מתנדב לשם שמיים: שניר אלמליח

שניר אלמליח בן 37 מאשדוד מתנדב מד״א, זק״א ומתנדב מסור בחברת ׳קדישא׳ כחלק ממתנדבים בגוף מיוחד שהקים. על אף האתגר גדול בימים אלו בקבורת נפטרי הקורונה ועריכת לוויות, שניר משרה אווירה מכבדת ופתוחה לרחשי המשפחות האבלות ושמירה על כבוד המת. ״אני רק בורג קטן במערכת. איתי עובדים צוות ומתנדבים רבים שמגיע להם את כל הקרדיט״ הוא מצטנע. קבלו את איש השנה בתחום דת ומסורת

שיתוף ב facebook
שיתוף בפייסבוק
שיתוף ב whatsapp
שיתוף בוואצאפ
שיתוף ב email
שיתוף במייל

שניר אלמליח, בן 37 גרוש ואבא ל- 3 ילדים, פועל ועושה למען הזולת בעיר. לפני 3 שנים הוא זכה לפרס ׳מגן ראש העיר למתנדבים׳ והשנה הוא איש השנה של אשדוד10 בתחום דת ומסורת. שניר הוא פעיל חברתי מוכר הפועל רבות מחד לציביון הדתי של אשדוד, ומצד השני למען כלל הציבור באשדוד. כחובש ומתנדב במד״א הוא אחראי על הצלתם של לא מעט תושבים באשדוד ועזר לא פעם ליילד בדרך לבית החולים. הוא מתנדב בזק״א ומשמש מנהל המחלקה המשפטית של זק״א באזור הדרום נציג של המחלקה המשפטית, לאחר גירושיו הוא הקים ארגון המלווה זוגות בתהליך הגירושים. עשייתו בולטת בעיקר בבית העלמין שם הוא מתנדב חברת ׳קדישא׳, ועומד בראש בגוף מתנדבים שהקים לפני 6 שנים.״יש לנו מעל 50 מתנדבים. אנחנו נותנים מענה ללויות כל יום מחמש בערב וכל סופי שבוע, ימי שישי וערבי חג. כמובן בשיתוף פעולה מלא עם צוות בית העלמין. מתעסק בכל מה שאפשר לעזור לאנשים. בכל מה שצריך״, הוא אומר.

אתה יכול קצת לדבר על הקבורה בתקופת הקורונה?

״לצערי הרב, מעל 60 נפטרי קורונה קברנו פה. חלקם תושבי חו״ל, חלקם תושבי הארץ. כל לוויית קורונה זה סיפור כואב ומאתגר, בעיקר בגלל העובדה שהמשפחות לא הספיקו להיפרד מיקירהם כמו שצריך ולצערי גם הלווייה בעקבות נוהלי משרד הבריאות, לא מאפשרת להם להיפרד כמו שהם רוצים. חלק מההגבלות הם שנקברי קורונה לא עוברים את תהליך הטהרה אצלנו, אלא במתקן לנפטרי קורונה שהמדינה הקימה ב-4 מקומות: באר שבע, חולון, ירושלים וחיפה. אנחנו בעיקר עובדים עם חולון כי הכי קרוב אלינו. כשחולה קורונה נפטר אז פורום חברת קדישא מתאם את הנושא של העברה שלו למתקן הקורונה, שם עושים טהרה ולאחר מכן המנוח מגיע עטוף בשתי שקיות אטומות שלפי הנהלים אסור לנו לפתוח אותם. הזיהוי מתבצע רק על ידי תמונות. יש הרבה מקרים כך למשל ביום רביעי בלילה נפטר קורונה מבוגר. בני המשפחה וילדיו מגיעים ללוויה, אבל למרבה הצער אשתו לא יכולה להגיע. מדובר באשה שהייתה נשואה למנוח 60 שנה פלוס והיא לא יכולה להגיע להלוויה כי היא חולת קורונה ונמצאת בבידוד במלונית באשקלון. והמשפחה מבקשת לקבור אותו לפני השקיעה, ואכן הצלחנו לקבור אותו דקה לפני השקיעה. באותו זמן אשתו מגיעה בתוך אמבולנס ממוגן שמביא אותה. זה מחזה קורע לב לראות אותה בתוך האמבולנס, כשהיא לא יכולה לרדת להיפרד מבעלה ולהיפגש עם המשפחה אותה לא ראתה כבר כמה ימים. ילדיה לא ראו אותה מעל שבוע כי היא בבידוד במלונית. כואב לראות את הדילמה של המשפחה בין לראות את האם, לפגוש אותה ולחוות איתה את החוויה של האובדן. נקרע לי הלב לראות שהיא לא יכולה להיפרד מבעלה אז ביקשתי מכולם בסיום הלוויה להתפזר ואיפשרתי לה לרדת. לגעת בקבר להניח אבן, להיפרד מבעלה שהיא תרגיש את החיבור.
מקרה נוסף נוגע ללב: בסוף השבוע היו שתי נפטרות קורונה שאף אחד לא בא ללוויה. בלוויה אחת היו הבן והכלה ובלוויה השנייה היו הבן ועוד שני חברים. בגלל ההגבלות הם חששו שאנשים יבואו. נערכנו לארגן ביום שישי בשלוש בצהרים מניין, על אף החום הקשה ששרר. השבוע התקיימה לוויה כואבת בחצות הלילה של חולה. לפי הנהלים המגבילים לא מוציאים את הלוויה מאולם ההספדים כי זה אולם סגור. גם אסור להתעכב יותר מידי עם חולי קורונה בלוויות. כאב הלב שהמשפחה לא יכלו להיכנס ולהיפרד ממנו כמו שצריך״.


שניר מתנדב לשם שמיים ועושה כמיטב יכולתו לעזור, אבל מדגיש בצניעות כי הוא חלק ממערכת שלמה הפועלת למען הציבור: חייב לציין שאני לא לבד בפעילותהזו, יש גם את הצוות הקבוע והמתנדבים שמגיע להם המלוא הפרגון על מה שהם עושים. אני מה שנקרא רק בורג קטן ומשתדל לעזור איפה שניתן. החוכמה לגלות את דרך המלך ולשלב בין ההלכה לבין הרצונות של המשפחה. אני תמיד מסביר למשפחות מה ההלכה אומרת, ולא כופה על משפחות לקיים את ההלכה, מי שרוצה ורואה לנכון – שיכבד״.

דילוג לתוכן