בא אל פרעה – בחירה, תשובה והשגחה
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו…" (שמות י')
פרשתנו פותחת בציווי מסתורי: "בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ". פסוק זה מעורר שלוש שאלות: א. כיצד מתיישב עקרון הבחירה החופשית עם הכבדת ליבו של פרעה? ב. מדוע נאמר "בֹּא" ולא "לֵךְ"? ג. וכיצד יתכן שמשה ואהרון מוציאים לפועל את המכות כשהקב"ה מודיע מראש שפרעה לא ישחרר את ישראל?
חז"ל מלמדים שהתשובה היא אחד משבעה דברים שנבראו לפני העולם. זוהי זכות עצומה שמקורה למעלה מהזמן והמקום, שכוחה לא רק לנקות את החטא אלא אף להפכו לזכות. אולם מפרעה נשללה זכות זו, ובכך הקב"ה מלמד שהכל בהשגחה פרטית.
חסיד ניגש לרבי מקוצק והתוודה: "רבי, אני חוטא שוב ושוב ואז חוזר בתשובה. האם יש לי תקווה?" הביט בו הרבי ואמר: "השאלה היא האם אתה באמת רוצה להשתנות, או שאתה משתמש בתשובה ככרטיס חופשי להמשיך לחטוא? על זה נאמר 'האומר אחטא ואשוב – אין מספיקין בידו'. כך היה עם פרעה – הוא ידע שיכול לשחרר את ישראל אחרי המכה הראשונה, אבל בחר להמשיך ברשעו. לכן הקב"ה נטל ממנו את הבחירה."
א. עקרון הבחירה החופשית הוא יסוד, אך פרעה הרשיע יתר על המידה ועינה את ישראל בפרך קשה. בחמש המכות הראשונות, פרעה בעצמו הכביד את ליבו – כפי שמפורש בפסוקים "וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ" (שמות ח', כח) ו"וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ" (שמות ט', לד). רק לאחר מכן, בחמש המכות האחרונות, הקב"ה הכביד את ליבו – "וַה' חִזַּק אֶת לֵב פַּרְעֹה" (שמות ט', לה). זוהי מידה כנגד מידה מובהקת: פרעה הכביד את ליבו תחילה, והקב"ה חתם על בחירתו ומנע ממנו את זכות התשובה. המסר: לא יתכן שאדם ירשיע באופן מתוכנן ויסתמך על זכות התשובה כאסטרטגיה. "האומר אחטא ואשוב – אין מספיקין בידו". ב. הלשון "בֹּא" מלמדת שהקב"ה נכנס עם משה – אינו שולחו לבדו. זו נוכחות אלוקית מלווה בכל צעד. ג. אף שמשה ואהרון ידעו שלב פרעה הוקשח, ציווי ה' נעשה ללא תמיהות. העקרון: השגת היעד תלויה בקב"ה, אך אנחנו נדרשים לעשות את שלנו. התוצאה בידי שמים, המאמץ – חובתנו.
סיכום
פרשת בא מלמדת על האיזון בין בחירה חופשית להשגחה אלוקית, על גדולת התשובה וגבולותיה, ועל עקרון מידה כנגד מידה: פרעה הכביד את ליבו – והקב"ה הכביד את ליבו. כשם שמשה נכנס אל פרעה עם נוכחות ה' לצידו, כך גם אנו יכולים לדעת שהקב"ה איתנו בכל דרכינו.
