בפרשה שנקרא השבת נפרט ארבעה נושאים עיקריים:
- ההכנות לחנוכת המשכן נערכו במשך 7 ימים, כאשר בכל שבעת הימים הראשונים משה רבנו הקים ופירק את המשכן. וביום השמיני הקים אותו ומסר את אחריותו ותפעולו לאחיו אהרון הכהן ובניו. אהרון ובניו ושבט לוי (גרשון קהת ומררי) היו אחראים לפירוק, נשיאת המשכן והרכבתו ממסע למסע במדבר. היום השמיני הוא ראש חודש ניסן ובו הוקם המשכן.המשכן היווה נקודת הממשק בין עם ישראל לבורא עולם ובו שכנה השכינה, מעין בית לקב"ה.
- ביום חנוכת המשכן מתו שני בני אהרון, נדב ואביהו בהקריבם אש זרה במשכן. הם מתו בגלל כמה סיבות ובעיקר בגלל שנכנסו למשכן בהיותם שתויי יין בני אהרון התקרבו אל הקודש יותר מדי ועשו פעולה מנוגדת לרצון ה'!. למרות מעלתם וכוונתם הנשגבה , זה היה בהיותם שמחה יתירה ללא יראה ורעד מקדושת המעמד.
זה מלמדנו שאף על פי שכוונתם היתה טהורה ועילאית, עדיין כל המוסיף גורע, יש גבולות ובפרט כאשר משרתים את הכלל, את הציבור – לדעת את המגמה הציבורית ורוח העם ולא את הרצון האישי. - מאכלות אסורות לאדם זה בעצם עניין של חול וקודש, טומאה וטהרה. אלו שני עניינים רוחניים שהינם יסוד במסורת וביהדות. כמו שיש הבדל ברור בין אור לחושך ובין יום השבת לשאר הימים כך קיים הבדל מהותי בין אוכל טמא לטהור.כלומר כאשר אדם אוכל מאכל כשר, או אז הוא מתקדש ומתעלה.ואם חס ושלום הוא אוכל מאכל אסור/טמא – אזי הוא גורם שהאדם נאטם ומשריש בו תכונות של בעל חיים טמא !ואכן התורה מפרטת את מאפייני הכשרות בבהמות, חיות, עופות, דגים ועוד… כדי שנדע מה אוכלים ומה לא.
אם אכלת אוכל טמא , אתה יורד בקדושה. והפוך אכלת אוכל טהור – עלית ועשית מצווה!
שלושת נושאי הפרשה מלמדים אותנו שיש גבול לאיפה ומתי נכנסים , מה אוכלים ומה לא. - הנושא האחרון בפרשה – מבטא את ציפיית בורא עולם ממנו "והתקדשתם והייתם קדושים" – ברגע שאדם מקדש את עצמו – אזי מקדשים אותו ועוזרים לו מלמעלה.
שבת שלום
