ניצולת השואה הלכה לעולמה ביום ההולדת ונטמנה בערב יום הזיכון

מזל דאי, ניצולת שואה, הייתה אמורה לחגוג את יום הולדתה ה- 87, שחל השנה בעיתוי מצמרר – בערב יום השואה. דאי ז"ל שורדת השואה שסיפורה האישי סופר במסגרת פרויקט ׳זיכרון בסלון׳. בתה רבקה: "אמא מתה כמו מלכה לאחר שנפרדה מילדיה נכדיה וניניה"

שיתוף ב facebook
שיתוף בפייסבוק
שיתוף ב whatsapp
שיתוף בוואצאפ
שיתוף ב email
שיתוף במייל

במקום לחגוג את יום הולדתה ה-87 של מזל דאי, ליוו בני משפחתה את מזל בדרכה האחרונה. עיתוי פטירתה של מזל מצמרר. מזל ז"ל נפטרה ביום הולדתה שחל השנה בערב יום השואה. מזל הייתה שורדת שואה שסיפורה האישי ריגש רבים, כשסיפרה במהלך הפרויקט "זיכרון בסלון".

מזל" אישה שהייתה צלולה עד רגעיה האחרונים וגם אישה פעילה ומוכרת בעיר, נפלה במהלך טיול לפני כשבועיים. היא אושפזה בבית החולים ׳שיבא׳ ובערב יום השואה ויום הולדתה נפטרה. "אמא נפטרה כמו מלכה" מספרת בתה רבקה. בני המשפחה לא משו ממיטת חולייה ושהו לצידה. "היא הייתה צלולה, חגגנו לה יום הולדת והיא בירכה כל אחד מאיתנו. מהבן הבכור ועד הנין הקטן. כל אחד ברכה מיוחדת לו ואז קראה 'מודה אני' ונפטרה".

מזל הובאה למנוחת עולם בבית העלמין בעיר. באפריל 2017 היא העידה על קורותיה בשואה. השואה של יהודי טוניס במסגרת פרויקט "זיכרון בסלון". לפני העדות היא התראיינה לעיתון ״השבוע באשדוד״ וסיפרה על הניצחון שלה מול הנאצים- המשפחה שהקימה.

"תודה על ששרדתי ועל המשפחה שלי"

מזל דאי, לבית אלוש, נולדה במימונה בעיירה קטנה בטוניס. בתם של משה ומחבודה אלוש. כשהייתה בת 7 בלבד בשלהי 1942 הגיעו הנאצים. "היינו תשעה ילדים ואמא הייתה בהיריון, כשהנאצים הגיעו לטוניס. בהתחלה הסתגרנו בבית ושמענו את האזעקות והפצצות. מאוד פחדנו. אבא אמר שנלך ליד הרכבת ואם יגיעו נעלה על רכבת ונברח. אחרי 3 חודשים הרכבות הפסיקו לנסוע. אדם ערבי הזמין אותנו אליו ונתן לנו חדר קטן. הצטופפנו שם ולא היו לנו תנאים בכלל. אחותי הקטנה נולדה בחדר. הלכנו למה שאני קוראת בזבלות. היה שדה וחולות עד שהגענו אליו. והיה קשה. בעיקר היינו רעבים וצמאים. לאבא היה חנות מלאה כל טוב אבל אנשים לא הלכו לעבודה מחשש. היה רעב, ולא היה מה לקנות".

לאחר כמה חודשים אמר הערבי לאביה של מזל שהם יצטרכו לעזוב מאחר שהוא חושש מה יקרה אם ימצאו אותם לא היה לאן ללכת. אבא קרא בספר הזוהר ואמר 'אנחנו בידיים שלהם רק אלוהים יעזור' חבר ערבי אחר הזמין אותו אליו, אבל אמר לו שאין לו חדר להציע לנו אז שנבנה בית מבוץ. אבא ואחיי הגדולים בנו בית מבוץ ואנחנו בשיירה גדולה כשכל אחד סוחב משהו וציוד הלכנו לבית הבוץ. חיינו בו כמה חודשים שכללו חורף וגם קיץ. היה קשה מאוד. היינו רעבים וצמאים ופחדנו מאוד. אחי היה הולך להרים עם דלי ומביא מי גשמים. אבל הערבים תפסו אותו שהחזיק  את הדלי, הפשיטו אותו ולקחו את בגדיו הכו והשפילו אותו. הוא חזר עם תחתונים  בלבד ודלי ריק" נזכרת מזל.

בסיום המלחמה גמלה בליבם של המשפחה לעלות לישראל, אך הדבר לא היה פשוט. "את האחים שלחו לארץ דרך הסוכנות אבל בת לא רצו לשלוח ולכן קודם חיתנו אותי" מספרת מזל. הדרך לארץ הייתה ארוכה ועברה במחנה בצרפת משם הפליגו באוניה לחיפה למחנה "שער העלייה" משם עברו לבאר שבע שם נולדו ילדיה 4 בנים ובת. לאשדוד הגיעו בשנת 1967 והיכו בה שורשים. למזל יש היום משפחה ענפה ואוהבת כולל נכדים ונינים. בראיון איתה , היא ביקשה להודות. "תודה ששרדתי ועל המשפחה שלי".

 הידיעה על מותה של האישה האהובה ואצילת הנפש גרמה לרבים הלם רב. ראש העירייה ד"ר יחיאל לסרי כתב בפייסבוק דברים לזיכרה. גם יניב קקון המישנה לראש העיר, ונורית טופז שמרכזת את פרויקט זיכרון בסלון, כתבו בכאב על אובדנה של מזל דאי. יהי זיכרה ברוך!

כבר הורדתם את האפליקציה של אשדוד10?

הורדה לאנדרואיד:

הורדה לאייפון:

דילוג לתוכן