נגד כל הסיכויים: נמסרה לאימוץ, עברה אונס והקימה את עסק חלומותיה

רחלי קרפ (50)‫, נלקחה מהוריה בגיל שנה וגדלה במוסדות. בגיל 5.5 היא אומצה וגרה בקיבוץ בצפון. אביה המאמץ נהרג בתאונת דרכים והיא עברה בגיל 8 מעשה מגונה וכבגירה מעשה אונס. היא גידלה למופת שני ילדים כאמא יחידה ועבדה בניקיון. היא ניסתה לפתוח את תיק האימוץ שלה ונתקלה בהרבה קשיים מטעם הרווחה. בגיל 35 היא פגשה את אביה הביולוגי בתיווך התקשורת וחודש לאחר מכן הוא נפטר. לאחר הרבה שנים היא הגשימה חלום‫, עשתה הסבה מקצועית והתמקצעה בתחום טיפוח היופי והשיקה את "רשל קוסמטיקה" באשדוד. המסר שלה: "לא להרים ידיים ולעולם לא לוותר״

שיתוף ב facebook
שיתוף בפייסבוק
שיתוף ב whatsapp
שיתוף בוואצאפ
שיתוף ב email
שיתוף במייל

סיפור חייה של רחלי קרפ ‫(50)‫, יכול להפוך בקלות לטלנובלה. איך הפכה הילדה הקטנה שנלקחה בגיל שנה מהבית וגדלה במוסדות עד שאומצה ועברה משבר אחר משבר לאישה עצמאית ומצליחה‫, אם שגידלה בכוחות עצמה שני ילדים לתפארת ואיך בנתה את עצמה והפכה לקוסמטיקאית רפואית והצליחה לפני כחודש לפתוח מכון יופי משלה‫.

 כשרחלי מדברת על מסכת חייה הקשים‫, היא לא נשמעת מרירה. להיפך היא צמחה וצלחה כל משבר והמשיכה לטפס למעלה ולהגשים את חלומה‫, וסיפורה מהווה השראה‫. ״נולדתי לזוג עולים ממרוקו ללא מסוגלות הורית‫, ולכן גדלתי במשפחות אומנות ובמסודות עד גיל חמש וחצי, ואז אימצו אותי בגיל חמש וחצי זוג עולים שעלו מאורגוואי, ובגיל חמש וחצי הגעתי לקיבוץ רמת השופט‫. כשהייתי בת 6 הם עברו תאונה מאוד מאוד קשה שבו נהרגו אבא שלי ואשתו של אח‫י, שהיה מבוגר ממני בהמון שנים‫. החלום של אבא שלי היה לקבל ילדה‫. הוא רצה ילדה זה היה החלום שלו הוא לא זכה הוא נהרג כשהייתי בת 6, נשארתי עם אמא המאמצת‫, שהיה לה מאוד קשה בלשון המעטה, אני גדלתי לבד", היא מספרת‫.

בגיל 8 היא עברה פגיעה מינית במהלך הלינה המשותפת שהייתה נהוגה בזמנו בקיבוצים. קשה לרחלי לדבר על המקרה‫, והיא מציינת בכאב “שבגלל הלינה המשותפת כולם יכלו להיכנס והיה מישהו בקיבוץ שחשב שמאוד קל להגיע אליי‫, זה היה חלק מהתוצאות שכל אחד נכנס, הקיבוץ טאטא דברים כאלה מתחת לשטיח״‫.

לאחר השירות הצבאי היא עברה לאילת‫, במטרה לפתוח דף חדש בחייה‫. בגיל 21 נכנסה להיריון. בתחילתו אף עברה מעשה אונס מאדם קרוב. ״כשהילדה שלי הגיעה לעולם‫, אף אחד לא הבין איך אני בתור ילדה בת 22 מביאה ילדה לעולם ואין לה אף אחד‫. תביני  כשגרתי באילת בזמנו במגורים בבית מלון, עבדתי בבית מלון ואף אחד לא הבין. אבל תמיד אמרתי הילדה הצילה את חיי, כי בגיל 21  בתחילת ההיריון, עברתי משהו מאוד מאוד קשה, אפילו שעברתי בגיל 8. זה סיפור אחר, כשאת עוברת דבר כזה עם כל העבר שלי שגדלתי לבד את אומרת 'מה את צריכה את החיים האלה?'. ואז גיליתי שאני בהיריון והילדה נתנה לי טעם לחיים‫. את אומרת יש לי בשביל מי לחיות‫, יש לי בשביל מי לתת ולמי להעניק‫. ולא ויתרתי ולו לשנייה‫, ואז הילדה נולדה ואחרי שנתיים נולד לי הילד”‫.

אמא לביאה

רחלי גידלה לבדה 2 ילדים קטנים ונלחמה יום יום על הישרדותה‫. "את נמצאת כל הזמן במאבק להישרד. יום אחד פניתי לאגף הרווחה באילת, בכדי לקבל עזרה כיי נשארתי ברחוב עם שני תינוקות והרווחה איימה עליי. המשפט הראשון שאמרו לי ברווחה ש׳אם את לא מארגנת להם תוך שבוע קורת גג‫, אנחנו לוקחים לך אותם’‫. את יודעת מה קרה לי באותו רגע‫? אני לא אשכח את זה עד היום‫. זה היה באחת וחצי בצהריים‫. בשעה 12 בלילה הייתי באוטובוס לצפון ברחתי מאילת מהפחד הזה שייקחו אותם״‫. היא שהתה חודשיים בבית חברה בצפון‫, ואז אזרה אומץ וחזרה לאילת  שם בנתה את עצמה בנחישות ובעבודה קשה‫. “החלטתי לקחת את עצמי בידיים כי כמו שאומרים ' אם אין אני לי מי לי’‫. עבדתי במשק בית‫. הייתי מנקה 2 בתים ביום ולאט לאט מצאתי עבודה, עבדתי בתעשייה״‫..

 היום ילדיה בוגרים ומצליחים: "הילדה בת 29 סיימה תואר שני מהנדסת, עובדת הייטק. הבן שלי סטודנט לראיית חשבון. גידלתי אותם עם הכל כמו אמא לביאה״‫. לאחר שנים של עבודה קשה עשתה הסבה מקצועית לקוסמטיקאית רפואית‫. 

 ואז בשנת 2000 היא החליטה לעשות הסבה מקצועית והחלה ללמוד ולהתמקצע והפכה לקוסמטיקאית רפואית. היא עברה לאשדוד והחלה לעבוד בתחום כשכירה. לדבריה, לא זכתה לפירגון‫. היא החלה להתמקצע עוד ולרכוש לאט את מיטב המכשירים והחומרים‫. בתחילה עבדה מהבית ולפני כחודש היא פתחה את המקום שלה "לורי קוסמטיקה" ברחוב הבנים 10. המקום נראה נעים ומזמין, רחלי מספרת שלא חסכה ובנתה מקום מאיר פנים לעסק עליו תמיד חלמה‫.

  ״הגשמתי את החלום שהיה לי .אני רציתי מקום שהוא שלי, לא לעבוד בשביל אף אחד, כשאת עובדת את עוברת השפלות, כמו משפטים, כל אלה שאמרו לי  'את כלום ואת לא שווה' 'ואת לא תגיעי  רחוק' ואני כן הצלחתי. בשביל עצמי להגיד הנה עשיתי את זה, בשביל אדם אחר  זה יראה כלום, אבל בשבילי זה המון״‫.

לורי קוסמטיקה הוא מקום שכיף להתפנק בו וליהנות מטיפולי יופי והעצמה נשית: "העסק בעיקרון הוא מכון של יופי שהוא במקום אחד נותן את כל השירותים מציפורניים, פדיקור, פדיקור רפואי, עד לכל טיפול הפנים גם מתקדמים, מיכשור לייזר, טיפול אסתטיים, גבות איפור קבוע, הכל במקום אחד. המקום מאוד יפה ומזמין, מאוד יוקרתי”‫, היא מספרת בהתרגשות של ילדה קטנה שזכתה בפרס גדול‫.

נפגשה עם אביה הביולוגי חודש לפני שנפטר

למרות שהצליחה בכוחות עצמה והקימה משפחה חמה ואוהבת. תמיד היה לה מין חור שחור לגבי משפחתה הביולוגית. היא ניגשה בגיל 19 לפתוח בפעם הראשונה את התיק אימוץ‫, אבל נתקלה בהתנגדות‫. "פתחתי בפעם הראשונה כשהייתי בת 19 ואז זה לא כמו היום, היום יותר פתוחים‫. היום כן מספרים, אז זה היה סודי, ממש כמו להתעסק בבטחון המדינה, והיה מאוד קשה לקבל פרטים על ההורים הביולוגיים שלי‫. כשרציתי לפתוח את תיק האימוץ‫, הייתי מגיעה לשירות למען הילד ונאלצת לעבור משיחה, ועוד שיחה ועוד שיחה‫. כי חשוב להם לבדוק האם את מוכנה להכיר ולהבין את כל מה שקשור במורכבות של תיק האימוץ‫. אחרי כמה שיחות שאני מגיעה לשירות למען הילד, העו״סית באה ואמרה לי שהיא מתכוונת להתקשר להוריי הביולוגים‫. אז היא התקשרה לאבא הביולוגי,  ולטענתה הוא כל פעם נשמע כאילו שהוא קם משינה‫, והוא כן מעוניין להפגש איתי‫.  ואז יום אחד היא סיפרה לי שענתה לטלפון אישה‫, שאמרה להעביר לי את המסר שעדיף שלא להכיר אותו‫. היא מספרת לי את זה ואני כולה ילדה בת 19 נכנסתי ללחץ, סגרתי את תיק האימוץ לא עשיתי עם זה כלום‫. כשהייתי בת 27 כבר הייתי אמא ופתחתי את תיק האימוץ שוב. 10 שנים שירות למען הילד משך אותי ולא נתן לי לפתוח”‫. אחרי אין ספור טרטורים ועיכובים שנמשכו 10 שנים‫, בגיל 37 היא נפגשה עם האם הביולוגית‫. "רק בגיל 37 נפגשתי עם אמי הביולוגית. בקיבוץ כשהייתי בת 15 היה לי ידיד טוב וסיפרתי לו שנורא עצוב לי כאילו נולדתי בגיל 5.5 לא היו לי תמונות לא כלום‫. כעבור כמה חודשים הוא הביא לי אלבום ואמר שזה שלי. חשבתי שהוא סתם אומר ושמרתי על האלבום. במפגש עם האם הביולוגית הבאתי מהאלבום 2 תמונות והראיתי לה והיא צעקה שאבי הביולוגי לקח לה את האלבום, ומתברר שזו אני״‫.

 הקשר עם האם הביולוגי לא צלח‫, אבל כעבור כחודשיים היא קיבלה טלפון מאותו ידיד מהקיבוץ שמספר לה שהתקשורת נמצאת בחיפה ומראיינת אדם בבית תמחוי והוא חושב שזה אבא שלה: "הוא מדבר איתו בטלפון הוא מראיין אותו‫, ואני שומעת את הכל‫. שואלים אותו ׳כמה בנות יש לך׳‫? הוא אומר יש לי שתיים, הוא שואל אותו אתה בטוח שיש לך שתי בנות‫. ואז הוא משיב ׳לא יש לי 3 בנות׳‫, אחת לקחו לי הייתי נותן את העיניים שלי בכדי לראות אותה‫. מכיוון שהיו שם כתבים לקחו לו את הטלפון שלא יהיה לו התקף לב‫, והטיסו אותי לחיפה ואז עשו את הפגישה עם האבא הביולוגי״‫.

איך היה‫?

״זה היה משהו אחר לגמרי. כשראיתי את אמי הביולוגית אמרתי: ׳מה הקשר אליה‫?, אני לא דומה לה בכלל לא יודעת להסביר, לא הרגשתי כלום חוץ מזה שריחמתי עליה ממש מסכנה‫.  לא הרגשתי מבפנים כלום. כשאבא ירד במדרגות תקשיבי לא יכולתי לנשום‫, כי אני נראית כמו אבא שלי, התמונות שהיו באלבום שאני מושיטה ידיים זה היה אליו, זה משהו שנשאר לי”‫. המפגש המרגש נעשה לעיני התקשורת. האב אלברט סוויסה, סיפר לרחל כי לא ראה אותה מגיל שנה. שהוא חיתל אותה ושהייתה תינוקת בכיינית לא קטנה ופקחית. רחל שאלה שאלות והאב ענה. היא נולדה בבית חולים ׳רוטשילד׳‫. הוא לא התחתן עם האמא הביולוגית והוא טיפל בה עד שהרווחה לקחה אותה מהבית והיה גם מבקר אותה למוסד אליו נלקחה. הוא היה סוחר בשוק ובשנותיו האחרונות היה חולה ונזקק לסיוע ובמשך 5 שנים סעד בבית תמחוי. כחודש לאחר המפגש הוא נפטר‫. "זכיתי לפחות להכיר אותו ולדעת שהוא רצה אותי. סגרתי מעגל. גם אמי הביולוגית ואמי נפטרו כבר”‫.

 כשאני שואלת מאין הכוח שלה היא אומרת שהילדים שלה נתנו את הטעם להמשיך ולחיות‫, אבל היא לא רק טיפלה בעצמה אלא תמיד נתנה כוח לאחרות. עוד באילת היא סייעה לבנות שעברו תקיפה מינית‫. "עבדתי עם מסגרות אונס ותקיפה מינית, עבדתי איתם באילת. וגם לאורך כל הדרך מה שניסיתי להעביר שאפשרי לחיות אחרי, אפשרי לעשות דברים, אפשרי להתקדם, אפשרי שטוב לך ובאמת את רוצה, ואני יכולה להגיד לך יותר מזה לפני 4 שנים התחתנתי (למרות שבחיים לא התחתנתי) באשדוד, התחתנתי עם בנאדם שלא כלכך מתאים לי ולמרות הכל התגרשתי אחרי 3 שנים‫. המשכתי לא התייאשתי, המסר שלי הוא אפשרי שאם אתה רוצה אפשר לעשות, להתקדם גם מהמקומות הקשים”‫.

ולסיום איזה מסר יש לך למי שעובר משבר ורוצה לצאת ממנו‫?

 ״להילחם לא להרים ידיים, אפשר להצליח הנה אני. כל אחד יכול עם נחישות להצליח. זה מאוד אישי‫, אבל אני לעולם לא ויתרתי, אני מעולם לא הרמתי ידיים, מעולם לא אמרתי אני לא יכולה, אם את תראי אותי כלפי חוץ את מעולם לא תדעי שעברתי רבע ממה שאני עברתי, אני הבנאדם שהכי לא טראומתי שיש, אני עובדת המון על עצמי, אני לא אגיד לך שהדברים לא מלווים, זה דברים שמלווים אותך כל החיים, אני תמיד לומדת ובוחרת אם כן  או לא לרדת למקום הזה .מאוד קל לוותר לעצמנו ומאוד קל אבל לא, בחרתי לבנות לעצמי בית ובחרתי להביא ילדים לעולם ואת לא יכולה להרשות לעצמך לרדת או להגיד אני לא יכולה”״‫.

כבר הורדתם את האפליקציה של אשדוד10?

הורדה לאנדרואיד:

הורדה לאייפון:

דילוג לתוכן