וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘ אֶת־הָעָם֒ וְלֹא־נָחָ֣ם אֱלֹהִ֗ים דֶּ֚רֶךְ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֥י קָר֖וֹב ה֑וּא כִּ֣י׀ אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים פֶּֽן־יִנָּחֵ֥ם הָעָ֛ם בִּרְאֹתָ֥ם מִלְחָמָ֖ה וְשָׁ֥בוּ מִצְרָֽיְמָה: (שמות פרק יג פסוק יז)
פרשת השבוע מתארת את המהלך החותם את תקופת שהיית בני ישראל במצרים. 210 שנים שהו בני ישראל בארץ אשר כמעשיה אנו מצווים שלא לעשות. והנה עם יוצא ממצרים, יוצא לדרך אל הארץ המובטחת, ארץ כנען. זהו היעד.
המהלך הבא, הוא הליכה במדבר 40 שנה.
נשאלת השאלה: מדוע לא להגיע בדרך הקצרה ביותר, ישירות דרך ארץ פלישתים לארץ ישראל?
שאלה זו מופיעה במפרשים ושלל תשובות ניתנות לה. בתחילת הפרשה כתוב במפורש שהסיבה לסיבוב של בני ישראל וההליכה בדרך עוקפת נועדה למנוע התנגשות עם הפלישתים במלחמה עמהם, שמא נרתעו העבדים מהמלחמה וישובו למצרים ?
אולם המפרשים מעמיקים ומוסיפים סיבות נוספות למסלול דרך המדבר:
קבלת התורה – הצורך להגיע תחילה להר סיני לקבל את התורה, שהיא תנאי הכרחי לכניסה לארץ ישראל (רש"י על שמות יט, א; רמב"ן שמות יג, יז)
ניסים גלויים – חינוך העם לאמונה שלמה דרך המן, באר מרים וענני הכבוד – ניסים יומיומיים שאפשריים רק במדבר, במקום שאין בו פרנסה טבעית (ספורנו שמות טז, ד; דברים ח, ב-ג)
בניית זהות עם – יצירת עם מאוחד ומגובש מקבוצת שבטים מפוזרים, תהליך עמוק שדורש זמן וריחוק מהשפעות מצרים ותרבותה (רמב"ן שמות יג, יז; אברבנל שם)
טיהור והכנה רוחנית – הריחוק הפיזי ממצרים וטומאתה, והתכוננות רוחנית מעמיקה לקדושת הארץ ולאחריות שבכניסה אליה (ספורנו דברים ח, ב; ספר החינוך מצווה שכד)
נסיון והבחירה החופשית – המדבר הוא מקום של בחירה אמיתית וטהורה, מקום שבו העם בוחר ללכת אחרי הקב"ה מתוך אמונה ולא מתוך נוחות או אילוץ (ירמיהו ב, ב: "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ… לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה"; רש"י שם)
בראייה שטחית, אנושית, הרצון לדרך הקצרה נשמע הגיוני ומובן מאליו. אולם הקב"ה רואה דרך אחרת, דרך נכונה יותר, בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה".
ההליכה במדבר נועדה לבנות את העם מיסודו, לחשל ולהכין אותו, ליצור בעצמו את הזכות האמיתית להיכנס לארץ ישראל. ההליכה במדבר וההתמודדות במשך 42 המסעות שנמשכו לאורך 40 שנה, יצרו תהליך עמוק ברמת העם המתהווה וגם ברמה האישית של כל אחד ואחד.
סיפור שלהשגחה הפרטית : בשנה שעברה נסענו לטיול למערת המכפלה בחג הסוכות. בהגיענו לקרית ארבע, חיכו לנו מספר חניונים – קרובים ורחוקים – שמהם יצאו הסעות מאובטחות דרך חברון אל מערת המכפלה. אנחנו הגענו לחניון הרחוק ביותר ושם המתנה להסעה. חשבתי לעצמי: "חבל שלא הגענו לחניון הקרוב יותר למערת המכפלה, היינו חוסכים זמן ומאמץ." כעבור זמן הגיעה ההסעה ועלינו לאוטובוס מתמלא במהירות עד תומו. האוטובוס התקדם לתחנה הבאה – דווקא זו שבה רציתי להגיע מלכתחילה – ולא עצר שם כיוון שהיה מלא.
אחד הנוסעים חייך אלי ואמר: "עכשיו ראית והבנת למה עצרנו קודם? לא תמיד רואים את ההשגחה בזמן אמת."
לפעמים הדרך הארוכה היא בדיוק הדרך הנכונה. לפעמים מה שנראה לנו עיכוב או סיבוב מיותר, הוא בדיוק מה שאנחנו צריכים כדי להגיע למקום הנכון, בזמן הנכון, ובאופן הנכון.
שבת שלום ומבורך
