הוא היה ילד קטן בבלארוס, כשהבין שהוא יהודי יחיד בשכונה ובבית הספר, וקללות ה"ז'יד", כנראה לא יסתיימו במהרה. לשמחתו, הוא היה בן לאב חזק "כמו סלע", שלימד אותו להתמודד. הוא צמח ופרח ולקח עמו את כל הכוחות המיוחדים מהילדות אל חייו העכשוויים.
הכירו את יבגני חייטוביץ’ (44) סמנכ”ל רשת "אירופלקס", שהשיק לאחרונה את ספרו "מנהיג נולד". יבגני נשוי באושר ללנה, העובדת בהנהלה הראשית של קופת חולים "כללית", ואב גאה למאיה (12), איתן(9) ומאור-אלכסנדר(3.5).
ספר על ילדותך
"נולדתי בעיר ברסט שבבלארוס למשפחה יהודית חמה, לאמא אליזבת ולאבא מיכאל. גדלתי כילד יהודי יחיד בשכונה ובבית הספר, מה שהפך אותי כבר מגיל צעיר ללוחם, לא רק במובן הפיזי אלא גם הערכי. חוויתי יחס לא הוגן בגלל יהדותי, וזה מה שדחף אותי להתחיל להתאמן באיגרוף תאילנדי בגיל צעיר”.
איזו אנטישמיות חווית שם?
"מאז שהייתי ילד קטן ידעתי שאני שונה, גם אם לא תמיד הבנתי למה. בבית הרגשתי מוגן, אהוב, אבל בחוץ בשכונה, בבית הספר, התמונה הייתה אחרת.
בכל פעם שהייתי יוצא לשחק עם החברים או מצליח במבחן, הייתי שומע מילים פוגעניות. המילה “ז’יד” הפכה לצל שמלווה אותי, אפילו ברגעים הכי תמימים של שמחה. כל פעם הייתי חוזר הביתה בוכה, ואבא שלי, שהיה סלע של יציבות, היה ממהר אל ההורים של אותם ילדים, דורש הסברים, דורש צדק. עד שיום אחד, הוא כבר לא כעס- הוא פשוט אמר לי: "אנחנו מיעוט פה. אתה חייב ללמוד להגן על עצמך, או שתסבול כל החיים."
באותו רגע, החיים שלי קיבלו תפנית. הוא לקח אותי להירשם לחוג איגרוף תאילנדי. לא היה לי מושג למה לצפות, והאימונים הראשונים היו קשים. נפלתי, כאב לי, לא האמנתי שאני יכול. אפילו שקלתי לוותר. אבל אבא שוב היה שם, לא עם כעס, אלא עם אמת: "אם אתה לא תלמד להתמודד – הם ימשיכו לפגוע."
אז המשכתי. התאגרפתי, התמדתי, לא ויתרתי. שנתיים של אימונים, של נפילות ושל קימה מחדש. ולאט לאט, משהו בי השתנה. לא רק הגוף התחזק, גם הביטחון. גם הקול הפנימי. יום אחד, כשאחד מהשכנים שוב קרא לי "ז’יד", עניתי. לא בפחד, אלא בביטחון. ומאז, הם הפסיקו".
כיצד החלטתם לעלות ארצה?
"נקודת המפנה המשמעותית בחיי הגיעה בגיל 14 וחצי, כשבמהלך ביקור עם אבי במחנה הריכוז מיידנק, התקבלה החלטה גורלית: לעלות לישראל במסגרת תוכנית "נעל”ה 16".
מה זכור לך מתקופת העלייה ארצה?
"נחתתי בארץ לבדי, נקלטתי בפנימיית “הדסה נעורים ”, השלמתי בגרות מלאה, מסלול לא פשוט לנער בן 15 בלי משפחה לצידו.
הייתי נער צעיר ונאיבי, עם המון חלומות בלב, ארוזים בתיק קטן. כל חיי חיכיתי לעלות לארץ שדמיינתי כבית, אך לא באמת הבנתי כמה קשה זה עומד להיות. הגעתי בלי לדעת מילה בעברית, בלי אמא שתחבק ותגיד לי שהכל יהיה בסדר. מצאתי את עצמי בפנימיה מוקף נערים כמוני, עולים חדשים, אך גם שם הרגשתי את הצורך להוכיח את עצמי כל הזמן".
קשיי השפה בלטו?
"השפה, ההתנהלות. היו כאלו שלמדו את השפה מהר, שידעו איך להשתלב, שבאו ממשפחות מרובות ילדים והיו רגילים להסתדר ולהתמודד עם כל דבר. אני הייתי צריך ללמוד הכל מאפס, לדעת מתי להיות חזק, מתי לוותר, להבליג, ומתי להושיט ראשון יד. המזל הגדול שבתוכנית נעלה היו לנו מדריכים נפלאים, והכי חשוב- היינו שם אחד בשביל השני, הפכנו למשפחה".
הכרת את עצמך מחדש?
"בהחלט כך. למדתי להכיר את עצמי ואת האחרים, גיליתי שיש בי צד מנהיגותי, הילדים בכיתה סמכו עליי והקשיבו לי, וגם אני למדתי מהם בחזרה. כל אחד הביא את כוחותיו ויחד הצלחנו. בזכות מה שבנינו יחד, בלב של הנערים שהגיעו לבד, עם חברות, תמיכה וכוחות משותפים, הצלחנו לגדול ולצמוח והפכנו את הארץ הזו לבית עבור כולנו".
ניצל מהתופת של שבעה באוקטובר
איך המשכת בדרכך?
"לאחר שירות צבאי משמעותי (בתחום רגיש), המשכתי ללימודים אקדמיים באוניברסיטה בן גוריון והשלמתי תואר ראשון בכלכלה וניהול, ולאחר מכן גם תואר שני במנהל עסקים עם התמחות בשיווק ושוק ההון. מבחינת המשפחה, בהמשך הזמן הוריי ואחותי עלו ארצה ואנחנו כאן ביחד."
אתה לא רק איש עסקים אלא גם ספורטאי בנשמה. איך הכל התחיל?
"האהבה לספורט, שהחלה בתחום האיגרוף התאילנדי כילד, נמשכת עד היום. בנוסף התאהבתי ברכיבות אופניים עם קבוצת “גרנולה”, בה אני רוכב לצד חבריי הקרובים, אבי יניב ורותי, בשבתות מלאות אנרגיה".
לאחרונה הוצאת לאור את הספר "מנהיג נולד", מהיכן הצורך לכתוב ולספר על עצמך?
"הספר נולד מתוך צורך עמוק לשתף את הדרך שעברתי. כתבתי אותו כי רציתי להראות שאפשר להתגבר על קשיים, לקבל החלטות אמיצות, להגיע לבד לישראל, לשרת בצבא, לעלות בדרגות גם בחיים האישיים וגם בקריירה, ושום דבר לא זמני. כל שלב הוא התחלה של אתגר חדש”.
היכן היית בשבעה באוקטובר?
"ב–7 באוקטובר 2023, קבוצת הרכיבה הייתה אמורה לצאת לרכיבה הרגילה בבארי, גברעם וסביבות עוטף עזה, אך עומס בעבודה בתקופת חג סוכות דחה את היציאה. היינו אמורים לצאת ב-6:40, אבל בשעה 6:30 התחילו האזעקות, וזה שינה הכול. תוך שעות ספורות גויסתי לצבא, הפעם כמ”פ בדרום, בתפקיד קצין אסטרטגי בגדוד 34. במשך שלושה עד ארבעה חודשים, לנה והילדים נותרו בבית לבדם, בגבורה לא פחותה, כשאני במילואים. התמיכה מהמשפחה ומחברת "אירופלקס" סייעה לעבור את התקופה הקשה."
ולאן פניך מועדות? חלומות ושאיפות?
"אני בעיקר רוצה להמשיך ולהתפתח בתחום איכות השינה, להוביל את החברה להישגים גבוהים, להיות בכל בית, בכל הבית".
