איש השנה בפוליטיקה: כך הפתיע ד״ר לסרי את מערכת הבחירות
לפני שנה בערב ראש השנה תשפ״ד מערכת הבחירות לעירייה היתה בשיאה. ברחבי העיר ועל כל מבנה ובכל פינה בלטו תמונות ענקיות של המועמדים לראשות העיר, בחלק מהאתרים המקומיים פורסמו כתבות כאלו ואחרות על היום שאחרי. נשלחו עשרות מסרונים שהיו ידועים לשמצה כנגד הרשימה של לסרי וכן נגד בני משפחתו. מערכת הבחירות הפכה לאלימה, כששלטים ועליהם פנים של ד״ר לסרי שהושחתו. תמונות ענקיות של ברק סרי שהתמודד לראשות העירייה בלטו בכל פינה. האוירה הכללית הייתה שהגיע סוף לשלטונו של ד״ר לסרי כראש העירייה. במטה של סרי החלו לחלק את השלל כשהוא ייבחר לראש העירייה. במחנהו של לסרי הייתה אווירת נכאים.
במפגשים מקריים ומעטים שהיו לי עם ד״ר לסרי, הבחנתי שהאיש לא מתרגש מהאווירה ברחוב, ונדמה כי הוא היה בטוח בנצחונו.
ממ״ק ראש העיר אבי אמסלם שתחילה תמך במועמדותו של ברק סרי, וכשזה לא השפיע, החליט להתמודד ברשימה עצמאית לראשות העיר. וגם צעד זה ״לא הזיז״ לד״ר לסרי, הוא היה בטוח בנצחונו והיא בטוח שמצביעי ש״ס יצביעו לו. למרות זאת האווירה בעיר באותה תקופה הייתה שהמהפך נמצא כבר כאן.
גם חלק מאוהדיו ומתומכיו של לסרי היו שרויים בדכדוך. ברק סרי השקיע כסף רב במערכת הבחירות הזו. בהמשך ערך ברק כנס בחירות ענק באולמי ״בית האופרה״. ברחבה של האולם ראיתי דוכנים רבים שצעירים ובני נוער מאיישים אותם ורושמים את באי הכנס. האולם היה מפוצץ. אמרתי לעצמי ״ברק סרי, שיחק אותה״. עצבות קלה נפלה עליי שחששתי שברק סרי ייבחר לראשות העיר, לא בגלל שהוא לא ראוי אלא בגלל החשש שאם ייבחר בגלל המיליונים שנשפכו עליו, אז יהיה אפשר להגיד שבעבר באשדוד הון קנה שלטון, וכי התופעה הזו ממשיכה גם בבחירות 2024.
עמדתי בפתח של האולם, ראיתי פעילים נלהבים נכנסים לאולם, שרובם מוכרים לי, שבעבר היו חלק פעילים פוליטיים ראיתי את העומדים בראש. שאלתי חלק מהנערים שהחתימו את הבאים בדוכנים בכניסה לבניין ׳בית האופרה׳. אחרי כשעה הודעתי לחבריי שהיו באולם, שאם אלו הפעילים, הדרך להיבחרו של ד״ר לסרי סלולה.
עליי לציין שמדובר בתקופה של לפני החגים, לפני השבעה באוקטובר. במילים פשוטות כן מלחמה או לא מלחמה, הנצחון של לסרי היה ברור כשמש, את זה ידעתי ואת זה פרסמתי. לא בגלל שאני פרופסור לסטטסטיקה, בגלל ריבוי המועמדים החילוניים והמסורתיים, וגם בגלל שהחרדים כולם פה אחד עם אבי אמסלם ובלי אמסלם החרדים והדתיים העדיפו את ד״ר לסרי.
למרות האווירה ששררה ברחוב שהגיע סופו הפוליטי של ד״ר לסרי, זה לא השפיע עליו, כי הוא זה שהאמין בנצחונו. וכשזה קרה לא במקרה כותרת הנצחון שהופיעה על שער ״השבוע באשדוד״ באותו שבוע הייתה: ״כך ניצח ד״ר לסרי ולא מעט בחסדי שמיים״. ולכן בניגוד לאווירה, לסקרים ולשקרים ד״ר לסרי עשה זאת בפעם הרביעית לאחר שגרף 46% לראשות העיר.
המתנדבת הצעירה שיראור (קאמלה) חג'בי- שניידר: "לראות אנשים אחרים חיים ושמחים זה משהו שמחמם לי את הלב"
תכירו את המתנדבת המיוחדת שלנו, שיראור הודיה חג'ובה (הידועה בשמה קאמלה שניידר), רק בת 14, שבמקום להבזבז את כל הזמן במסכים, מעבירה את כל שעות הפנאי שלה במגוון התנדבויות ותרומות: בארגון "קולה של אמא", ביוזמות של סיעת "אשדודים", בקבוצה שיזמה "כולנו שווים" למען ילדים מוחרמים, ב"כנפי דרור" ועוד
אנו רגילים לראות את בני הנוער שלנו שקועים עמוק במסכים מרגע שהם מגיעים לבית בצהריים. אחרים יוצאים לעבוד כדי לרכוש לעצמם מותרות. ויש גם אחרים, לא מעטים, שמתנדבים ונותנים מעצמם למען אחרים.
כזו היא שיראור הודיה חג׳ובה (ידועה גם בשם קאמלה שניידר) בת 14, ילידת ה-7.10.2010. לאחרונה עברה ללמוד במקיף ד', לאחר שלמדה במקיף ט'. היא הבת היחידה מצד אמה צופיה שניידר, הידועה כפעילת ציבור באשדוד למען חד הוריות, ויש לה אחים נוספים מצד אביה.
היכן את מתנדבת כיום?
"אני מתנדבת בארגון שנקרא "קולה של אמא" ולעיתים מצטרפת גם ליוזמות של "אשדודים" בהובלת יניב קקון. בנוסף, יזמתי קבוצה בשם "כולנו שווים", שנועדה לעזור לילדים מוחרמים. בקבוצה אנחנו תומכים ועוזרים לילדים למצוא חברים, לשים סוף לחרם ולעודד אחד את השני. "כנפי דרור" גם תומכים ומסייעים לי להרחיב את הקבוצה הזו".
כמה פעמים בשבוע את מתנדבת?
"אני מתנדבת בכל פעם שיש לי את האפשרות, ומנסה לעשות את הכי טוב שאני יכולה."
מה את אוהבת בהתנדבות?
"אני אוהבת להתנדב, כי זה נותן לי הזדמנות ללמוד ולהתפתח, וגם להרגיש את האהבה סביבי. לראות אנשים אחרים חיים ושמחים, זה משהו שמחמם לי את הלב".
זכורה לך סיטואציה מיוחדת במסגרת ההתנדבות?
"יש כל כך הרבה רגעים מיוחדים במסגרת ההתנדבות שלי, ואני עדיין חושבת על הסיטואציה הכי מיוחדת".
מה הדבר הכי מרגש שאמרו לך?
"הדבר הכי מרגש שאמרו לי היה "אני מאמין בך." זה באמת משהו שהוא מאוד חזק ומשמעותי, כי לפעמים כשעוזרים לאחרים, שוכחים להסתכל על עצמנו. במיוחד כשהעזרה שלנו היא חלק מהציפייה של אנשים מאיתנו, וזה יכול להיות מאוד קשה לסחוב את כל המשקל הזה על הכתפיים, לפעמים גם מאבדים תקווה ורוצים לוותר. לכן, לשמוע מישהו אומר לך שהוא מאמין בך, זה משהו מאוד מעצים ומרגש".
ומה את חולמת לעשות בעתיד?
"יש לי הרבה חלומות. אני אוהבת ביולוגיה, פיזיקה, כימיה וכל התחום המדעי, אבל גם אוהבת אומנויות, תיאטרון, ריקוד, מוזיקה ודוגמנות. אני גם מאוד אוהבת היסטוריה ותנ"ך, ונהנית לכתוב – בין אם זה ספרים או יומנים. בנוסף, אני אוהבת לחקור ולהבין כמה שיותר, כי המוטו שלי הוא "ידע זה כוח." עם כל זה, אני לא בטוחה בדיוק מה אעשה בעתיד, אבל אני מאמינה שכל דבר שאעשה יהיה מושלם עבורי."
איש השנה בצבא: אלוף רומן גופמן (46): הלוחש לראש הממשלה
בתקופה הכי מורכבת של המדינה, בה אנחנו מותקפים מכל עבר, משלמים מחיר יקר של חללים, וכבר שנה חטופינו בעזה ומפונינו מחוץ לביתם, אלוף רומן גופמן (46) האיש הכי קרוב לראש הממשלה ביבי נתניהו ומשמש כמזכיר הצבאי שלו.לאחר שעלה ארצה מבלארוס בשנות התשעים לאשדוד, חווה שנים של ניכור ואלימות, למד איגרוף והצליח לטפס מעלה בזכות נחישות ורצון עז
הוא מכונה "סוס דוהר" ומככב בכל התיעודים של ישיבות הממשלה הסוערות והקבינטים המתכנסים בימים אלו. ימים מורכבים מאי פעם, מצפון ומדרום, אין רגע דל, מערכה צבאית שזורה במערכה מדינית והלוחש לראש הממשלה הוא לא אחר מאשר תושב העיר האלוף גופמן.
גופמן (46) נולד בשנת 1976 בבלארוס ועלה ארצה בגיל 14 עם משפחתו, בשנת 1990, הישר לאשדוד. הוא למד בתיכון "אורט ימי" ולא פעם סיפר שהרגיש ניכור והיה מעורב במעשי אלימות רבים בשל מוצאו. את המפלט מצא בלימודי איגרוף, שנשאו פרי, לאחר שהתחרה וזכה במקום השני בתחרות הארצית. המאמן הפנים בו, שכאשר מגיע יריב או אתגר, אין לעצום עיניים. המשפט הזה הפך למוטו שלו, גם כאשר עמוד מול המחבלים בשביעי לאוקטובר.
גופמן מתגורר באשדוד, נשוי ואב לשלוש בנות, בעל תואר ראשון במדעי המדינה מהמכללה האקדמית אשקלון, ותואר שני במדעי המדינה ובביטחון לאומי מאוניברסיטת חיפה. וכן לימודים בעבר במכינת בני דוד בעלי, הידועה כמצמיחה מנהיגים צבאיים.
תחילה התגייס בשנת 1995 לחיל השריון, עבר הכשרה כלוחם, קורס מפקדי טנקים וקורס קצינים. בעבר סיפר דווקא שנמשך ליחידות המיוחדות אך נפסל בשל המשקפיים והתחבר לשריון. על הנסיעה הראשונה בטנק סיפר בעבר, שנסע עם הראש בחוץ והרגיש את העוצמה האדירה של הכלי, מה שבולט במיוחד במלחמה הנוכחית.
הוא שירת כמפקד מחלקת טנקים, ולחם בדרום לבנון, בהמשך שירת כסגן מפקד פלוגה. הקידום בצה"ל המשיך להיות מטאורי, הוא נבחר כמפקד פלוגה בגדוד 71, ואף הוביל את הפלוגה בלחימה במהלך האינתיפאדה השנייה ובמבצע חומת מגן ברצועת עזה ובאיו"ש. בהמשך מונה לקצין המבצעים של עוצבת געש ובשנת 2010 הועלה לדרגת סא"ל ומונה לראש ענף שריון במרכז לאימונים באש במל"י.
בשנת 2013 מונה לתפקיד קצין אג"ם של עוצבת געש ובאוגוסט 2015 הועלה לדרגת אל"ם ומונה למפקד חטיבת עציון, בעת שהתרחש בה גל פיגועים מדמם. תושבי הגוש כינו אותו אז "לוחם עז נפש" והודו על שהציל אותם מפיגועים קשים יותר. הרבנית הדסה פרומן צוטטה לאחר שנפצע, כמספרת על ערכיותו הגדולה ועל העובדה שידע להלך בעדינות בין המתיישבים לבין הפלשתינים ולכן זכה לכבוד והערכה מכולם.
נפצע בשבעה באוקטובר
בבוקר השבעה באוקטובר, שהה גופמן בביתו באשדוד והתעורר כמו כולנו מרצף אזעקות מפתיעות שלא נפסקו לרגע. הוא קלט כמובן שמתרחש באירוע חריג וכשהתעדכן בפיקוד דרום, נמסר לו שאמנם המצב מעורפל אך אין ספק שאירוע גדול מתרחש. גופמן לא חשב פעמיים, לבש את מדיו וזירז את נהגו לצאת עמו לכיוון אוגדת עזה. בדרך, עם קבלת הדיווח הראשוני על חדירת מחבלים בשדרות, שינו כיוון לעבר שדרות ואף החליטו שלא לנסוע דרך צומת יד מרדכי הדרך השגרתית, אלא דרך ג'וליס וברור חיל. הם היו בין הראשונים שהגיעו לשדרות עמוסת המחבלים כבר בשבע ורבע בבוקר. בדרך, עודכנו על ידי כמה מתנדבי משטרה, שישנם טנדרים לבנים מהם יורים על אזרחים.
גופמן הבין שאזרחים נמצאים בסכנה מיידית ונכנס פנימה לשדרות. בכוח קטן שאספו יחד עם מעט מתנדבים, התקדמו לתוך שדרות. בצומת שער הנגב נדהמו לראות רכבים עולים באש, גופות שרועות על הכביש. במקביל קלטו מספר דמויות חשודות וגופמן התקרב אליהם רגלית עד לנקודה שבה היה חייב להיחשף, כ-150 מטרים מהם, וקרא לעברן קריאת שלום, אך אז קיבל מענה בערבית וביריות והבין שאלו מחבלים.
גופמן והמתנדבים יחד חתרו למגע עם המחבלים ופגעו בהם, אך החלו חילופי האש מכמה כיוונים נוספים וקליע חדר אל הירך השמאלית שלו.. גופמן חילץ את עצמו לאחור ואת פינויו ניהל רב סרן עומרי קזדו, אשר כמו גופמן יצא מביתו כשהחל האירוע. קזדו הניח חוסם עורקים ופינה את גופמן לאשקלון לבית החולים ׳ברזילי׳. קזדו עצמו שב להילחם, נפצע ואושפז לצידו של גופמן בבית החולים "שמיר אסף הרופא".
כמפקד המרכז לאימוני יבשה (מל"י) בצאלים, גופמן היה קצין צה"ל בדרגה הגבוהה ביותר שנפצע עד אז במלחמת "חרבות הברזל". הרגל הפצועה נזקקה כבר לארבעה ניתוחים אך היה לו ברור מלכתחילה שלאחר השיקום הוא מתקדם לתפקיד הבא. לאחר הפציעה רואיין בבית החולים ומתח ביקורת קשה על ההפקרות באותו יום, באומרו שהיה כישלון חרוץ של המערכת שקרסה, אך באותה נשימה שיבח את מי שקמו וחירפו נפשם באופן לא מאורגן, בהם אזרחים וחיילים, שמנעו את התפשטות המתקפה.
בטקס מינויו לאלוף, בנוכחות ראש הממשלה, שר הביטחון גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי, אמר גופמן: "בהתרגשות ובכבוד, מבקש אני להודות על האמון הרב, ועל האחריות הגדולה אשר הופקדה בידי, על ידי ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל, תפקיד המזכיר הצבאי ודרגת אלוף מהווים עבורי שליחות בעת ייחודית בקורותיה של המדינה ואני מקבל אותה ברצון ובענווה".
איש השנה בדת: הרב ישראל לאופר
בשבעה באוקטובר עת החלו האזעקות הראשונות, שהה הרב ישראל לאופר, רב קהילת חב"ד ברובע י"ב באשדוד, בבתי הכנסת, מוכן לחגיגות שמחת תורה גדולות, שהפכו לריקודים מלאי דמעות. כעבור כמה שעות כבר נודע על הזוועות המתרחשות ועל פרוץ המלחמה. הרב החליף את בגדי החג החסידיים במדי צבא ויצא לשירות המילואים שלו במחנה שורה למשך מאה ימים, כשהוא מותיר את רעייתו חיה לטפל בילדים ולדאוג לקהילה
זה סיפור מדהים על חיבור מופלא בין עולם הקודש לעולם החול, בין שיגרה למלחמה, בין דאגה לקהילה ונתינה ושליחות למען עם ישראל כולו.
תושבי אשדוד מכירים את הרב ישראל לאופר (34) כרב קהילת חב"ד ברובע י"ב באשדוד. הוא נשוי לחיה, מחנכת בבית ספר באשקלון וכמובן חלק גדול מכל העשייה של חב"ד ברובע ולשניים חמישה ילדים בגילאים שנה וחצי עד תשע.
הרב ישראל הוא כמובן הבן של הרב מרדכי לאופר, אותו אין באשדוד מישהו שלא מכיר, רב קהילת חב"ד ברובע י"א באשדוד. אך מה שאינכם יודעים ודאי, הוא שהרב לאופר אינו מסתפק בדאגה לצרכי הקודש של הקהילה אלא עם פרוץ המלחמה התגייס מייד למילואים ושירת יותר ממאה ימים.
בימים אלו הם גם מגשימים חלום גדול של האב, בניית בית חב"ד ברובע י"ב, וכבר סיימו שלב ראשון של בניית מרתף ומקווה, לעילוי נשמת רבי שמעון אבו ז"ל (סבו של צחי אבו), "כמובן בסיוע רב מראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, שרואה את החשיבות של הקהילה ובסיוע התושבים שלוקחים חלק, למען עם ישראל ולהביא את הגאולה השלמה במהרה בימינו אמן." אומר הרב.
הרב הוא גם קצין בכובעו השני, לפני מספר שבועות סיים קורס קצינים במילואים של הרבנות הצבאית והוכשר להיות רב צבאי: "זה הגיע מתוך התקופה הזו שעם ישראל חווה" הוא מסביר "והחלטתי דווקא להגביר את התרומה הצבאית. לכן עברתי חודש וחצי של קורס מאוד אינטנסיבי בעיר הבה"דים בבה"ד 11, וסיימתי כסרן במילואים. הרבנות הצבאית היום מקבלת משמעות יתר ומבינים שהיא מאוד רלוונטית, וכמה החיילים מסורים, מקצועיים, רגישים, היא מביאה ללוחמים רוח חדשה שנצרכת ואני גאה להיות חלק מהחיל החשוב והמכובד הזה".
ספר קצת איך זה לגדול בצל אב כמו הרב לאופר..
"כל אבא מהווה מודל לילדיו, אך אבא שלי באמת היה עבורי מודל ומופת. הוא אחראי לכך שאני היום גם הרב של קהילת חב"ד וגם משרת במילואים, זה חלק בלתי נפרד ממה שקיבלתי בבית מאבא ומאמא לאה.
"גדלתי בעולם של שליחות ועשייה למען כל מי שצריך עזרה. זה לא היה בית פרטי אלא בית ציבורי, שאנשים באים אליו להתייעץ, להיעזר, לשיעורי תורה, ומתוך הגישה הזאת הגעתי לאן שאני וב"ה נמשיך הלאה.
אבא הגיע לאשדוד בקיץ 87 , הוא נשלח לכאן על ידי הרבי מילובביץ ויש סוג של סגירת מעגל, כי שלושים שנה מאז שקיבל את הברכה של הרבי להגיע לאשדוד, גם אנחנו קיבלנו החלטה לעבור מכפר חב"ד ולהגיע לאשדוד ולהיות חלק מ-19 נציגי חב"ד באשדוד, תחת השליח הראשי הרב גודמן."
ומה פתאום שירות בצבא?
"אולי לא יודעים אך גם אבא שלי שירת בצבא, בזיהוי חללים, הוא שירת שנתיים אחרי החתונה וגם במילואים".
ובין האחים שלך אתה הראשון?
"אכן, סיימתי את כל המסלול של לימודים תורניים בלוד, בכפר חב"ד ובניו יורק, שנת שליחות במסגרת ישיבתית, חתונה, שנת לימודים בכולל כפר חב"ד ואז למעשה התחלתי בשירות צבאי. השירות שלי היה כמדריך טכנולוגי, כולל עבודה כמורה חייל לנוער מתקשה. עברתי מסלול של שנתיים שירות ואז הציעו לי להמשיך במילואים. כמובן שרציתי. מוניתי ביחידה הצבאית שממונה על הלוויות ואזכרות".
איפה היית בשבעה באוקטובר, שמחת תורה?
"בשבעה באוקטובר יום שמחת תורה הייתי כאן באשדוד, עם הקהילה. זה אחד הימים הכי שמחים בעם ישראל ובמיוחד בחב"ד. יום מלא בעוצמות, בפריצה של התרוממות נפש, כולם שמחים ומתעלים מעל כל רגש אחר. בליל שמחת תורה כמנהגי הייתי בכמה בתי כנסת וחיזקתי בדברי תורה. סיימנו הקפות עם קהילת רובע י"א, וגם זכינו לארח משפחה יקרה מהרובע ועד השעות הקטנות של הלילה ישבנו, הרמנו לחיים, הייתה תחושה מיוחדת מאוד.
בשש וחצי בבוקר התעוררנו כמו כולם, באזעקה הראשונה. בהתחלה חושבים שזה טעות, אחר כך חושדים שחיסלו מישהו בכיר בעזה. אך האזעקות לא הפסיקו והבנתי שיש לי שליחות ואחריות לצאת לבית הכנסת לפגוש את הקהילה, לבדוק מה קרה. אף אחד לא ידע לומר. סיפרו לי שרחפן נכנס לעוטף עזה. היה ערפל גדול במידע.
הגעתי לבית הכנסת "רינת יצחק", כולם התפללו בצורה מאוד זריזה במקום מוגן וכבר שם ראיתי צעירים שקיבלו צו 8, שיוצאים על מדים עם תיקים גדולים והבנתי, שהמצב הרבה יותר מסובך ממה שחשבנו."
מתי נקראת להתגייס?
"במוצאי שמחת תורה פתחתי את הטלפון והבנתי את גודל הזוועות. קיבלתי צו 8 לגדוד "בלק", ראשי התיבות ביצוע לוויות קבע. כולנו הגענו למחנה שורה, על מדים, ואז מתחילה בעצם תקופה שתלווה אותי לכל החיים. בשלב הראשון הייתי קצת יותר ממאה ימים, מתוכם השבועות הראשונים היו הכי קשים ומטלטלים".
מה ראיתם שם?
"הגענו למחנה שורה, אך לפני שראינו משהו כבר הרחנו. התחושות היו מאוד קשות. כל הזמן הגיעו עוד ועוד משאיות וכלי רכב מסוגים שונים, אפילו משאיות של מחלבות, וכולם פורקים את הנפטרים. בהתחלה מטבע הדברים היה סוג של כאוס. אף אחד לא חשב שההדרכות התאורטיות יהפכו לניסיון מעשי ומה שקרה היה הרי מעבר לכל דמיון.
בכל זאת, עשינו מאמץ שיהיה מדויק ומקצועי. בשלב ראשון תהליך זיהוי מקצועי, למרות כל העומס. ואכן שם הרבנות הצבאית הוכיחה את המקצועיות שלה ולא ויתרה על שום פרט, היה חשוב לוודא שלכל חלל יש שם.
השלב השני שלקחנו בו חלק הוא ביצוע הלוויות. היה קשה מאוד, בשבוע הראשון בכל יום התקיימו עשרות לוויות של חיילים, מעבר לאזרחים כמובן. מספרים עצומים. ביום אחד עורכים לוויות בכל חלקי הארץ. זו תחושה קשה מאוד, כל לוויה אתה יודע שזה עוד חלל, עוד משפחה שכולה. עוד כאב גדול שאין לו סוף."
אנשי השנה בהתנדבות: מישל ביטון ויעקב מלול מנהלים מיזם תרומות מחשבים שהתרחב לכל הארץ
מיזם "מחשב לכל ילד" בראשות מישל ביטון ויעקב מלול, ממשיך לצבור תאוצה. בבסיס המיזם, מחשבים שזקוקים לשיפוץ ושדרוג, ובמקום להשליך אותם לפח, תורמים אותם. לאחר שהם משודרגים ומתוקנים כליל, הם מועברים לידי ילד אחר שצריך אותם. אלפי מחשבים כאלו כבר עברו מיד ליד באשדוד.
ביטון, יו"ר ועד עובדי התפעול בנמל אשדוד, בן 52, נשוי ואב לארבעה ילדים, יחד איתו המתנדב הטכנאי יעקב מלול, נשוי פלוס שניים, שידוע בעבודתו המסורה ואף מגיע לבתים להתקין את המחשבים.
הפרויקט החל עם פרוץ הקורונה, כאשר כולנו ישבנו בבתים והמחשבים הפכו לאמצעי הקשר היחיד האפשרי, ללמידה, להנאה, ליחסי חברה. רשימת התורמים לפרויקט ענקית ונזכיר רק מעט מהם: עו"ד שמוליק מישוק, שתרם מקום ייעודי ב"גן העיר", בו תוקנו ואוחסנו המחשבים שנתרמו, מישל וענונו, משפחת צרפתי, משפחת אבו, ועוד.
וגם במלחמה המיזם לא נח לרגע. מפרוץ מלחמת ׳חרבות ברזל׳ כבר חולקו עשרות מחשבים ועוד היד נטויה. תחילה המיזם עבד במלחמה ממקלט המתנ"ס ברובע י"א ועקב הצורך, אף נתרמו לו מחשבים ואביזרים חדשים, מתורמים רבים, כגון רם ורובי מפנסיון הכלבים במושב חצב ונאור גלילי, מנכ״ל מכבי ישראל. ובשיתוף הנהגת ההורים העירונית, בראשות מאיר פור וסגניתו סימה חסן וחברות ההנהגה ליבי ספוזיניקוב וקארין קרואני.
אך הביקוש עדיין עולה על ההיצע. מידי יום הם מקבלים עשרות פניות של הורים המבקשים מחשב לילדיהם, בין היתר גם מאשקלון ומעוטף עזה, אזורים אשר הופגזו קשות בתחילת המלחמה בעיקר.
בנוסף, לאחרונה נוצר חיבור מעניין עם תושבים מבוגרים, הנרתמים לסייע. זה ארע לאחר שהייתה בעיה ונאלצו להתפנות מהמחסן בו אוחסנו המחשבים ופעלה המעבדה, וגם כאן נרתמו מיד אנשים טובים ובעיקר סייעה פעילת הציבור נורית טופז, שחיברה אותם עם מורן ישעיהו, מנהלת "בית בלב", שם גם מתאפשרת העסקת בני גיל הזהב בפרויקט ההתנדבותי.
מישל, איזו ילדות הייתה לך?
"ילדות יפה סביב כדורגל באשדוד, אחריה שירות צבאי, ולמרות שהייתה לי הצעה מרמת גן העדפתי להיכנס לנמל ומאז משתדלים רק לעשות טוב".
איך הכל התחיל עם המחשבים?
"הכל התחיל כשפנתה אליי ידידה, שיש לה ילד עם צרכים מיוחדים, והייתה זקוקה למחשב. פרסמתי מודעה בפייסבוק ומשם הכל התגלגל, פתאום ראיתי כמה אנשים רוצים לעזור, וכמה צריכים עזרה".
אני משערת שלא הפסיקו לפנות…
"היה עומס רב, קיבלנו המון פניות ובקשות למחשבים ובמקביל היו טכנאים שהציעו את העזרה שלהם בחינם, שי אלקיים ומרלן וולפסון, הם היו מתקנים לנו מחשבים והגענו לחלק לכולם. ואני פונה, אם יש מישהו שיכול לתרום נשמח לקבל, חלקים או מחשבים. משפחה אחת נותנת עכבר, השנייה מקלדת ואנחנו מחברים״.
כמה חילקתם עד כה?
"עד כה חולקו 2500 מחשבים, הגענו אפילו לחדרה, נתניה, באר שבע. גם בתי ספר פנו אלינו ועובדים איתם בשיתוף פעולה. הראשונה שהרימה את הכפפה המנהלת של "שובה ישראל". עם הזמן התרחבנו גם לחלוקת תיקים בגילאי א, ב. כל מה שעושה טוב לאנשים. וככל שיפנו אלינו נמשיך עם המיזם ואני שמח שהגענו גם לאוכלוסיה החרדית שקיבלו מאיתנו גם לא מעט מחשבים".
יש חלום למיזם נוסף?
"כרגע המיזם הזה עושה טוב לאנשים, אז נישאר בו, וכמובן הגמ"ח בנמל, ועוד כמה דברים טובים בסתר ובזה תישאר הפעילות שלי".
מה התגובה הכי מרגשת שקיבלת?
"כל תגובה מרגשת. אימהות שמחכות לי למטה דומעות ושמחות זה הסיפוק שלי. אין יותר מרגש מזה. שולחים לי תמונה של הילד ליד המחשב וזה מחמם את הלב."
אשת השנה בחינוך: אפרת טובול
היא החלה דרכה בחינוך כמורה חיילת, ובהמשך עבדה טובול בבית הספר "אשכול", בתפקידי מחנכת, רכזת פדגוגית, רכזת מערכת, רכזת חינוך חברתי ומדריכה עירונית בתחום החינוך החברתי. למשך שנתיים שהתה שנתיים עם משפחתה במקסיקו סיטי, היא ובעלה שימשו שם כשליחי חינוך של הסוכנות היהודית.
בשנת 2008 מונתה לתפקיד מנהלת בית הספר "רבין" ברובע ט"ו ומאז היא מובילה תפיסה חינוכית שעיקרה חיבור מתמיד בין הבית ובית הספר. בין היכולת של בית הספר לייצר עבור הלומדים סביבה ביתית, מערכת המשכית לסביבה הביתית ממנה הם מגיעים לבין הספר והיכולת של התלמידים להגיע למיצוי עצמי, להישגים גבוהים ולשאיפה למצוינות.
שמעון ממן, אב לתלמידים שלמדו בבי"ס "רבין" וחלקם כבר עלו לחטיבה ולתיכון: "אני יכול להעיד על אפרת שיש לה התנהלות מקצועית ועניינית לאורך כל הדרך לצד רגישות שבאה לידי ביטוי ביחס לתלמידים. לאורך כל הדרך יש מעורבות בלתי פוסקת של אפרת בכל נושא הכי קטן וניתן גם מענה לכל נושא.
בבית הספר נשמרת רמה לימודית גבוהה, עירנות מתמדת לגבי הנושא החברתי וכל זה לצד חדשנות פדגוגית. הצורך של בית הספר לחדש ולהתעדכן כל הזמן מאוד בולט והופך את בוגרי בית הספר לבעלי מטען משמעותי ביציאה שלהם לחיים אחרי שמסיימים ללמוד בבית הספר יצחק רבין ". עוד הוא מוסיף, כי ניכר בשנים האחרונות שהצוות החינוכי בהובלתה של אפרת מטפח תרבות של מצוינות כערך משותף לתלמידים ולצוות החינוכי כאחד. ראיית בית הספר ומשאביו כמרחב חינוכי להזדמנויות למידה בעבור כל תלמיד ותלמידה והבנה כי פריצות דרך תתאפשרנה רק במקום בו ישנה תרבות של מצוינות, הפכה את בית הספר לייחודי בנוף החינוכי היסודי.
האמונה כי בכל ילד וילדה וכן בכל מורה ישנה נקודת חוזק ייחודית , מעניקה לכל באי ביה"ס, הזדמנות אמיתית למימוש עצמי על פי יכולותיהם וכישוריהם, בסביבה המעודדת אהבת למידה, סקרנות, יצירתיות, מקוריות וחשיבה ביקורתית תוך חתירה מתמדת להתקדמות ולהתפתחות.
הישג משמעותי של בית הספר הושג רק לאחרונה, כאשר התלמידים זכו במקום הראשון בפרויקט מצוינות טכנולוגית לפיתוח אפליקציות, בתחרות מטעם חברת "אורבוטק" ובשיתוף עיריית יבנה ומשרד החינוך.
האפליקציה נועדה לעזור לתלמידים ולהורים להתעדכן בנושאים הקשורים לבית הספר. בתחרות, המתקיימת זו השנה ה-5 נטלו חלק תלמידים מ- 100 בתי ספר בארץ. בית הספר 'רבין' השתתף לראשונה בתחרות ולמעשה אשדוד הייתה הנציגה היחידה מהדרום שהשתתפה בתחרות. שאר בתי הספר הגיעו מהמרכז והצפון.
האפליקציה קיבלה שבחים רבים מצוות השופטים, אשר ציינו את תלמידי מגמת מחשבים עם המורה, נטלי צסובין, והיא פותחה יחד עם שמעון ממן, אב לשלושה תלמידים בבית הספר, שליווה את התלמידים בפיתוח האפליקציה.
אנשי השנה בספורט: מורן וליאור לוק
בעולם הספורט האשדודי, היו סיפורים רבים של הצלחה והישגים, אך לעיתים נדירות נתקלנו בסיפור מרגש ומעורר השראה כמו זה של הבעל ליאור והאשה מורן צור לוק. בני הזוג הזה לא רק ייצג את הטוב ביותר בענף הכדורעף המקומי, אלא גם סימל את הרוח הספורטיבית והמקצועית שציפינו לראות בספורט הישראלי
מורן צור – לוק, בת 38, הייתה דמות מפתח בכדורעף הישראלי במשך שנים רבות. היא החלה את דרכה בגיל 14 בעמק בית שאן, ומאז שיחקה במועדונים מובילים כמו מכבי חיפה והפועל כפר סבא, אך הישגיה כשחקנית היו רק חלק מהסיפור. מורן עשתה היסטוריה כשמונתה למאמנת קבוצת הגברים של מכבי אשדוד, והפכה למאמנת הראשונה של קבוצת גברים בליגת העל בישראל.
על מינוי זה, מורן אמרה בעבר: "אני שמחה לקבל את ההזדמנות לאמן את קבוצת הגברים של המועדון, אני רואה זאת כהבעת אמון והערכה מצד הנהלת הארגון, ואנסה להוביל את הקבוצה לשבירה של עוד תקרת זכוכית."
בעלה ליאור לוק, בן 33, השלים את החצי המנצח הזה. הוא לא רק היה שחקן מוביל בקבוצת הגברים, אלא גם המאמן המצליח של קבוצת הנשים. תחת הנהגתו, הקבוצה זכתה בגביע המדינה בעונת 2022/23 ובאליפות המדינה בעונת 2023/24 – הישגים היסטוריים עבור המועדון והעיר אשדוד.
ליאור התייחס להישגים אלה באומרו: "בעונה החולפת זכינו באליפות הראשונה בהיסטוריה של המועדון ושל העיר אשדוד ואני יודע שהשנה המשימה לשמור על התואר תהיה קשה כפליים."
הזוג צור – לוק לא רק הצליח בזירה המקצועית, אלא גם שבר תקרות זכוכית והציב סטנדרטים חדשים בספורט הישראלי. מורן, כמאמנת קבוצת גברים, הוכיחה שמגדר אינו מכשול כשמדובר במקצועיות וביכולת להוביל קבוצה להישגים. על כך היא אמרה בריאיון ל-ONE בעבר: "אני חושבת שאין דבר שאישה לא יכולה לעשות. הכל מתחיל באמונה עצמית כי יכול להיות שכל הסביבה תגיד לך את יכולה ואת יכולה ואת לא תאמיני שאת יכולה – אז זה לא שווה כלום. קודם כל דיבור עצמי חיובי ומשם לא לעצור."
ליאור, מצדו, הדגים כיצד ניתן לשלב בהצלחה קריירה כשחקן עם תפקיד ניהולי מאתגר. הוא הדגיש את מחויבותו למועדון באומרו עם חתימתו לעונה נוספת כי "להיות מאמן מכבי אשדוד זאת זכות גדולה, זה ארגון מיוחד בנוף הספורט הישראלי. השילוב בין משפחתיות למקצועיות, יושרה וארגון ברמה גבוהה פשוט מביאים אותנו כל פעם לשיאים חדשים."
ההשפעה של ליאור ומורן חרגה מגבולות המגרש. הם היוו מודל לחיקוי עבור ספורטאים צעירים, הוכיחו את חשיבותה של עבודה קשה ומסירות, והדגימו כיצד ניתן לשלב קריירה ספורטיבית עם חיי משפחה. מורן התייחסה לנושא זה: "אנחנו מקצוענים לחלוטין ויודעים לעשות את ההפרדה. בבית אנחנו בקושי מדברים על כדורעף ואם כן, אז רק בקטע מקצועי."
מורן גם הדגישה את חשיבות הספורט בקידום שוויון, ואמרה בעבר: "דווקא דרך הספורט שכל ילדה, נערה, אישה שעושה ספורט היא מנצחת. דווקא ההצלחה הפיזית של מישהו שעושה ספורט ומצליחה זה כבר יכול להעצים אותה."
בחירתנו בליאור ומורן צור לוק כזוג השנה בספורט האשדודי ביטאה הערכה לא רק להישגיהם המרשימים על המגרש, אלא גם לתרומתם הייחודית לספורט ולקהילה. הם ייצגו את הטוב ביותר שיש לספורט להציע: מצוינות, חדשנות, ומחויבות לקידום הענף והקהילה.
כשהסתכלנו על העתיד של הספורט באשדוד, יכולנו להיות בטוחים שעם מנהיגים כמו ליאור ומורן, הוא נמצא בידיים טובות. הם לא היו רק אנשי השנה בספורט – הם ייצגו את העתיד המבטיח של הספורט בעירנו ובישראל כולה.
איש השנה בעיצוב ויופי: אושיר אסבן
תכירו את אושיר אסבן, (39) אדריכל מהשורה הראשונה בארץ ובעולם, מעצב בתי מלון, בתים פרטיים ודירות, עסקים וחללי תצוגה. הוא נולד וגדל באשדוד למשפחת ימאים, הים הוא עבורו השראה אינסופית ולאחרונה עיצב גם סדרת ברזים ל"חמת", מתוך רצון לעודד ייצור ישראלי דווקא בתקופת המלחמה הקשה
אנחנו האשדודים כבר יודעים שמי שנולד וגדל כאן ונשם מגיל צעיר את האוויר המלוח של הים הכחול, לוקח את זה עמו כמלווה נאמן לכל החיים.
אושיר אסבן (39) גדל בים והקפיץ את ההשראה כמה רמות קדימה. אסבן, בן 39 בזוגיות, מתגורר כיום בתל אביב. את ילדותו כאמור חווה באשדוד, בן למשפחת ימאים, הוריו שלמה וסילביה אסבן הם בעלי בית הספר לשייט "פוסידון": "כל החיים היינו בים והים הוא מקום אינסופי למחשבות, לאנרגיה טובה, להשראה" אומר אסבן. הוא השלישי מתוך ארבעה אחים, הגדול לירון נותר לעבוד על הים, והוא בעל עסק לאירועים על יאכטה, אחריו האח אבירם עו"ד פלילי, והאחות הקטנה מור היא עורכת ובימאית וידאו.
היות ששלמה האב היה בזמנו מורה בבית הספר "אורט ימי", והתאפשר למורים לגור בדירות ייעודיות, הוא התגורר שם בילדותו ולמד בבית הספר היסודי "רעים" ולאחר מכן עברו לרובע ט"ו והוא סיים בבית הספר היסודי "נוף ים". בתיכון למד במקיף ח', במגמה עיונית. בצבא שירת כמפקד קורס חובשים, ולאחר מכן עבד בארצות הברית.
מתי ידעת שתהיה אדריכל?
"ידעתי כל הזמן שאני אוהב עיצוב אך רק כשהתחלתי לעיין בספרי אדריכלות, הבנתי בדיוק מה אני רוצה לעשות והתחלתי ללמוד באוניברסיטת אריאל. הלימודים נמשכו כחמש שנים אך כבר בשנה השנייה עבדתי כשכיר במשרד אדריכלים ומייד בתום הלימודים יצאתי לעצמאות".
וההצלחה הגיעה במהירות
"אכן, מאז אני מעצב בתי מלון בארץ ובעולם, בתים, דירות, חללי תצוגה. כל דבר אפשרי ואוהב כל רגע.. עשיתי ארבעה בתי מלון בגרמניה, עובד כרגע על ארבעה בתי מלון בארץ, וכן עיצבתי סדרת ברזים ל"חמת" מפעל בייצור ישראלי, כי חשוב לי מאוד לשלב בפרויקטים ייצור ישראלי במיוחד בתקופה הזו. אני חושב שחייבים לתת דגש לכוחות מקומיים ומשתדל גם לשלב אמנים מהארץ".
מהיכן אתה מקבל השראה?
"היא נמצאת בכל מקום, אך כשאני מטייל בעולם אני מתמקד באדריכלות ועיצוב קלאסיים ונותן להם משמעות משלי. אני אוהב להתעסק בפרטים אדריכלים בשילוב של חומרים, שילוב של ישן וחדש".
לדעתך עיצוב ואדריכלות הם רק לעשירים?
"ממש לא. הסוד הוא לדעת לעשות שילוב של דברים ובחירות נכונות, כדי שהמוצר המוגמר ייראה וואו. עם כסף אפשר לקנות בית יותר גדול, אבל כל חלל יכול להרגיש יותר מפנק ויותר יוקרתי ובסוף הבית הוא האנשים, הזיכרונות. יכול להיות בית יקר בלי נשמה ולהיפך."
לאחרונה התחלת להזמין אדריכלים לעולם האדריכלי שלך.. ספר על הפרוייקט.
"הוא נקרא "מאסטר קלאס" ומתקיים בכל כמה חודשים וכל אדריכל יכול להירשם אליו. הכל התחיל מזה שאדריכלים ביקשו לדעת יותר ולקבל יותר פרטים והחלטתי לייצר אירוע אדריכלי. יום שלם אני מסייר איתם עם רכב צמוד, כמובן אוכל ושתיה, אנחנו מסיירים בין שישה פרויקטים שעיצבתי בתל אביב, מכירים ספקים ואותי ואת החללים מקרוב, עוברים על הכל ומתמקדים בפרטים העיצוביים, בין בתי מלון לחללים מסחריים לבתי מגורים, כדי להבין איך בכל חלל מתחילים מקונספט, תכנון וחומרים עד התוצאה הגמורה."
לסיום, מה החלום העיצובי שלך?
"הייתי רוצה לתכנן ריזורט מטורף יוקרתי, שייצר תחושת יוקרה לכל מי שמבקר במלון, כמו שאני מעצב בבתים".
