על מפלצות ועל ילדים

שיתוף ב facebook
שיתוף בפייסבוק
שיתוף ב whatsapp
שיתוף בוואצאפ
שיתוף ב email
שיתוף במייל


תינוק בא לעולם בשמחה הכי גדולה…
במשפחה הגרעינית והמורחבת שמחה וצהלה.
ומהיום הראשון אתה מרגיש צורך לגונן על היצור הקטן,
לשמור עליו מכל משמר, כי העולם מסוכן…
אתה מכסה אותו בלילה שלא יהיה לו קר,
יושב לצדו, שר לו שירי ערש גם כשמאוחר.
מהרגע בו הגיע השותף החדש לחיים,
הוא הופך בן בריתך לעולמי עולמים.
וכל מה שיקרה לקטנטן מעתה ועד עולם,
ישפיע עליך, על המשפחה, על כולם.
ואתה מבין די מהר שאחריות גדולה נפלה עליך,
תמה תקופה ומעתה משתנים חייך.
ואני זוכרת את היום הראשון בו הלך בכורי אל הגן,
אני זוכרת את הלב המתכווץ, למרות שזה היה מזמן.
אני זוכרת את היד הקטנה שאחזה בידי ולא רצתה להרפות,
ואת הגננת שאומרת: 'זה בסדר תני לו קצת לבכות'.
ואת משאירה את היקר לך מכל בידיים זרות,
מקווה שהגננת אכן תדע לנגב לו את הדמעות.
והנה אנו נמצאים בתקופה בה קורים דברים שלא מתקבלים על הדעת,
מה שהיה פעם עוזרת גננת, היום קוראים לזה סייעת.
ומסתבר שלא משנה מי את, מה מצבך הנפשי או מה עשית בעבר,
את תוכלי לטפל במחמל נפשי, בדבר הכול כך יקר.
אז יש מפלצות כאלה בהרבה גנים,
שהתחפשו למטפלות/גננות/סייעות ומתעללות ללא רחם בילדינו הקטנים…
אף אחד לא חושב לעשות להן בדיקת כשירות כמו שנהוג במקומות עבודה,
אף אחד לא בודק את אותה מפלצת שאנו מפקידים בידיה ילד או ילדה.
וכך קורה שמפלצת עבת בשר במיוחד,
ישבה על יסמין הקטנה עד שנפחה את נשמתה לעד.
וכך קורה ממש מתחת לאפם של ההורים,
שבמקום הזה שנקרא 'גן ילדים', קורים דברים אכזריים.
וכך קורה שאחת לכמה ימים,
אנו מתוודעים למקרים איומים.
אבל גם בסיפור המפחיד הזה יש יוצאות מין הכלל לפעמים,
אותה גננת כרמל, צעירה ויפה, אך מפלצת שעשתה דברים איומים.
תמיד אמרתי שמאד חשוב שגננת תיראה לבבית, שמחה ולא יזיק גם טובת מראה,
כי ילד קטנטן ומתוק צריך לאהוב את מה שהוא רואה.
אז ברוב המקרים המפלצות האלה אכן נראות קשות יום, עובדות ניקיון לאחר עבודה קשה במיוחד,
עם שיער סתור בצבע דהוי ועם בגדים שנלבשו כלאחר יד.
ברוב המקרים כשאני מביטה עליהן לחרדתי,
אני אומרת שלא הייתי נותנת להן לשמור על הבובה של נכדתי.
אך מערכת המשפט בארץ שלנו כושלת ומאכזבת,
הדין אינו דין, הדיין אינו דיין,
ובעת כתיבת שורות אלה, מפלצת חדשה ליד ילדינו מסתובבת.
המפלצות האלה מסתובבות בינינו ואף אחד לא מזהה אותן,
ואנו ההורים, ברוב עוונותינו מפקידים בידיהן את האוצר הקטן.
ואמר המשורר הלאומי ביאליק פעם מזמן,
"נקמת דם ילד קטן לא ברא השטן".
ובמקרה הזה הנשים האלה הן השטן בהתגלמותו
והן אכן צריכות לקבל עונש ראוי וקשה מאין כמותו.
ואני לא יכולה להפסיק לחשוב על נכדי הקטנים,
יפי התואר והנפש, שבגילם הרך רק בטוב עדיין מאמינים.
מה היה קורה אם הגננת שלהן הייתה מתגלה כמתעללת?
איפה זה היה תופס אותי, אני את עצמי שואלת..
האם הייתי מחכה עד שהחוק יפסוק להן עונש מצחיק?
או אפילו יש מצב שיסגור להן את התיק…
אז תודה אלוקים שאני לא צריכה לעמוד במבחן,
כי אכן נקמת דם ילד קטן לא ברא השטן.

דילוג לתוכן