ניצוץ של תקווה: הייתה על סף מוות, קמה על רגליה, והפכה לזמרת ודוגמנית מצליחה

סיפור חייה של הזמרת והדוגמנית שריי-אדר חביב (24) מלא כאב והתמודדויות חברתיות ורפואיות קשות, אך היא מעדיפה לראות בו מנוף לחיים החדשים שלה. שיימינג חמור שעברה בגיל הילדות ואמירות פוגעניות כגון "שמנה, איך את נראית" הובילו אותה לאנורקסיה קיצונית ולאשפוז במחלקת הפרעות אכילה, חלק מהזמן בטיפול נמרץ, כאשר היא שוקלת 26 קילו בלבד ונמצאת על סף מוות. מאז שהחלימה מככבת ומדגמנת לחברות בחו"ל ומוציאה סינגל ראשון שכתבה על היציאה מהמחלה בשם "ניצוץ"

צילום: פזית גואטה
שיתוף ב facebook
שיתוף בפייסבוק
שיתוף ב whatsapp
שיתוף בוואצאפ
שיתוף ב email
שיתוף במייל

הדבר הראשון שרואים בפניה של שריי-אדר הוא היופי המדהים, תוצר של ערבוב מעניין בין רוסים-טוניסאים ומרוקאים, ותכף נדבר על האוכל, הטעם והריח שהדבר הזה יוצר במטבח…

הדבר השני הוא הניצוץ, ניצוץ של זהירות, של קצת שימור עצמי, של אבחנה בין אנשים שרוצים בטובתה ומי שלא, מן הסתם מתבקש לאור כל מה שהיא עברה בחייה וכמות הפגיעה שכבר חוותה מהחברה.

שריי-אדר חביב, רק בת 24, כבר מלאת ניסיון חיים וחוויות קיצוניות. היא נולדה תחת השם אדר באופקים: "החלק הרוסי מהצד של האמא השפיע מעט, את החלק המרוקאי הרגישו יותר: "זה באמת ערבוב מעניין, אבל גדלתי בבית ישראלי לגמרי, אולי מושפע יותר מהצד המרוקאי, סבתא מרוקאית והבעל שלה רוסי אז רבע" היא צוחקת "אז בפסח אכלנו קניידעלך בתוך מרק פולים של מרוקאים שיהיה טעים, לא מרק של מים".

אמה נילי מורה ויועצת בבית ספר "גאולים", אביה רון מהנדס ואיש עסקים, יש לה אחות חיילת בצבא ואח בן 16 תלמיד מקיף י"א.

כאשר הייתה בת חמש המשפחה עברה לאשדוד, "כי ההורים רצו שתהיה לנו השכלה יותר טובה והמשפחה המורחבת כבר גרה כאן". הם עברו לרובע ט"ו כאשר היה בתחילת בנייתו והיא עברה שנות ילדות רגילות ובכיתה ז' החלה ללמוד במקיף ז'.

בגיל 12 פרצה לחייה המחלה ששינתה את הכל, האנורקסיה, הרעבה עצמית עד לסכנת מוות.

איך זה התחיל? שמירה על תזונה בבית? השמנה?

"בכלל לא. תמיד הייתי ילדה רזה ובבית אכלנו לגמרי רגיל".

איך בכל זאת?

"זו תוצאה של שיימיניג שעברתי מהחברות. הייתי תמיד רזה וחלמתי להיות דוגמנית, אבל הייתי לא מקובלת ובנות ירדו עלי, אמרו לי שאני "שמנה, איך את נראית, מה פתאום דוגמנית".  ואני שהייתי תמיד פרפקציוניסטית, פשוט סגרתי את הפה והפסקתי לאכול, עד שהגעתי ל-26 קילו."

"הרעבתי את עצמי והסתרתי בעזרת מניפולציות"

מתי ההורים גילו?

"זה היה כבר כשהמצב הידרדר. הם ראו שרזיתי בצורה דרסטית אך לא הבחינו מיד כי עשיתי הרבה מניפולציות. כל פעם אמרתי שהכל בסדר, אני אוכל, אתם תראו, לא צריך לאשפז אותי. ככה שלוש שנים עד שלא יכולתי לדבר וללכת והתחיל להיות לי נמק."

ומה עם הלימודים?

"לא הלכתי שלוש שנים, ואף אחד לא בא לראות אותי, רק רצו לשלוח אותי לבית חולים. הרגשתי שלאף אחד לא אכפת. עברתי בית ספר ופשוט לא ידעו עלי כלום".

בגיל 15 אושפזת במחלקה להפרעות אכילה במצב גרוע, כשאת שוקלת 26 קילו, מה עבר עלייך?

"אושפזתי תחילה בטיפול נמרץ, כבר לא היה אפשר להיות באשפוז רגיל. אמרו להורים שלי שהזמן שלי קצוב ואפילו עשו לי מסיבת יום הולדת כמו מסיבת פרידה ממש, ככה הרגשתי. המצב לא היה טוב, הייתי במצב מזעזע אפילו, לא הסכמתי שיצלמו אותי. עם שיעור יתר, שיניים הרוסות."

מה קרה בשנים הבאות?

"קרוב לשנתיים הייתי בהלוך חזור מבתי חולים., אחר כך עברתי לאשפוז יום ואז בסוף כיתה י' חזרתי לבית ונרשמתי למקיף ח', רציתי התחלה חדשה, כי מאוד נפגעתי שלא ביקרו אותי בכלל. כשרע לך, כולם שוכחים אותך, זה ידוע".

איך השלמת לימודים של שלוש שנים?

"התחלתי ללמוד, עשו לי מבחנים וגילו אותי, שאני מחוננת. השלמתי ידע של שלוש שנים בכל התקופה והכניסו אותי למגמת מדעי טכנולוגי, ביולוגיה ומדעי המחשב. כשסיימתי בגרות רציתי להתגייס אך לא הסכימו לגייס אותי בגלל הרקע הרפואי ועדיין שקלתי 38 קילו בהתחלה ולכן התנדבתי לצבא ושירתתי בחיל מודיעין. התנדבתי לשנה וארבעה חודשים ועוד שמונה חודשים בגן ילדים ברובע ט"ו כדי שיהיו לי שנתיים מלאות".

מה עשית עם השחרור?

"או.. אז התחלתי לחיות מחדש. למדתי להכיר את עצמי והחלטתי לאיזה כיוונים ללכת. עד גיל 22 עברתי החלמה לנפש ואז החלטתי שאני רוצה להיות דוגמנית, זמרת, ומקעקעת".

איך התחלת לשיר?

"למעשה התחלתי בבית החולים, כשאבא הביא לי גיטרה ולמדתי לנגן משיעמום על גיטרה ופסנתר, וככה זה התפתח לאהבה הגדולה שלי. המוזיקה היא חלק משמעותי בהחלמה שלי"".

חשבת להשתתף בריאליטי כמו הכוכב הבא?

"ריאליטי זה פחות הכיוון שלי, זה לא אני. אני חושבת שאחרי כל מה שעברתי, אני צריכה להיבנות לאט ובטוח ולא להצליח מהר ואז ליפול מהר".

במקביל את גם מדגמנת..

"נכון, לחברות בחו"ל אך אני מתרכזת במוזיקה לפני הכל. ברור לי שדוגמנות זה לא לכל החיים".

"אמרו לי שלא ייצא ממני כלום, אף אחד לא האמין בי"

במבט לאחור, מה את רואה?

"רואה כמה שאף אחד לא האמין בי. היום הילדים שעשו עלי חרם פונים אלי, כי אני מפורסמת. כשטוב לי, כולם סביבי. ואני לא מאשימה אותם כי זה טבע האדם. אמרו לי: "לא ייצא ממך כלום". למרות שהיתי ילדה טובה, הייתי תמיד מוצלחת אבל גרמו לי להרגיש לא שווה והיום אני יודעת מה אני שווה. רק סבתא תמיד תמכה בי. אפילו בני דודים לא האמינו בי, עכשיו כולם מסכימים לשמוע אותי."

אז ה"שיימינג" והחרם החברתי גרמו לך לחלות?

"ללא ספק. זה לא היה קורה אם לא היה לי הטריגר הזה. אני ממליצה שכל ילד ונער ילך עם האמת שלו. שלא יקשיבו לדברים רעים של אחרים כי הכל מקנאה. אני רק היום הבנתי את זה, מדברים עליך, משמע אתה קיים.

והיום את כבר אושיית אינסטגרם.. מי העוקבים שלך?

"כן, יש לי קרוב ל-50 אלף עוקבים, פנו אלי גם כמה במצוקה ועזרתי להם. פנתה אלי גם בחורה חולה באנורקסיה ,אבל הבעיה שאי אפשר לעזור למי שלא רוצה לעזור לעצמו, אתה כבר לא חושב הגיוני. אני מוכנה לעשות הרצאות בבתי ספר, בבתי חולים. אני בטוחה שכשרואים בחורה כמוני שעברה מה שעברה, מבינים. ובהמשך יהיו לי הרבה מעריצים שירצו ללכת בדרך שלי."

איך הגעת לתחום הקעקועים, עצמך ולאחרים?

"ציירתי המון גם כתרפיה, ואז החלטתי גם ללמוד לצייר קעקועים".

יש מי שיגידו שזו דרך להעניש את הגוף אחרי כל מה שעברת..

" גם נכון, יש בהם את כל סיפור חיי, וגם דרך ליצור לעצמי דמות. זו החומה שלי, אני נראית מבחוץ ביצ'ית וסנובית, רק כדי לא להיפגע שוב אחרי כל מה שעברתי . האנשים לא כולם טובים".

מה החלום שלך?

"לכבוש את לב האנשים ולהציל כמה שיותר בנות ובנים, כי זו מחלה שנוגעת בכולם. לשפר את דימוי הגוף המזוייף שמוצג בתקשורת".

למה כוונתך בדימוי גוף?

"מראים לנו כל היום בתקשורת שכולן מאוד רזות וככה צריך להיראות. צריך להבין שהרוב לא נראות ככה. זה עולם מסחרי של שטויות ואני רוצה לשבור את הסטיגמה הזאת. יש תפיסה מעוותת של החברה. כשהייתי נראית רע לא היו סופרים אותי, היום כולם נחמדים. הייתי באמת מפחידה כי הייתי חולה ובכל זאת, איפה כולם היו?"

מה המסר שלך להורים?

"ברור שאם הם לא היו שמים לב, הייתי כבר מתחת לאדמה. הייתי מאוד על הגבול, צריך לא לוותר על הילד שלך ולא להאמין למניפולציות שהמחלה גורמת לך לעשות".

מדוע שינית את שמך לשריי?

"קראו לי אדר ואחרי שחליתי הוספתי עם עצה של רב את השם שריי. אני אדם מאמין ,מאמינה בבורא עולם וברבנים, למרות שאני מקועקעת. ציצית וכיפה זה שני שקלים ואני יכולה להיות צדיקה יותר מאחרים. מאוד מאמינה, מתפללת כל בוקר, נטילת ידיים. אני בכלל אדם של ניגודים, מאוד מעריכה ומכבדת את כולם וככה שיכבדו אותי."

ומה עם זוגיות?

"כרגע זה לא בראש מעייניי, רוצה להתפתח מקצועית קודם".

לסיום, ספרי על הניצוץ של חייך, השיר החדש..

"את השיר ניצוץ כתבתי והלחנתי כדי להעביר מסר, שאמונה יכולה להציל גם במצב הכי קשה, כי בכל אחד קיים ניצוץ של החיים. זה  שיר שנותן תקווה לאנשים בכל מצב בחייהם גם בימים אפלים. את השיר מלווה קליפ בבימויו של טל הנדלסמן בהשתתפות נערים ונערות מכל הקשת, מתוך כוונה להראות שיש מקום לכולם, אנחנו יפים בכל גודל, מין וצבע".

כבר הורדתם את האפליקציה של אשדוד10?

הורדה לאנדרואיד:

הורדה לאייפון:

דילוג לתוכן