלים. ניתנת הכרזה על אירוע פח"ע, ומפקד המחוז מכריז על סגירה הרמטית של כל הצירים המובילים מדרום צפונה על ידי חסימות עומדות.

תוך דקות יוצאים שוטרים חמושים למשימת החסימות בכל מחוז הדרום, במטרה למנוע זליגה של מחבלים לכיוון צפון ובדיעבד הסתבר, שהחסימות האלו כנראה הצילו חיי אנשים רבים, שכן כעבור דקות נתקל צוות של מג"ב שהיה בעת חסימה בצומת יד מרדכי, בחמישה אופנועים עמוסים במחבלי הנוחבה, שלולא החסימה ודאי היו ממשיכים צפונה.

בתחנת המשטרה תכונה רבה, אך מאומה לא הכין את מאלי למחזה שראתה ושמעה לפתע בחזית התחנה, כאשר יצאה לקחת את האפוד. מאלי שומעת נסיעה של רכב וירי מנשק קל, מביטה ורואה מראה סוריאליסטי, טנדר לבן מחנה בנחת וממנו פורקים שישה מחבלים עם כלי נשק מכוונים קדימה. מאלי עוד זוכרת שחלפה בה המחשבה שאולי זה צילום פרק של הסדרה "פאודה", אך היא לא היססה, מיהרה פנימה, צעקה "מחבלים" וקראה מייד לחבריה לעלות לגג.

הם שומעים פיצוץ של RPG ונתקלים בדלת נעולה אך מייד היא שוברת את הידית בקת הנשק והם תופסים עמדות. כאשר הגיעו לגג לא האמינו למראה עיניהם, חמישה שוטרים ואזרח מול עשרים ושישה מחבלים שכבר איגפו את התחנה, המחבלים מתחילים להבין שהשוטרים עלו לגג ועולים אחריהם. שני מחבלים מסתערים עליהם, היא והשוטר שלצידה מצליחים לחסל אותם ולקחת מהם את הנשק.

בקרב היריות העקוב מדם נפצע האזרח בבטן וברגל, כאשר השוטרת מור סקורי ז"ל מבצעת בו חסם עורקים, מאוחר יותר היא תירצח בעצמה למרבה הצער. השוטרים מנסים להזעיק תגבורת ולדווח על מצבם והקרב נמשך שעות ארוכות. לפתע מאלי שומעת שהשוטרים צועקים לעברה "רימון" והיא רואה בין רגליה רימון שחור מפיח עשן לבן. בשניות ללא חשיבה היא תופסת ומשליכה אותו לעבר המדרגות, מצליחה בכך לחסל שני מחבלים.

השוטרים על הגג חושבים לתומם שהקרב עומד להסתיים והם בדרך הנכונה לחיסול כל המחבלים, אך הקרב רק מסלים. בסופו של דבר נספרו לא פחות משש עשרה שעות לחימה קשות. מאלי והשוטרים שלצידה לחמו בגבורה, חיסלו מחבלים בזה אחר זה, כשהם שכובים על הגג, תוך ירי אש כבדה.

המחבלים הארורים ממשיכים להילחם חמושים מכל כיוון, בטוחים שתכף יצליחו להרוג את כולם ולצאת למסע טבח בשדרות. אך השוטרים חדורי המטרה והאמונה לא חדלים, כוחות ימ"מ כבר מכתרים את התחנה, אך המחבלים ממלכדים את הכניסות והם לא מצליחים לחדור פנימה.

זה היה כמובן גם רצף של ניסים משמיים, האחד מהם שירי המחבלים פוצץ את דודי השמש והגג מתמלא במים, אשר חוסמים את הדף התפוצצות הרימונים הרבים שהמחבלים עוד משליכים לשם.

בקרב היריות הבא עם המחבלים שמנסים לעלות במדרגות, מאלי כבר נפצעת בידה, התחמושת שלה אוזלת והיא נופלת לתוך שלולית מי הדודים שנשפכו בגג, מדממת בידה הפצועה. ללא יכולת להמשיך ולהילחם, מאלי שומעת ירי מאסיבי נוסף, שמצליח לפגוע בשלושה שוטרים, השניים נהרגים ואחד נפצע קשה בראשו. המחבלים כבר בטוחים שכל השוטרים בתחנה נהרגו ומשקיעים מאמצים מול לוחמי הימ"מ שמנסים לפרוץ.

מאלי שוכבת דומם, מתפללת שהחילוץ יגיע מהר ויודעת שיש סיכוי שהמחבלים ישובו לבצע וידוא הריגה. ברגע הזה היא מחליטה החלטה קשה מנשוא: לבקש בקשר שיודיעו לבנה יחידה ארז-אדיר, שהיא אוהבת אותו ולהיפרד ממנו. השעות נקפו, כאשר היא מנסה להידמות למתה, על מנת שלא יבחינו שהיא עדיין נושמת, שמה ידיה על הראש מתוך תקווה שהכדור יפגע ביד ולא בראשה. רק לאחר זמן רב, מגיעים לוחמי ימ"מ על סולם כיבוי, היא מרימה את ידה השנייה בקושי ומסמנת להם שהיא בחיים. תוך דקות ביקשה מהפרמדיק דבר נוסף: לבשר לבנה שהיא שרדה את התופת. באורח נס, היא יוצאת משם בחיים.

לאחר כעשרים וחמש שעות של לחימה עיקשת בתחנת שדרות מורה מפקד מחוז הדרום להרוס את התחנה על המחבלים שבה ולהניף את הדגל בתחנה זמנית חלופית. תם הקרב ההוא.

לאחר שלושים שנה במשטרה מאלי מגיעה לאירוע המכונן של חייה. בו היא ניצלה, אך שבעה שוטרים איבדו את חייהם לצידה. במהלך האירוע נפצעת מאלי מרסיסים ביד ובראש, אצבעה התרסקה, ועור התוף נקרע מרסיס. ללא ספק, היום היא מרגישה שקיבלה את החיים שלה במתנה.

קיבלה את החיים במתנה

מאלי, מה שלומך כיום? חזרת לעבוד?

"יום למחרת כבר חזרתי לעבוד. עוברת כל יום ביומו".

התרגלת כבר לעובדה שקוראים לך גיבורה והשראה?

"ממש לא. עדיין מרגיש לי מוזר.. אני מסתכלת לאחור כשאומרים גיבורה כדי לראות על מי מדברים".

עם כל הניסים שקרו לך אז, ברור שפעלת בקור רוח מרשים. תשעה חודשים אחרי, איך את מסבירה מה החזיק אותך חזקה בדיעבד?

"הרצון לשמור על השוטרים שלי, שכולנו נצא משם בחיים".

איך ההרגשה לקבל את החיים במתנה אחרי אירוע טראגי שכזה?

" מקבלים פרספקטיבה שונה לחיים אין ספק. מודים כל יום על המתנה הזאת שקיבלתי".

במבט לאחור, באותו היום, היית עושה משהו אחרת?

"לא הייתי משנה שום דבר".

איך את מסבירה את הניצחון בתחנה למרות הכל? הייתם כל כך מעטים מול רבים

"שילוב של הכל ביחד. הלחימה שלנו, הכוחות שבאו וניסו להציל אותנו ונלחמו וגם חיסלו מחבלים, ובסופו של דבר אחרי הפינוי החלטת מפקד המחוז להקריב את התחנה כדי לחסל את שאר המחבלים שנשארו בחיים".

השוטרים הגנו על האזרחים באופן מדהים באותו יום. מה את חושבת על היחס לשוטרים מאז?

"יש אוכלוסייה שמודה לנו ותומכת בנו ויודעים שהיינו המגן האזרחי הראשון, ויש אחרים ששואלים איפה הייתם בשבעה לאוקטובר, דוחפים שוטרים, מעליבים שוטרים, כאילו כלום לא היה. אנחנו כמשטרה ממשיכים לעשות מה שאנחנו יודעים הכי טוב ולהגן על תושבי מדינת ישראל".

מה שלום בנך יחידך ארז-אדיר?

"משתחרר בשבוע הבא בעזרת השם, נעשה לו מסיבת שחרור".

לאור מה שקרה, באיזשהו שלב, הוא ביקש ממך לעזוב את התפקיד המסוכן?

"לא, הוא יודע שזה לא יעזור, אז הוא לא אומר דברים לא ריאליים. רק מבקש כמובן שאשמור על עצמי".

אני מכירה אותך כאשת עבודה שמתרחקת מאור הזרקורים. מדוע הסכמת להצטלם לתערוכה?

"התערוכה הזו של צילומי הנשים האמיצות מהשבעה באוקטובר היא ההסברה הכי טובה שיכולה להיות לנו, כדי שכולם לא ישכחו לרגע מה שקרה. חשוב לספר את הסיפור שלנו, חשוב לי לספר על הגבורה של השוטרים שלי, לספר על הרוח שלנו, שכולם יזכרו ויידעו שלא ויתרנו עד הרגע האחרון ושנלחמנו עד הכדור האחרון".

איזה מסר את רוצה להעביר לעם לסיום?

 "תשמרו על אחדות הכי חשוב, ובעזרת השם שכל החטופים יחזרו הביתה לשלום ובמהרה".

התערוכה "9 חודשים" מציגה 21 נשים מעוררות השראה מהשבעה באוקטובר

השבוע התקיימה השקת תערוכת הצילום "9 חודשים", של הצלמת שרון בק, בקניון TLV, במלאת תשעה חודשים לאירועים הטראגיים של השבעה באוקטובר. 

 זוהי תערוכת צילום מעוררת מחשבה עמוקה, שמציגה באור רגיש, ישיר וחודר את הזווית הנשית של אותו יום גורלי ותוצאותיו מאז. לתערוכה הצטלמו 21 נשים מעוררת השראה, שהפכו לסמל מפרוץ המלחמה, ולאחר שתוצג בארץ היא תסייר ברחבי העולם ותיגע בלבבות הצופים בברלין, בואנוס איירס, לוס אנג'לס, דרום קוריאה, פריז וערים נוספות.

מאלי על רקע תמונתה בתערוכה (צילום: לנס הפקות)

 התערוכה מציעה זווית ראייה חדה של נשים צעירות ומבוגרות שנפגעו באסון בדרכים שונות: חטופות שחזרו, ניצולות טרור, אימהות, אחיות, סבתות ונשים שמשרתות בכוחות הביטחון. שורדות אמיצות והרואיות לצד נשים שחוו את האובדן הכואב ביותר, מוצגות בהרכב אמנותי מעורר מחשבה.

 "9 חודשים" מציגה 21 תמונות ייחודיות, כל אחת לוכדת זווית רגישה ומשמעותית. התערוכה מהדהדת זעקה חזקה מקולות נשיים שלא נשמעו. סיפורן האישי, כפי שהוא מובא בכל צילום, משקף גם את הרגשות והמשמעויות הקולקטיביים עבור כולנו, כאומה וכעם. מתוך רחם פצועה, שמסמלת לידה, כאב, מאבק ותקווה, היא מציגה את השילוב הבלתי אפשרי, אך כל כך אמיתי, בין כוח ואובדן, המתרחש בו-זמנית עבורן, עבור כולנו, הן באופן אישי והן כמדינה.

התערוכה פתוחה לקהל הרחב עד ה- 21.7.24, ברחבה בקומת המסחר התחתונה מול זארה.

Subscribe
Notify of
guest
0 תגובות
Oldest
Newest Most Voted
Inline Feedbacks
View all comments
הצטרפו לקבוצת הוואצאפ של אשדוד 10:
כבר הורדתם את האפליקציה של אשדוד10?

הורדה לאנדרואיד:

[ajax_load_more container_type="div" post_type="post" offset="1" destroy_after="10"]
[ajax_load_more container_type="div" post_type="post" offset="1" destroy_after="10"]
דילוג לתוכן