לאחר שני ערעורים ושלוש ועדות, הוכר מעצב שיער מדרום הארץ כסובל ממחלת מקצוע שנגרמה כתוצאה מתנאי עבודתו. המוסד לביטוח לאומי ערער על עצמו בבית המשפט, אך הפסיד בסופו של דבר והמעצב זכה לפיצוי מלא.
מעצב שיער מדרום הארץ הצליח לקבל הכרה ממוסד הביטוח הלאומי כמקרה של מחלת מקצוע, אך רק לאחר תהליך ממושך שכלל שני ערעורים ושלוש ועדות רפואיות. המקרה התחיל כאשר הוועדה הרפואית מדרג ראשון של הביטוח הלאומי קבעה כי רק מחצית ממחלתו נגרמה כתוצאה מעבודתו כמעצב שיער, הכוללת עמידה ממושכת, ואילו המחצית השנייה נבעה, לטענת הוועדה, מגורמי סיכון מולדים שאינם קשורים לעבודה.
בא כוחו של המעצב, עורך דין דותן לינדנברג, הגיש ערעור על ההחלטה, וטען כי הוועדה הראשונה התבססה על הנחות כלליות ולא על נתונים רפואיים מוכחים. ועדת הערר של הביטוח הלאומי קיבלה את הערעור וקבעה כי לא ניתן לנכות גורמי סיכון ללא הוכחות קליניות או מסמכים רפואיים המעידים על פגיעה קודמת שהתממשה. בהחלטתה קבעה הוועדה כי אי הספיקה הוורידית והדליות מהן סובל התובע נגרמו ישירות מעמידה ממושכת במסגרת עבודתו, ולא מפגמים מולדים.
באופן חריג, הביטוח הלאומי בחר לערער על החלטת ועדת הערר לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. הוא טען כי ועדת הערר לא ביצעה בדיקה גופנית ולא נימקה באופן מספק את החלטתה. עם זאת, עו"ד לינדנברג טען כי הערר עסק אך ורק בניכוי גורמי סיכון ולא בשיעור הנכות עצמו, ולכן ההחלטה ניתנה בהתאם להלכות משפטיות מחייבות.
השופט צבי פרנקל קבע כי החלטת ועדת הערר אינה מנומקת דיה והחזיר את התיק לוועדה כדי לנמק את החלטתה מחדש ולבחון את נושא גורמי הסיכון. הוועדה הרפואית לעררים התכנסה פעם נוספת והבהירה כי אין בתיקו של מעצב השיער כל ממצא רפואי המעיד על מצב קודם שהתממש. לאור זאת, קבעה הוועדה שוב כי אין לנכות גורמי סיכון, והותירה את הנכות שנקבעה ללא הפחתה.
לאחר התהליך הממושך, נדחה ערעורו של הביטוח הלאומי, והמעצב זכה לפיצוי מלא על מלוא נכותו. "המקרה הזה מוכיח את החשיבות של מאבק משפטי עיקש כאשר מדובר בזכויות עובדים," אמר עו"ד לינדנברג, שהוביל את התביעה.
החלטה זו עשויה להוות תקדים חשוב בנוגע להכרה במחלות מקצוע וביחס לגורמי סיכון מולדים, ולשמש אבן דרך במאבקיהם של עובדים רבים לשמירה על זכויותיהם.
