"עבורנו, המשפחות המיוחדות, זה לא יום. זו מציאות. זו נשימה", היא אומרת. אבל את כל המאבק הזה, את הדרך הארוכה של שני עשורים – מסמל רגע אחד פשוט ויומיומי: הרגע שבו בתה אמילי לובשת מדי צה"ל, מיישרת כתפיים ויוצאת לבסיס בתל נוף.
"אמילי היא ההוכחה הכי מוחשית שהשמיים הם רק שמיים"
אמילי, חיילת בפרויקט "שווים במדים", עושה את מה שפעם רבים אמרו לה – ובעיקר לאמא שלה – שלא תוכל לעשות. אבל היא עושה. כל יום. "כשאני רואה אותה יוצאת מהבית בבוקר במדים, אני נזכרת למה לא ויתרתי. למה נלחמתי בכל דלת שנטרקה, בכל ועדה, בכל בירוקרטיה", אומרת טופז.
"אמילי הופכת את הסביבה לטובה יותר. והיא מזכירה לכולנו שהגבולות – אנחנו קובעים אותם".
זו מהות המסע שלה: לגרום לכל ילד, נערה ובוגר עם מוגבלות – לקבל הזדמנות אמיתית, לא רחמים ולא ויתורים.
20 שנות מאבק: "להוביל שינוי עבור מי שלא תמיד יכולים לצעוק"
טופז מספרת על דרך שהתחילה מהבית, אך התרחבה לקהילה, לעיר, ולמרחב הציבורי כולו. "נכנסתי לכל חדר שבו אפשר היה לשנות משהו – להשכלה, לאקדמיה, לתעסוקה, לדיור, לפנאי, לנגישות. כל מקום שבו יכולתי לפתוח עוד דלת לאחרים". לצד הדרך הציבורית, היא נושאת על דש בגדיה סיכה אחת שמספרת סיפור נוסף: סיכת "כל אחד/ת יכול/ה" של ארגון איתן – כל אחד יכול.
"זו תזכורת יומיומית: עם תמיכות נכונות, כל אחד יכול".
"תהיו סבלניים, תהיו אנושיים – אתם השותפים שלנו"
טופז מסכמת ביום הזה במסר חזק שמכוון לכל אזרח ואזרחית: "אם נבחר להיות טובים וסבלניים יותר – נצליח. אתם השותפים שלנו. המדינה טובה יותר כשאנחנו זוכרים שכולנו תושווים".
נורית את לביאה ולוחמת, כל הכבוד, גם אנחנו במכבי עירוני אשדוד הקמנו לפני כעשור קבוצת כדורגל בעיר אשדוד לבעלי מוגבלויות, והיום אנחנו מוכרים בהתאחדות לכדורגל ומשתתפים בליגת שווים בכדורגל, שהוקמה בשנה שעברה ע"י ההתאחדות לכדורגל, ובין החלוצות בארץ בשיתוף שחקני כדורגל בעלי מוגבלויות.
נורית יקרה את מסע חיים שלם ודוגמא חיה לכל אם ואב בישראל ולכל בן אנוש מרטיט לב ומרגש💕💯🫶