מסע בין כוכבים

אשדוד10 מציג פרויקט מיוחד: היכל התהילה של הכדורגל האשדודי. דירוג עשרת הכדורגלנים הגדולים ביותר בשנות ה-60, 70 וה-80. במקום הראשון: משה גלינה ז"ל. איתן רביבו ("שמח להיות ברשימה כל כך מכובדת") ואבי מלכה ("בחירה מחמיאה") במקומות השני והשלישי

שיתוף ב facebook
שיתוף בפייסבוק
שיתוף ב whatsapp
שיתוף בוואצאפ
שיתוף ב email
שיתוף במייל

לפני הרבה שנים היו פה כוכבים אשדודים אמיתיים. אגדות שהתהלכו (ועדיין מתהלכים) בינינו וגרמו לנו להתרגשות יומית. אמנם, עם הקמתן מחדש של קבוצות עירוני ואדומים אשדוד, הריגוש חזר במקצת, אך לא קיים משהו בספורט האשדודי, שמתקרב לתקופת הזוהר של שנות ה-60,ה-70, וה-80. התקופה בה התעורר והתפתח ענף הכדורגל בעיר, שמשך אליו את כל תשומת הלב של תושבי אשדוד, שהתהלכו בגאווה בנצחונות והסתובבו עם הראש באדמה בהפסדים ויצרו קהילת כדורגל מהמרתקות בארץ. התקופה בה התפתחה יריבות ספורטיבית אמיתית, שנמשכת עד עצם היום הזה ולבטח תימשך לעד.
לכבוד השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, החלטנו לדרג את עשרת השחקנים הגדולים בכדורגל האשדודי בשנות ה-60, ה-70 וה-80. לשם כך, קיימנו שיחות עם היסטוריוני ספורט, עיתונאים ותיקים, שחקני עבר ואוהדים ובהתאם לכך דירגנו את השחקנים, תוך כך שניסינו ליצור אמת אחת שתקלע לדעה הרווחת בעיר אשדוד. קצרה היריעה מלהכיל את כל השחקנים הגדולים שהשפיעו על משחק הכדורגל בעיר ובעקבות כך, הרבה שחקנים לא נכנסו לרשימה ויכולים להרגיש מקופחים. יחד עם זאת, הדירוג התבצע באופן אובייקטיבי, תמים ומתוך מטרת על, להביא לכם הקוראים את התמונה הכי אמיתית וברורה. צריך לזכור כי בשנות ה-60 וה-70 לא היה נהוג לרכוש או למכור שחקנים וכי האחרונים לא היו משחקים בעבור שכר. באין יכולת להעריך ולכמת את שוויו הכספי של השחקן בחרנו להתחשב במידת השפעת השחקנים על הכדורגל האשדודי באותן שנים. פרמטר עיקרי נוסף אשר הינחה את המערכת הוא ההישגים האישיים והקבוצתיים של אותו שחקן וחשיבותם.


איסוף המידע הרב נאסף ממקורות יודעי דבר, המעורים בהיסטוריית הכדורגל האשדודי ויכולים להעיד על האירועים ממקור ראשון. כמות המידע שזרם למערכת בימים האחרונים לא היה מבייש את מערכות העיתונים הגדולים בארץ והתרגשנו לדעת, עד כמה קבלת ההכרה כשחקנים אגדיים יכולה לעשות טוב לאותם שחקנים. אז קבלו עם הרבה כבוד והערכה את דור הנפילים, או אם תרצו- היכל התהילה של הכדורגל האשדודי.

מקום 1: משה מיכאל גלינה ז"ל
לדעת רבים, הכדורגלן האשדודי הגדול בכל הזמנים הוא משה גלינה, ששיחק כבלם בהפועל אשדוד החל משנת 1964, יחד עם אחיו המוכשר, יוכו גלינה שהיה קיצוני שמאלי באותה קבוצה מפוארת. גלינה היה שותף בכיר לשלוש עליות ליגה: בעונה הראשונה שלו בבוגרים כשהוא בן 16, עלתה הפועל מליגה ג' ל-ב', כאשר יוסי בנימיני ז"ל היה המאמן. בשנת 1971, עם ג'רי חלדי ז"ל על הקווים עלו האדומים המלהיבים מליגה ב' ל-א' ובשנת 1976 תחת הדרכת המאמן ראובן כהן התקדמה הפועל אשדוד המיתולוגית להישג השיא שלה, הליגה הארצית, מה שנתן את האות לחגיגות ענק ברחבי העיר.


גלינה בלט במשחק הראש המשובח שלו, כאשר על אף שלא היה גבוה, היה גובר על שחקני הגנה יריבים כמעט בכל מאבק אווירי. טכניקה לא הייתה הצד החזק שלו, אך גלינה חיפה על כך באמצעות מיקום ותיזמון אדירים, הקרבה, מוסר עבודה ומנהיגות ובעקבות כך, נדירות הפעמים ששחקני התקפה הצליחו להערים עליו. בשיאו קיבל הצעה מהפועל כפ"ס בה שיחקו שלמה שרף ויצחק שום, אך הנהלת הפועל אשדוד הטילה וטו על המהלך וגלינה קיבל זאת בהבנה. מעבר ליכולתו המקצועית המשובחת, גלינה היה גם בן אדם אותו כולם העריצו והעריכו. מקורביו מספרים על אדם ישר, מחונן, סמכותי ומשכיל, כאשר היה בין הבודדים באותה תקופה שסיימו לימודים בבית ספר "אורט" ברחובות ורכשו מקצוע. גלינה פרש מכדורגל בשנת 1979, שהוא בן 32 והותיר מאחוריו קריירה מפוארת ומורשת ספורטיבית אגדית, עליה ידברו עוד שנים רבות.
בשנת 2011 בראיון ל'זמן הדרום' אמר גלינה משפט שמסכם היטב את הפועל אשדוד של אותם ימים: "היינו משפחה אחת גדולה. שמחנו יחד וכאבנו יחד. הכל יחד. כן, כולנו, כמעט כל השחקנים היינו שכנים, גדלנו ולמדנו יחד והיינו גם מטבע הדברים, חברים".
בנו של משה גלינה, דני, שיתף את התרגשותו: "אבא שלי נפטר בשבת, בג' בתשרי, שנת תשע"ח. העלתם 'פוסט' עם תמונה שלו וזה פשוט ריסק אותי. לא בכיתי ככה כבר שנתיים. אגדה היה בחייו ותמיד אמר לי: 'שחבריך יספרו עליך ולא תספר על עצמך'. אדם צנוע שכל הסיפורים הרבים עליו הכרתי דרך אנשים שצפו בו ולא ישר ממנו (אלא אם כן, רצה להעביר מסר חינוכי). שווה לכתוב על האדם ולא רק על השחקן. הסבא הטוב בעולם והאבא הכי מושלם, החבר שתמיד נתן עצות טובות וכל הסובבים שתמיד אהבו אותו. אדם בלי אויבים, אוהב אדם ותמיד מוכן לעזור".

מקום 2: איתן רביבו
איתן רביבו שנולד בטירת הכרמל, גדל במחלקת הנוער של הפועל אשדוד ובשנת 1978 עלה לקבוצתה הבוגרת. כעבור שלוש שנים עבר רביבו, ששיחק בתפקיד קיצוני שמאלי להפועל כפ"ס ובעונתו הראשונה זכה עימה באליפות המדינה, כאשר היה שחקן פותח בהרכב הראשון. לאחר שמונה עונות מרגשות בקבוצה מהשרון, במהלכן חווה מלבד האליפות ירידה לארצית, עלייה בחזרה ללאומית וכבש 28 שערים, חזר רביבו הביתה לקבוצת נעוריו, הפועל אשדוד ועזר לה להעפיל מליגה א' דרום לליגה הארצית. בתחילת שנות התשעים חצה את הכביש ועבר לעירוני, לה עזר להעפיל לליגה הלאומית לראשונה בתולדותיה וכך מיתג את עצמו כקבלן עליות ליגה אמיתי. מבחינת יכולות במגרש, איתן רביבו ניחן בטכניקה עילאית ומשובחת, מהירות יוצאת מין הכלל, ידע לכדרר היטב, לפרוץ על הקווים במרץ ולהגביה ולכבוש שערים מלהיבים.

מקום 3: אבי מלכה
אבי מלכה היה קשר מרכזי ובלם, שגדל בהפועל אשדוד, ממנה עבר לקבוצת צמרת בליגה הלאומית, שמשון תל אביב, במדיה שיחק מספר עונות בליגה הלאומית בשנות השמונים לצד כוכבים כמו גדעון דמתי ושייע פייגנבוים. למלכה הייתה יכולת אישית וטכנית מופלאה, לצד יכולת מסירה משובחת ויכולות פיזיות ראויות לציון, שנתנו לו יתרון על פני היריבים במרכז השדה. לדעת רבים מדובר באחד הקשרים הגדולים בתולדות הכדורגל האשדודי, שעשה חיל גם באשדוד וגם מחוצה לה.
שיחק כקשר המרכזי של שמשון ת"א בשיטת המשחק 4-3-3. היה ידוע כבעל מוסר עבודה מיוחד וכשחקן משקיען, תכונות שעזרו לו לחלץ כדורים רבים במרכז השדה.

מקום 4: יוסי כהן (החלוץ)
אולי החלוץ האשדודי הגדול ביותר בכל הזמנים. יוסי כהן שגדל במכבי אשדוד, צורף למכבי ת"א הגדולה של סוף שנות ה-60 והיה שותף לזכייתה ההיסטורית בגביע אסיה, כאשר בישל את שער הניצחון במשחק הגמר מול אלופת דרום קוריאה בשנת 1969. כהן שיחק במכבי ת"א כשלוש שנים לצד אגדות כדורגל ישראליות כמו גיורא שפיגל, צביקה רוזן, רחמים טלבי, ירון עוז, ויקי פרץ ועוד. הוא זכה במדי מכבי ת"א בשתי אליפויות ישראל ובגביע מדינה אחד. בנוסף, היה שותף לנבחרת הנוער של ישראל, לצד שחקנים כמו רוני קלדרון, אריה בז'ראנו וישראל פוגל. ממכבי ת"א עבר לקבוצת מכבי שעריים, בה שיחק כחמש עונות והמשיך להיות שחקן דומיננטי בליגה הישראלית הבכירה. את הקריירה סיים בהפועל אשדוד ולדעת פרשנים, אילו היה מממש את הפוטנציאל שהיה לו, היה ממוקם גבוה יותר בדירוג. כשחקן ניחן במיקום ו'טיימינג' מצויינים ברחבה ויכולת כיבוש שערים מולדת. לדעת פרשנים הזכיר במשחקו באופן יחסי את החלוץ הגרמני האגדי גארד מילר.

מקום 5: ג'קי מרציאנו
קשר אחורי קשוח במיוחד שלא היה מפחד להכנס לעימותים מול שחקנים יריבים. יש הטוענים שאלמלא המזג החם שלו, שגרם לו להיות מורחק ממשחקים רבים במהלך הקריירה, יכול יהיה להיחשב כשחקן הגדול בהיסטוריה של אשדוד. מרציאנו כיכב בעיקר בשנות ה-80 במדי עירוני אשדוד. נחשב לשחקן מוכשר ביותר, לו היה ביקוש רב בקרב קבוצות הליגה הלאומית. ערכים כמו מוטיבציה, רצון והקרבה סימלו את משחקו של מרציאנו, שהיווה עוגן במרכז השדה של עירוני אשדוד. נאלץ לפרוש מוקדם מהצפוי בשל פציעות חוזרות והספיק לשחק גם בהפועל אשדוד.

מקום 6: יוסי מורלי
שחקן התקפה מחונן שכיכב במדי עירוני אשדוד בשנות ה-80 ואף היה מלך השערים של הקבוצה כשלוש פעמים בשנים 1983-4 ו-1986. חלוץ גבוה, וירטואוז, בעל טכניקה גבוהה, מהירות וראיית משחק מדהימה. יכול היה לכדרר ולחלוף על פני שחקני הגנה בקלילות ובמהירות. נאלץ לפרוש בגיל מוקדם יחסית בשל פציעה טורדנית. מהשחקנים הטובים והחשובים בתולדות מכבי עירוני אשדוד, שלא זכה להעפיל עימה לליגה הבכירה.


המשחק הכי זכור בקריירה של מורלי שיכול קצת לספר באיזה שחקן אגדי מדובר הינו הדרבי של אוקטובר 1982, באיצטדיון הי"א, במסגרת הליגה הארצית, בעונת הבכורה של הקבוצה החדשה, עירוני אשדוד, שנולדה מאיחודן של קבוצות מכבי ובית"ר אשדוד. 3000 צופים נלהבים חזו במורלי כובש צמד שערים בדקות 5 ו-85 ומשיג ניצחון יפה בתוצאה 3-1 לזכות עירוני, מול הפועל, באחד ממשחקי הדרבי הגדולים והזכורים בהיסטוריה. אם תרצו, המשחק שהתחיל את השליטה הצהובה בעיר שבאה לידי ביטוי בהעפלת 'עירוניה' לליגה הלאומית בתחילת שנות התשעים.

מקום 7: יגאל כהן
שחקן התקפה שהיה כוכב בקבוצת הפועל אשדוד בשנות ה-80. היה חלוץ עם מיקום טוב ברחבה והטיות גוף מרשימות שהיו מסייעות לו להתגבר על שחקני ההגנה. היה שחקן בעל ראיית משחק משובחת ויכולת כדרור נהדרת. בנוסף, ידע לשחק גם בחוליית הקישור ולחלק מסירות יפות לחבריו להתקפה. שיחק שנים רבות בהפועל אשדוד ובתחילת שנות התשעים עבר להכח ר"ג. רגע השיא שלו באשדוד היה שער הניצחון עבור הפועל בדרבי היוקרתי בשנת 1990, לעיני 5000 צופים צבעוניים, במסגרת ליגה א'. כהן כבש במהלך הקריירה למעלה מ-110 שערים לזכות הפועל אשדוד, בה בילה כמעט את כל הקריירה שלו ונחשב לאחד ה'סקוררים' הגדולים בתולדות אשדוד.

מקום 8: מירו בן שמעון
מהבלמים הגדולים והמוערכים בהיסטוריה של הכדורגל האשדודי. גדל בהפועל אשדוד והיה ממשיך דרכו של משה גלינה. בגיל צעיר עבר לקבוצת מכבי יבנה, בה בילה את רוב הקריירה בליגה הבכירה בישראל. נחשב לאחד ממנהיגי מכבי יבנה ולבלם קשוח, שלא התפשר על אף כדור ושיחק בפיזיות רבה, מה שגרם לו להפוך לאימת החלוצים בשנות השמונים. בן שמעון יכול היה לשחק גם כקשר ומשחק ההקרבה שלו ותשוקתו למשחק הכדורגל הגדירו את הקריירה הנהדרת שעשה.

מקום 9: יעקב כהן
השוער האשדודי הגדול בכל הזמנים. התחיל את הקריירה בגיל מאוחר יחסית ושיחק בהפועל אשדוד בשנות השבעים. היה שולט ברחבה ללא עוררין, כאשר השתמש בתבונה בגובהו ובגופו החסון. הייתה לא יציאה מרשימה מהקרקע לכיוון כדורי גובה חזקים ומסובבים. יעקב כהן היה מסוג השוערים שאפשר לסמוך עליהם וחוליית ההגנה הייתה מתפקדת כהלכה תחת המשמרת שלו.

לדעת פרשנים, כהן הזכיר את השוערים יצחק ויעקב ויסוקר הגדולים במשחקו המשובח. עקב כך שלא למד את יסודות משחק הכדורגל מגיל צעיר ועקב מזגו החם, לא מימש את מלוא הפוטנציאל שלו, אך יחד עם זאת נחשב לגדול השוערים באשדוד. פרשנים רבים מנבאים כי אם היה מתחיל לשחק כדורגל בגיל מוקדם, היה מגיע רחוק יותר.

מקום 10: ניסים רווח
ניסים רווח זכור כאחד מהחלוצים המוכשרים בתולדות הכדורגל האשדודי. רווח גדל במחלקת הנוער של הפועל אשדוד וכבר בצעירותו היה מבקיע מדופלם, כאשר היה למלך השערים של קבוצת הנוער. חוש כיבוש השערים המשובח של רווח הגיע לידיעתו של מאמן הקבוצה הבוגרת ג'רי חלדי שצירף אותו. רווח המשיך את היכולת הנהדרת גם בבוגרים של הפועל וכיכב במדיה בשנות ה-70, כאשר היה שותף בכיר להעפלתה לליגה הארצית, בשנת 1976, הישג השיא שלה עד עצם היום הזה. לקראת סוף העשור המדובר, קבוצת הפועל ת"א הגדולה הביעה את התעניינותה ברווח, שלא הצליח להשיג את השיחרור המיוחל והסתפק במעבר פחות מתוקשר לקבוצת בית"ר אשדוד, בעסקת ה"טרייד" הידועה, תמורת הקשר המוכשר אורי הרוש, שעשה את הכיוון ההפוך.


כוכבים נוספים

להלן רשימת השחקנים המכובדת והמוכשרת, שלא נכנסה לעשירייה הראשונה (המערכת מביעה את התנצלותה הכנה והאמיתית בפני מי שנשכח ולא קיבל איזכור): מירו כהן, נינו אלמוזנינו, מומי הרוש, חיים אזולאי, יגאל טובול, לוי חיון, חיים כהן, מוטה גור, גבי לוי, ז'ילבר אלקריף, אריק סוויסה, ציון אלקיים, גבי אוזן, ארמו בן דויד, יוכו גלינה, גבי לוי (שהיה גם שופט בליגה הלאומית), אורי הרוש, זאביק אברמוביץ' וצביקה אברמוביץ' ז"ל.
ראוי ויאה להזכיר גם כמה מין האוהדים המסורים, הנאמנים והבלתי נשכחים של הכדורגל האשדודי בתקופות המדוברות. ראש וראשון שווה להעלות את שמו של חסן יעקב ז"ל, שהיה נחשב לאחד מהאוהדים השרופים ביותר של הפועל אשדוד. כמו גם המנהל המיתולוגי של קבוצת הפועל אשדוד רפי לביא, שלפני היותו מנהל, קודם כל היה אוהד מסור וקנאי לקבוצתו. גם האוהד האגדי ליאון קטנר היה ידוע בחיבתו היתרה לאימפריה האדומה של שנות ה-70, שסחפה אחריה כמעט את כל תושבי העיר.
תגובות
הפצנו את הרשימה בקרב אנשי הכדורגל הבכירים באשדוד, אצלם הייתה תמימות דעים לגבי בחירתו של משה גלינה כגדול שחקני אשדוד בכל הזמנים. אולם, לא כולם הסכימו עם הבחירה ועם סדר הדירוג, אך כולם ללא יוצא מין הכלל, התרפקו על זכרונות העבר, התרגשו מכך שעדיין זוכרים אותם ואת מורשתם הספורטיבית.
איתן רביבו, שנבחר במקום השני אמר: "קודם כל, אני שמח להיות ברשימה כזאת מכובדת ובטח שזה עושה טוב. גלינה זה מעל כולם. עוד הספקתי לשחק איתו קצת בשלהי הקריירה שלו. הוא גם היה שנה אחת מאמן שלי. הוא היה דמות נערצת. גם אני גדלתי על הסיפורים על משה ועברו. מבחינה אישית, השיא שלי היה בהפועל כפ"ס ועליתי ליגה שלוש פעמים. עם כפ"ס, שזה היה רגע מאוד מרגש, עם הפועל אשדוד ועירוני אשדוד".
אבי מלכה, מקום שלישי בדירוג שלנו מסר: "הבחירה בי מחמיאה, עם הערכה וכבוד להיות בחבורה של שחקנים טובים ומגוונים. אני חושב שזאת בחירה מכובדת של שחקנים שתרמו לכדורגל בעיר אשדוד וגם מחוצה לה, שהייתה לשם דבר מבחינת קהל ועיר של כדורגל. הדירוג מכובד ומכבד את כולם. בתקופה שלנו הכל היה סביב הכדורגל, למרות שעברו שנים רבות, בתקופה של אז המשחק היה פשוט יותר ובנוי על יכולות אישיות. היום הוא יותר טכני, מהיר וקבוצתי, אבל כל תקופה והיופי שלה".
יוסי כהן שנבחר במקום הרביעי הביע את התנגדותו: "שיחקתי במכבי ת"א, זכיתי וכבשתי בגביע אסיה. זכיתי באליפויות וגביע המדינה. זאת בחירה לא הגונה לדעתי, כי שיחקתי במכבי ת"א שלוש שנים וגם בשעריים בליגה הלאומית".
ג'קי מרציאנו מקום חמישי אמר על הבחירה: "תודה רבה על הבחירה. הייתי מוסיף את לוי חיון וחיים כהן".
יגאל כהן, מקום שביעי בדירוג, מסר בהתרגשות: "זה מאוד מרגש ומאוד מכובד להיות בעשרה שחקנים האלה. זאת מחמאה בשבילי, אני מאוד מעריך את מי שבחר בי. כיף להיות ברשימה של אגדות. זה מרגש, יפה, מעניין ומכובד. כל אחד והתקופה שלו. אני אולי שיחקתי עם שחקן אחד מהרשימה הזאת. הרגע הכי חזק מבחינתי זה שעלינו ליגה, מקבוצה מפוררת שהקהל נשאר בבית, הצלחנו להביא אותה לליגה השנייה, יחד עם 8000-9000 אוהדים מאחורינו. השיא השלילי זה שלא הצלחנו לעלות לליגה הלאומית. היינו קרובים, אך היה חסר לנו ס"מ של מזל".
עוזר מאמן נבחרת ישראל בהווה ואגדת כדורגל אשדודית בפני עצמו, אלון חזן, התייחס לבחירה: "כל מי שברשימה היה שחקן מצוין, שתרם המון לכדורגל באשדוד. תמיד תהיה מחשבה שניתן להכניס שם כזה או אחר. לי חסרים ברשימה חיים אזולאי, יגאל טובול, נאור גלילי, יגאל זריהן, אבל לא יכולה להיות בחירה ברורה. כל אחד יראה מישהו אחד אחר לפחות. לגבי דבר אחד אני בטוח, משה גלינה ז"ל, מספר אחת בגדול".
סוף דבר
הכנת הפרויקט המיוחד פתחה צוהר קסום לתקופת תור הזהב של הכדורגל האשדודי. זכות גדולה נפלה בחלקה של מערכת האתר להעלות על הכתב את זכרונותיהם הספורטיביים והמופלאים של מיטב בנינו, בתקופה בה הרוח גברה על החומר והצניעות העפילה על הגאווה. במסגרת המסע המפרך וליקוט החומרים, הצלחנו לגעת בלבבות השחקנים הוותיקים, שנהנו להיזכר במשחקים בהם שותפו, בשערים אותם כבשו ובהישגים קבוצתיים מרשימים אותם השיגו.
מערכת "השבוע באשדוד" מודה מקרב הלב לכל מי שסייע, טרח, השקיע מזמנו, הגיב, הקשיב ושיתף במידע היקר מפז, לטובת שימור ההיסטוריה. כולנו תקווה שנלמד להנציח ולכבד את מורשתן של קבוצות הפועל, בית"ר, מכבי ועירוני אשדוד ושלעולם לא נשכח את העבר המפואר של אשדוד.

השתתפו בהכנת הכתבה: היסטוריון הכדורגל האשדודי, יעקב קראדי ושחקן העבר של הפועל אשדוד, עזרא אלבז

דילוג לתוכן