לא יאומן אך אנחנו עדיין בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל, מלחמת התשה מכל הכיוונים, והנה אנחנו כבר בסופו של חג החנוכה, חג של ניסים ונפלאות, ומחכים לעוד נס אחד: לשובם של החטופים ב"ה.
מי שעושה הכי הרבה כדי להשיב אותם הם כמובן חיילינו הגיבורים וחללינו הי"ד, אותם לא נשכח לעולם. כבר אמרו לפניי, שהדור הזה של הצעירים, שרבים כינו דור הריקנות והטיקטוק, הפך לדור של לוחמים גיבורים ומי ייתן והם יעבירו לילדיהם את האומץ והנחישות שיש בשטח כיום.
גיבור השבוע שלנו הוא שגיא מזר (22). שגיא בוגר מקיף י"א, הוא בנם של ניר, מורה לנהיגה, ודליה, מעצבת אופנה. יש לו שני אחים גדולים, איה, שהייתה מלכת היופי של אשדוד, ומעוז, בעלי עסק משותף בתחום הכושר באשדוד ובתל אביב MI, למעוז עסק נוסף בתחום אטרקציית הכדורסל. האחות הקטנה יעל תלמידת כיתה י"ב במקיף י"א.
שגיא נמצא בימים אלו בשיקום בתל השומר לאחר פציעה קשה ומורכבת. שגיא, נכד של סבא לוחם עליו עוד ידובר, לחם בעזה כחצי שנה ונפצע בלבנון, כלוחם בחטיבת המילואים 228, בעת פעולה לחילוץ חללים. שגיא נותר בחיים בנס ממש, ולמרות שהדרך לשיקום עוד ארוכה, הוא מהווה השראה בחוסן ובחוזק שלו ובעיקר באמונה שהכל יהיה בסדר ב"ה.
הסטטוס של איתמר ז"ל היה: התמדה
את הכתבה הזו הוא מבקש להקדיש לחברו הטוב איתמר יוסף ברוכים ז"ל, בן העיר היקר, שנלחם בגבורה ונפל בשמיני באוקטובר.
שגיא: "איתמר למד איתי וכבר בלימודים היה מורעל, הכי נחוש לשירות הצבאי. יש לו חלק משמעותי מאוד בהחלטה שלי לעבור לקרבי. שגיא תמיד אמר שהכל עניין של התמדה, וזה גם היה הסטטוס שלו".
שגיא, מה שלומך כיום?
"אני בסדר גמור, כרגע בשיקום, כבר חודשיים, בבית החולים לשיקום בתל השומר, אני אמור להשתחרר בקרוב ולעבור לשיקום יום כסבב א', אבל בעוד חצי שנה אצטרך לחזור לעוד סבב ניתוחים".
היכן הפגיעה המרכזית שלך?
"בערך בכל הגוף… מהצוואר ומעלה, ומהמותן ומטה".
אז בעצם אתה נס מהלך?
"בגדול כן."
ספר על השירות הצבאי..
"התגייסתי כג'ובניק עם פרופיל 45, כי לא הייתה לי ברירה. מהר מאוד ובהשפעתו של איתמר ז"ל כאמור, הבנתי שאני לא נשאר שם, העליתי פרופיל וטופס 55, ועשיתי טירונות מחדש עם מרץ 22 כלוחם בנח"ל."
היכן היית בשבעה באוקטובר?
"הייתי בסדיר, תפסתי קו בגוש עציון, אני זוכר ששמענו על מה שקורה בטלוויזיה, ומהר מאוד המ"פ העיר את כל הפלוגה ונשלחנו לכל מיני משימות לתגבור בגוש עציון. בשמיני לאוקטובר כבר העלו אותנו לצפון, כי חששו שיקרה שם משהו דומה, היינו שם שבוע ואז הבינו שצריך לרדת לדרום ולהתאמן לקראת התמרון בעזה. ב-31 באוקטובר נכנסנו לעזה ולחמתי שם עד סוף פברואר. השתחררתי במרץ אחרי חצי שנה בעזה, ישבתי קצת בבית, ובספטמבר כבר קראו לי למילואים בלבנון".
"זיהינו את הגופות שצריך לחלץ מהבית ובמקביל התברר שאחד המחבלים עדיין חי והוא זרק רימון ממנו נפצעתי קשה"
אתה זוכר את התקרית בה נפצעת?
"זה קרה ב-26 באוקטובר. למעשה הייתה התקלה של שני מחבלים על מחלקה שלמה. באירוע הראשון היו 11 פצועים ועוד ארבעה הרוגים. הגעתי ככוח חילוץ לאירוע הזה, וחילצנו פצועים וחללים ולבסוף היו לנו שלושה נעדרים. חזרנו חזרה לאותו בית, וכשהגענו לשם הבית כבר עלה באש. תוך כדי, זיהינו בפנים שתי גופות, הבנו שהן שלנו ושצריך לחלץ אותן. ותוך כדי החילוץ, הסתבר שאחד המחבלים עדיין חי, הוא ראה אותנו, וזרק את הרימון לכיווננו. הרימון התפוצץ סמוך אליי, ונפגעתי קשה".
היית בהכרה לכל אורך הפינוי?
"אני זוכר שכן, הייתי בהכרה, אבל הפינוי שלי היה ארוך מאוד, שעתיים וחצי שכבתי שם עם חוסם עורקים על הרגל ופגיעות קשות. בהתחלה פוניתי לבית חולים שערי צדק, אושפזתי שם כמעט שבועיים ואז הועברתי לשיקום בתל השומר."
איך סיפרו להורים שלך על הפציעה הקשה?
"אמרו לי שיש שתי אפשרויות, או שאני מתקשר לספר להורים שלי, או שהם שולחים מישהו לדפוק להם בדלת. העדפתי אני להתקשר להורים לעדכן אותם על הפציעה .התקשרתי לאבא, אמרתי לו 'שמע אבא, נפצעתי בקטנה, אני בשערי צדק, תגיעו'. זה שהם דיברו איתי זה ללא ספק הרגיע אותם. כשהגיעו, ראו שאני פצוע קשה, עם פגיעות צוואר וראש".
במבט לאחור, היית עושה בדיוק אותו דבר?
"ללא ספק. לא הייתי משנה שום דבר בדרך, כי ככה הכרתי את כל האנשים וצברתי את כל החוויות שעברתי".
הסבא שלחם בששת הימים: "במקום שבו אתה מרגיש ביטחון, שם תיזהר יותר מכל"
איך תסביר את הדרייב המטורף של הלוחמים הצעירים והמבוגרים להילחם ללא הפסקה?
"אתה נמצא שם, אתה רואה את הדברים, אתה מבין שמישהו צריך לעשות את העבודה השחורה הזאת, בשביל החברים שנלחמים איתך. לא יקרה מצב כזה, שהם ילחמו ואתה לא. כולנו ביחד למען המדינה".
ולעומת זאת מה דעתך על אלו שאומרים שהמוטיבציה נחלשה?
"לא מעניין פוליטיקה בצבא. מי שאיתנו מצוין, ומי שלא איתנו, לא חשוב".
אתה נכד לסבא גיבור ולוחם, ספר עליו.
"סבי הגיבור הוא משה מזר, שהיה הבעלים של חברת "דשניר", כיום הוא בן יותר משמונים, בעבר לחם במלחמות ישראל כגון ששת הימים, מלחמת ההתשה ויום הכיפורים".
איזה טיפים קיבלת ממנו ללחימה?
"האמת היא שלגבי הלחימה עצמה אין מה להשוות, כי הלחימה שלנו שונה לחלוטין ממה שסבא הכיר".
ובכל זאת, איזה מסר קיבלת ממנו?
"הוא אמר לי את המשפט הכי חשוב שמלווה אותי כל החיים: "במקום שבו אתה מרגיש הכי בטוח, ומתחיל להרגיש שאנן, שם תיזהר יותר מכל".
מה החלום שלך?
"כמו שהבנתי, החיים יכולים להשתנות ברגע, אז אין מה לחלום יותר מידיי רחוק. כרגע אני רוצה לסיים את השיקום, ולטייל בעולם ב"ה. לגבי ההמשך, יש לי עוד הרבה זמן להחליט".
