יש הרבה בני נוער שאוהבים מוזיקה. יש כאלה שמנגנים, אחרים כותבים, ויש מי שחולמים להפוך יום אחד ליוצרים ולמפיקים. אבל המסלול שעשה עמית דהאן מאשדוד עד גיל 16 וחצי הוא בהחלט לא שגרתי. מאחורי השירים והשאיפות הגדולות עומדות כבר כמה שנים של התמדה, נסיעות אינסופיות מאשדוד לתל אביב, לימודים לצד אנשים המבוגרים ממנו בהרבה – ובעיקר החלטה שקיבל כשהיה בסך הכול בן 12: מוזיקה עבורו היא הרבה יותר מתחביב.
הכול התחיל מסקסופון
דהאן, אשדודי מלידה, גילה את עולם המוזיקה כבר בבית הספר היסודי. הכלי הראשון שלו היה סקסופון, אבל מהר מאוד הבין שהנגינה לבדה אינה מספיקה לו. הוא רצה לדעת מה קורה מאחורי השיר: איך בונים יצירה, איך עובדים עם סאונד, כיצד מפיקים מוזיקה ואיך רעיון שנולד בראש הופך בסופו של דבר לשיר שאפשר להשמיע לאחרים.
בגיל שבו רוב הילדים עדיין מנסים להבין מה הם רוצים לעשות כשיהיו גדולים, עמית כבר התחיל לעבוד בשביל החלום. בגיל 12 הוא החל לעשות את הדרך מאשדוד לתל אביב שלוש פעמים בשבוע כדי ללמוד מוזיקה והפקה באופן מקצועי. לא חוג ליד הבית ולא שיעור מזדמן, אלא מסגרת שדרשה ממנו שעות בדרכים, לימודים והשקעה – במקביל לבית הספר ולחיים הרגילים של נער בגילו.
הגיל עצר אותו – אבל רק לרגע
התחנה המקצועית הראשונה שלו הייתה מכללת BPM בתל אביב, שם למד במשך כשנה סאונד, הפקה ותכנות מוזיקלי. בסיום השנה ביקש לעשות את הצעד הבא ולהמשיך למסלול המלא ללימודי הפקה. אלא שאז הוא נתקל במחסום שלא היה קשור לכישרון או ליכולת שלו – אלא לגיל. עמית היה רק בן 14, צעיר מכדי להשתלב במסלול המלא המיועד לסטודנטים בוגרים. אפשר היה לחכות כמה שנים. עמית החליט שלא. במקום לעצור, הוא חיפש את המקום הבא שבו יוכל להמשיך ללמוד ולהתקדם.
"הילד הקטן" בכיתה של המבוגרים
כך הגיע עמית לאולפני פלוטו בתל אביב, מהאולפנים המוכרים בישראל, שלצדם פועל גם בית ספר ללימודי סאונד והפקה. ושם נוצרה תמונה יוצאת דופן: נער צעיר מאשדוד יושב בכיתה לצד חיילים משוחררים, צעירים אחרי הטיול הגדול וגם תלמידים בשנות ה־30 וה־40 לחייהם.
עמית היה כמעט תמיד הילד הקטן בכיתה.
פער הגילים לא תמיד התקבל בטבעיות. הוא מספר כי היו גם הרמות גבה וחוסר פרגון, ולעיתים הרגיש שהוא צריך להוכיח מדוע נער בגילו בכלל נמצא במסגרת מקצועית שבה לומדים אנשים המבוגרים ממנו בעשרות שנים. גם במסגרות החינוכיות שבהן למד הדרך לא תמיד הייתה פשוטה, והוא נאלץ להתמודד עם התנכלויות וחוסר פרגון. אבל הוא נשאר. הוא המשיך להגיע, ללמוד, לעבוד על המוזיקה ולצבור עוד ועוד ידע וניסיון.
בגיל 16 וחצי – הפנים כבר לחו"ל
היום, רגע לפני גיל 17, עמית דהאן כבר מסמן את היעד הבא. תחת שם הבמה U2MAMEE DJ, הוא משחרר את "CACAO", סינגל בינלאומי ראשון באנגלית ובספרדית. עבור עמית מדובר ביותר מעוד שיר. זהו הצעד הראשון בניסיון לקחת את היצירה שעליה עבד במשך שנים אל מחוץ לגבולות ישראל ולהגיע לקהלים חדשים. הבחירה באנגלית ובספרדית משתלבת בשאיפה שלו ליצור מוזיקה בינלאומית ולהתמודד בזירה שבה מוזיקה עוברת כיום בין מדינות, שפות ויבשות במהירות עצומה. הדרך כמובן עוד ארוכה. עולם המוזיקה צפוף ותחרותי, ואין קיצורי דרך להצלחה. אבל במקרה של עמית דהאן, קשה להתעלם מהעובדה שאת הדרך הזאת הוא התחיל הרבה לפני רוב בני גילו.
מגיל 12 הוא עולה שוב ושוב על הקו מאשדוד לתל אביב, נכנס לכיתות שבהן כמעט כולם מבוגרים ממנו, לומד את המקצוע לעומק וממשיך ליצור גם כשלא כולם מסביב מבינים או מפרגנים. עכשיו הוא רוצה לעשות את הקפיצה הגדולה הבאה – מאשדוד אל הקהל הבינלאומי. ואם ההתמדה שהפגין עד היום היא סימן לבאות, בהחלט שווה לזכור את השם: עמית דהאן – U2MAMEE DJ.
בעלייייייי
אין כאלה בעולםםם