השנה היא שנת 2025, ונדמה שכבר היינו צריכים להיות מומחים בראיית האחר, בהפחתת סטיגמות ודעות קדומות, פתוחים יותר בקבלת השונה ולא מרימים גבה, כאשר כולנו לומדים ועובדים יחד שכם אל שכם. אז מסתבר שלא, לא תמיד ולא בכל מקום.
סיפורו של עידו, בחור עיוור מאשדוד, מלמד שלמעשה יש לנו עוד הרבה ללמוד בנושא כדי להיות חברה תקינה ואיכותית, שבאמת משלבת את כולם ונותנת הזדמנות שווה גם לשונים.
עידו אפרתי (38) בן לאמא פלורט, גננת במקצועה, ולאבא יוסי, מעצב שיער שכיום חוזר גם לעסקי המוזיקה, סאונד ודיג'יי, בהם עסק בעבר. הוא האח הבכור, יש לו אח צעיר ממנו, עמו עבר לאשדוד לפני כשנתיים, ואחות שמתגוררת בגדרה.
את הראיון הזה הוא עושה ללא מגבלות, מסכים שאשאל את כל השאלות האישיות, ומשיב בפתיחות. חשוב לו שתכירו אותו ותיתנו לו הזדמנות להתחלה חדשה.
"אין לי זכרונות מהשנתיים הראשונות שבהן ראיתי"
מתי ואיך גילית שאתה עיוור?
"אני עיוור מגיל שנתיים, בעקבות מחלה תורשתית נדירה, שגרמה לניוון של עצב הראייה. יש לנו רקע גנטי במשפחה, זה התחיל בצד של אמא שלא ידענו עליו וגם אחי הצעיר לקוי ראייה, ברמה אחרת".
ספר איך זה לגדול כילד עיוור?
"אני עיוור מגיל שנתיים ואין לי זיכרונות קודמים, כך שמבחינתי אני עיוור מלידה, זה מה שאני מכיר. אני רואה אור וצללים, מבחין בין אור לחושך. עם כל הקושי שכרוך בדבר, והרבה טיפולים וניתוחים שלא צלחו, אלו החיים שלי ואני לא יודע משהו אחר".
למדת במסגרות רגילות?
"בעצם גדלתי בשילוב של מסגרות מיוחדים לילדים עיוורים ולקויי ראיה. יחסית, השתלבתי מהר עם ילדים רואים, גם בבית הספר וגם בחוגים. לשמחתי הסביבה שלי עודדה אותי לעצמאות. למעט דברים טכניים, כמו היכרות עם סביבת הבית, התמצאות במרחב, וכך למדתי להתמודד עם הרבה דברים".
ובכל זאת, היו ילדים שפגעו בך בבתי הספר הרגילים?
"כן, היו דברים כאלה, היו תלמידים שלא הבינו את המגבלה ושאלו המון שאלות, ולקח להם הרבה זמן להתחבר אליי ברמה חברתית. היו שצחקו וניסו לבדוק כמה אני מסוגל להתמודד ולבחון אם אני באמת לא רואה או סתם משחק את העיוור".
נפגעת ללא הרף או שעטית עור של פיל?
"היו מקרים בהם נפגעתי, אבל יותר הייתי מתוסכל. הלכתי לאיבוד בתוך סיטואציות מסוימות. הרגשתי שעושים ממני צחוק. לפעמים אני צוחק על זה ,אבל בעבר לא.
וחשוב לי לציין, שזה מתגמד לעומת היחס בבית הספר היסודי בראשון לציון, שהיה ממש טוב. קיבלו אותי כאחד האדם, כאחד התלמידים. לא עשו לי הנחות, נתנו לי את העזרה הנקודתית שהייתי צריך ולא יותר. גם בפן החברתי המורות והמנהלת עודדו אותי, יצאתי לטיולים, השתתפתי באירועים, בטיולים. הכל היה רגיל. בהמשך היה יותר קשה״.
שירתת בצבא?
"לצערי לא. רציתי מאוד לעשות שירות צבאי אך קיבלתי פטור אחרי הרבה בירוקרטיה."
מה עשית לאחר התיכון?
"סיימתי לימודים עם תעודת בגרות והחלטתי לנסוע לירושלים, לגור בדירות הכשרה, כדי לעבור עם עצמי תהליך של יציאה מהבית ומגורים בקהילה. במקביל התחלתי לימודים אקדמאיים, למדתי באקדמיה למוזיקה ומחול, לתואר ראשון, וכן תואר ראשון בייעוץ חינוכי באוניברסיטת בר אילן, כולל עבודה מעשית וגם תעודת הוראה."
"אני לא מסכן ולא קורבן. אבל יש לי הרבה מה להציע״
עבדת בהוראה?
"כן, הייתי מורה במשך שמונה שנים בבתי ספר שונים".
אילו אתגרים ליוו אותך כמורה עיוור בבית ספר רגיל?
"צריך להכיר את הסביבה, את בית הספר, את הכיתה, את הסביבה הפיזית. זו סביבה דינאמית ומאתגרת ואפילו מסוכנת ואני נעזר במקל ולא בכלב.
בכיתה עצמה, ברגע שאני מתמצא, אני צריך שיהיה לי מעקב אחר התלמידים, צריך להיווצר קשר משמעותי של אמון ביני לבין התלמידים. אני מאפשר להם לשאול אותי שאלות, להכיר אותי, יוצרים שיח בשיתוף פעולה. למשל, הם לא מצביעים אלא אומרים שמות".
מה לימדת ואיך?
"לימדתי מוזיקה וכן פעילויות בתחום הנגישות. אני משתמש במחשב עם כתב ברייל. הטכנולוגיה מסייעת לי, המחשב מחובר למקרן שהתלמידים מסתכלים עליו. אני מכין מערכי שיעור, הכל. יש לי שליטה על מה שאני מציג במחשב. אני אפילו ממחיש באופן ציורי מושגים במוזיקה וגם נעזר בתלמידים".
ואיך הם מקבלים את זה שהמורה שלהם עיוור?
"הם פשוט לומדים תקשורת חדשה. מילולית, טכנולוגית, שימוש בשפת גוף אחרת, לומדים אותי. מבינים שצריכים לתווך לי את הדברים אחרת."
איך מתמודדים עם בעיות משמעת?
"אני מאוד מאותגר מהבחינה הזאת של בעיות משמעת כמורה עיוור. צריך כל הזמן לדעת מה קורה בכיתה. וזה יותר קשה ומורכב במצב שלי. לפעמים התלמידים עוזרים לי בזה. וחשוב לומר שאני לא המורה העיוור היחיד במערכת, למרות כל האתגרים. חשוב לדעת שיש כלים ופתרונות כדי להתגבר."
ואתה גם מוזיקאי מוכשר, אתה מנגן מגיל צעיר?
"ניגנתי מגיל חמש- שש. זה התחיל ברגע שאבא קנה לי אורגנית בגיל ארבע, ובסופו של דבר הבנתי שאני יכול. למדתי גם לנגן בחליל צד".
חוש השמיעה של עיוורים באמת יותר חד?
"לדעתי לא באמת. הוא מקבל יותר קשב לעומת החושים האחרים, ברגע שאין ראיה. מפתחים אותם תוך כדי כסוג של הישרדות".
עבדת גם במוזיקה?
"עבדתי פה ושם בעבודות מזדמנות, בנגינה באירועים, וכפרילנס בנגישות ישראל."
וניסית להשתלב בהופעות תרבות באשדוד?
"ניסיתי ופניתי לא פעם ולא פעמיים לאנשי מפתח בתחום התרבות באשדוד, והייתה תחושה שהדברים מתנהלים יותר באמצעות קשרים ולא בהכרח בגלל כישורים, שזה מה שיש לי."
למה אתה מחפש עבודה דווקא בתחום החינוך?
"אני אוהב את זה ומרגיש שקשר עם תלמידים בונה אותי".
ניסית להגיש קורות חיים לבתי ספר?
"ניסיתי ואני מרגיש שסוגרים בפניי דלתות, לא בהכרח בגלל המגבלה שלי. לפעמים לא מבינים את הלקות שלי וממהרים לחפש מועמדים אחרים או מוצאים סיבות שקשורות לתקנים של משרד החינוך."
סטיגמות? דעות קדומות?
"לא יודע. הגשתי קורות חיים לכל המקומות ולא חוזרים אלי, פשוט נעלמים. אפילו לא אומרים לי שזה לא רלוונטי. אני נשאר תלוי באוויר בציפייה. גם אם הרושם היה שהתלהבו וגילו עניין. וחשוב לי לומר שאני לא מסכן ולא קורבן. אבל יש לי הרבה מה להציע ואני מחכה שיגלו את זה".
מה החלום שלך?
"החלומות שלי מאוד פשוטים אבל לצערי מאוד קשה להגיע אליהם. למצוא עבודה שאבוא בה לידי ביטוי, שתאפשר לי להוכיח את הכישורים שלי, לקבל שכר כמו שמגיע לי.
ויש לי גם חלום לבנות זוגיות, להקים בית ומשפחה, גם בתחום הזה קשה לי מאוד, בעיקר כשלא מכירים אותי ומחפשים משהו אחר, אני חווה תחושה של סגירת דלתות וחוסר קבלה".
יש בעיר מקומות יעודיים ללקויי ראייה?
"יש אבל לא מספיק ולא לצעירים. הייתי רוצה שהעיר תציע יותר מבחינת לקויי ראיה. לא רוצה להישאר עם מה שיש, רוצה ומצפה להתפתחות גם עבורנו. יש הרבה מה לעשות עבור קהילת העיוורים באשדוד, במיוחד האוכלוסיה הצעירה, כמוני, ויש לי הרבה רעיונות וצעדים פרקטיים ואני מקווה שבזכות הכתבה הזו יפנו אליי ונצא לדרך חדשה. יש פה הרבה פוטנציאל, חסרה רק יותר מודעות לאנשים עם מוגבלות, לסייע להם ולאפשר להם לתת את כל מה שהם יכולים לתת".
אנחנו בעצם מציבים מחסומים בפני אנשים שונים מאיתנו?
"אני חושב שיש קיר זכוכית שאנשים מפחדים לעבור אותו. אני כל כך רוצה חברתית להתפתח ולהכיר אנשים ולעבוד. אנשים כן עוזרים לי ברחוב, עוזרים לי לחצות כביש או להגיע למקום מסויים. אבל אני רוצה מעבר לחציית כביש. אני רוצה עזרה בגדול, בעבודה, בזוגיות, בחיים, בתחושה הכללית שגם עבורי יש מה להציע".
אשדודים, הנה ההזדמנות שלכם לעשות מצווה ולקבל את השונה, להכיר את עידו ולפתוח עבורו דלתות חדשות.
