דוד שושן נולד בירושלים, וכשהיה בן 9 עברה משפחתו להתגורר באשדוד. הוא בוגר מקיף ב' שם גם הכיר , כשהיה בי"ב, את אשתו חנה, שהיתה אז בכיתה ט'. אני עבדתי איתו במקיף ג', בו היה אחד מעמודי התווך.
למרות שעבד בביה"ס רק כ-15 שנים הוא הטביע שם את חותמו, זאת, בין היתר, כי כיהן במהלכן במגוון תפקידים מרכזיים: הוא נמנה, כמוני, על הנהלת ביה"ס, ריכז שכבות, חינך כיתות, לימד של"ח וריכז את המקצוע, ריכז את החינוך החברתי וריכז את המערכת, תפקיד בו בא במגע עם כל המורים בביה"ס. עבורי הוא היה חבר, עמית למקצוע ומורה של שניים מילדיי.
שיתפנו פעולה בתחומים רבים כשהמשמעותיים ביותר ביניהם היו המסעות והטיולים, תחום נוסף שהיה באחריותו כמרכז שלח וכללו גם את הפן ההיסטורי והגיאוגרפי של הארץ.
המסעות של מקיף ג' היו שם דבר והם היו מאורגנים, בפיקודו של שושן, כמו מבצע צבאי, מתוכנן ומתוזמן עד הפרט הקטן ביותר. במסעות לקחנו איתנו את הציוד של ביה"ס, שגם עליו הוא היה מופקד, שכלל, בין השאר, אוהלים, ואמצעי בישול.
ידעתי שיש לי על מי לסמוך, כשאני כמרכזת שכבה האחראית עליה מכל הבחינות, מוציאה למסע שכבות גדולות של תלמידים רבים, עם כל מה שמשתמע מכך. היה לפחות מקרה אחד בו הזזתי את תאריכי המסע המתוכנן, מפני ששושן קיבל צו מילואים לתאריכים המדוברים. העדפתי לצאת בראש שקט איתו, מאשר עם כאב ראש, בלעדיו.
שושן היה מחנך איכותי שהתלמידים אהבו והעריצו. גם מי שלא למד אצלו פגש בו במסעות או בפעילויות חברתיות, כך שהיה לו קשר, כזה או אחר, עם כל תלמידי ביה"ס. הוא היה חד ושנון והיה לו חוש הומור בריא. לעונשים שהטיל על תלמידים יצאו מוניטין. באחת הפעמים הוא איחר לשיעור חינוך ותלמידי כיתתו, מהחטיבה העליונה, הסתובבו בחוץ, כשהם מקווים שיהיה להם שיעור חופשי. פתאום הבחינה בו אחת התלמידות, כשהוא ממהר לעבר חדר הכיתה וצעקה "המורה שושנה באה".
שושן נכנס לכיתה ואמר לתלמידה המדוברת שהוא מבין שהיא לא יודעת להבחין בין זכר לנקבה ולכן יש לה יומיים להגיש לו עבודה, שנושאה "ההבדלים הפיזיולוגיים בין שני המינים". התלמידה, שהיא כיום בת 55, לא התבלבלה והכינה עבודה מושקעת כולל איורים והסברים ביולוגיים, בין השאר על אברי הרבייה.
שושן היה הרוח החיה, שלא לומר המדרבנת, בארגון כנס המחזורים ב-2014 במלאת למקיף ג' 40 שנים. על הכנס המושקע שהתקיים באמפי באשדוד, ושמטבע אופיו השתתפו בארגונו רבים כשעל כולם ניצח שושן, מספרים עד היום. לא התפלאתי כששושן, שגם טיפח במקיף ג' את התלמידים המתקשים, התנדב לשמש כיו"ר סניף אשדוד של אגודת "ניצן" "ששוקדת על מנת לשמור ולקדם את מעמדם של לקויי הלמידה במדינת ישראל וזכותם לשוויון הזדמנויות".
הנושא היה בדמו. הוא כיהן בתפקיד 22 שנים במהלכן היה לנו קשר ומעת לעת סיקרתי את פעילותו ואת פעילות הסניף. הוא חולל מהפכה וקידם אותו כשהוא מתרוצץ בין בתי הספר בעיר, ומעלה את המודעות לנושא. הוא הרצה למורים, ארגן סדנאות להורים, גייס משאבים לטיפולים חדשניים ולחם בבירוקרטיה. רצה להציל מה שיותר תלמידים, היה דבק במטרה ולא הרפה.
כשחלה בניוון שרירים והרגיש שכבר אינו יכול יותר לעמוד במשימה ביקש שיחליפו אותו. בסניף נפרדו ממנו בטקס מרשים ומכובד. מאחר ובתפקידו כיו"ר סניף "ניצן" באשדוד היה לשושן קשר עם יו"ר האגודה, עופרה אלול, שהיא גם המייסדת והמנכ"לית של המרכז האקדמי פרס. כשזו שמעה ששושן רוצה ללמוד משפטים הציעה לו ללמוד במרכז שבניהולה.
לאחר שסיים שם את לימודיו, פתח שושן לפני כשנתיים משרד עורכי דין באשדוד ועסק, בין השאר, בדיני משפחה וביחסי עובד מעביד. שושן הותיר אחריו את אשתו חנה ובניו: רואי, שניר, ברק ואריאל. יהי זכרו ברוך.
