תפילין כפתיל המחבר בין האדם לבוראו
בפרשתנו מתוארים אילו אנשים אינם יכולים לצאת למלחמה. מי הם האנשים האלו ? כך נכתב בפרשה:, "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אויבך.. וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב, יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ" (כ, א..ח). הגמרא במסכת סוטה דף מד, מביאה מחלוקת תנאים לגבי מי הוא האיש הירא ורך הלבב שאינו יוצא למלחמה. רבי עקיבא אומר, שמדובר באדם שאינו יכול לעמוד בקשיי המלחמה ובאתגריה כלומר מפחד להילחם ולהרוג. לעומתו רבי יוסי הגלילי טוען שמדובר באדם הירא מעבירות שבידו. והגמרא מסבירה שכוונת ר' יוסי לאדם שמדבר בין הנחת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש. (ישנה דעה שלישית של ר יוסי שסובר שמדובר על אדם שמפחד מעבירות שהן מדאורייתא בעיקר).
ונסביר את המחלוקת – מיהו האדם הירא ורך הלבב שלא יוצא להילחם: לפי רבי עקיבא מדובר באדם שמפחד ורותת מלהילחם.
אולם לפי רבי יוסי הגלילי הסיבה לאדם "פחדן" , היא אדם שמפחד מעבירות שעשה בידו. אם כן, ניתן לומר שאדם שעושה מצווה, המצווה נותנת לו כח להילחם ! ועבירה מחלישה אותו ! מכאן עולה יסוד חשוב – מהו כוח המצווה ומהי סכנת העבירה. מדוע אם כך בחרה הגמרא להסביר את ר' יוסי הגלילי דווקא בעבירה הקשורה למצוות תפילין ?
מצוות תפילין היא מהמצוות החשובות בתורה ואחד הסממנים הקבועים המייחדים אותנו כיהודים. תפילן נקראות 'אות' משום שהם מחברים בין עם ישראל לבין אבינו שבשמים. לכל יהודי יש תמיד 2 אותות ליהדותו: אות הברית (ברית מילה) והשנייה: אות תפילין. מצוות תפילין בנויה משתי מצוות וברכה אחת עליהן. בברכה זו צריך לכוון לשני החלקים: הראשון שבהם: הנחת תפילין "של יד" על היד והשני הנחת תפילין "של ראש" בראש. (יש שנוהגים לברך בלחש על תפילין של ראש, אבל לכל השיטות היסח דעת בין שני החלקים מהווה הפסק ומחייב ברכה נוספת). מקום הנחת התפילין בגוף האדם מרמז על חשיבות שני האיברים: היד והראש והקשר החזק שביניהם. אדם שמדבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש, יוצר מעין "נתק" בין חלקי הגוף הללו ומראה שהוא לא מייחס את המעשים שלו (מעשה ידיו) לכוח הרוחני שמפעיל אותם (הראש). . בדומה לעשיית פעולה ללא כוונה. ואכן, נפסק בהלכה שמצוות צריכות כוונה לשם שמיים.
נחזור ליוצאי המלחמה:
אדם שיוצא למלחמה ועבר עבירה של דיבור בין הנחת תפילין של-יד להנחת תפילין של-ראש, דומה לאיש המייחס את הצלחתו בכוחו האישי ולא בבורא עולם. אדם זה אינו יכול לצאת למלחמה. כי יש לו עבירה מהותית של חוסר ענווה ואמונה. והרי "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה'".
ליוצאי המלחמה חייבים להיות שתי תכונות: אנשים שהם אמיצים ואנשים שהם גם חיים באמונה שהקב"ה מקור כוחם.
אפשר להבין שר' יוסי הגלילי בחר בעבירה הקשורה לתפילין כיוון שאדם שמניח תפילין ולא הפסיק בדיבור בין לתפילין של יד לתפילין של ראש מראה שבאמונתו הוא נסמך ולא בכוחו האישי. אדם זה מראה שמעשיו דומים לאמונתו. אדם המניח תפילין של ראש ושל יד כראוי, מראה שיש קשר בין השמיים והארץ. אבל יותר מכך הוא מראה שיש לכל דבר מקביל רוחני שמימי שצריך להיות מחובר אליו והוא מהווה מקור כוחו.
לסיכום:
אדם ששומר על מצוות תפילין יכול לצאת למלחמה כי הוא מבין שהקב"ה מקור כוחו והצלחת האדם (הלוחם) תלוי בבורא עולם.
שבת שלום.
