לצייר בימי קורונה

עוצר הקורונה והעובדה שהפתיחה החגיגית לתערוכתה נדחתה לא מרתיעים את אירנה לבשנקו מלחזור לעצמה לאחר שהתגברה על מחלת הלוקמיה

שיתוף ב facebook
שיתוף בפייסבוק
שיתוף ב whatsapp
שיתוף בוואצאפ
שיתוף ב email
שיתוף במייל

האמנית אירינה לבשנקו (41) נולדה במוסקבה למשפחת דזיאקביץ' (שם נעוריה שבו היא חותמת על תמונותיה עד היום) לאב אמן ולאימה המתמטיקאית. בהיותה בת 11 שנים עלתה לישראל עם כל משפחתה בגל ההגירה הגדול בבירת המועצות ואחרי שלוש שנים בבירה עברה להתגורר באשדוד בה היא מתגוררת מאז עם בעלה לאוניד ושלושת ילדיהם(איתן, עילי ואמילי).

אירינה מעידה על עצמה כי ציירה מאז שהייתה ילדה קטנה וחבריו של אביה, ציירים מוכרים ומצליחים היום בעולם, ניבאו לה גדולות בדרכה היצירתית. אולם לגורל יש חוקים משלו ובהיותה בת 33 אירינה לקתה במחלה קשה. וכך, באמצע החיים, מאבק במחלת הלוקמיה הציב את אירינה מול אתגרים יום יומיים לא קלים עד להחלמה-בתקופה קשה זו, המוזה דממה למשך שנים רבות מידי. כיום, לאחר החלמה ממושכת חזרה לציור כדרך של ניסיון לחזור לעצמה לא רק במובן הבריאותי והתפקודי של המילה, אלא גם במובן המופשט הרוחני יותר – לחזור לעצמה. אתמול הייתה אמורה להיערך פתיחה חגיגית לתערוכת היחיד שלה "בחזרה לעצמי" ב"דואט" –הגלריה העירונית לאמנות, שנדחתה למועד לא ידוע עקב עוצר הקורונה.

מזה מספר שנים אירינה מציירת תחת הדרכתו מלאת ההשראה של ויקטור קינוס בסטודיו במרכז הקהילתי "דיונה" וניכר שהכישרון הגדול והתשוקה לציור לא אבדו לה במשך שנות ההפסקה שנכפו עליה ואולי אף השתבחו עם ניסיון החיים וההתמודדות עם הקשיים שחוותה במשך שנים אלו. היום יש לה מה לספר לעולם. כמי שהאמנות עזרה לה להשתקם ממחלה קשה אירינה החליטה שהיא רוצה לעזור לאחרים והלכה ללמוד שיקום באומנות במכללת בית איזי שפירא (מטעם אונ' בר אילן) והיום עוסקת בשיקום באומנות ורואה בעבודה זו שליחות. בדרך כלל ביצירותיה באים לביטוי מגוון רחב של נושאים, נוף, טבע דומם ודיוקנאות והתכנים עוסקים בדילמות אישיות ואנושיות בסגנון שהוא על פי רוב אימפרסיבי המשלב מהירות וכוח ומבטא רגישות לצד אופטימיות . בציורה "וינסנט שלי" היא חשה מן הזדהות עם וינסנט ואן גוך הצייר "המשוגע", שכל רצונו בחיים היה פשוט לצייר.

בנוסף, "וינסטנט שלי" הוא תזכורת בעבורה להזדמנות, שזכתה בה לחיים שאחרי ההחלמה ובחיים האלה תמיד יהיה לאמנות מקום מרכזי. לבריה, ההשראה מגיעה אליה מכל מקום היא פשוט מתבוננת פנימה ואז החוצה -אפשר גם הפוך תלוי במצב הרוח, העולם הוא מגוון ,אין סוף לוואריאציות. אירינה מרשה לעצמה לחלום ומאפשרת לחלומותיה להתקיים. אמנם חלומה על פתיחת התערוכה נדחה במעט אך עתה נוסף חלום על סטודיו פרטי משלה שיאפשר לה להמשיך ליצור וגם לעסוק בטיפול באנשים דרך אמנות. "אני קשובה לעצמי ולעולם סביבי ולא מוותרת ולו על רגע אחד מחיי -לא עוד", אמרה.

דילוג לתוכן