ניקולופולוס, הבוזוקאי והמלחין היווני, אחראי לשורת להיטי ענק, שנכנסו להיכלי התהילה של יוון והמוזיקה הישראלית, בהם: "אלינור", ששר זוהר ארגוב, "פומה פומה" ו"קללת הים" ששר יהודה פוליקר ו"אמא אמא" ו"האסיר" ששר חיים משה. הוא הגיע לישראל לאחר שני מופעים באמפי ההורודיון באתונה ומופע ענק נוסף בסלוניקי, כחלק ממסע הופעות חדש. זו לא הפעם הראשונה שהוא הגיע לישראל. בעבר הופיע בארץ במופעי ענק ובמספר פסטיבלים, בהם ב-2014 ב"פסטיבל מידטרנה" באשדוד. בראיון לקראת הופעתו ב-2017 ב"פסטיבל האביב" הוא אמר בתגובה לקריאות בעולם להחרים את ישראל "אני איש של מוזיקה ושלום ואין לי שום כוונה לקחת חלק או לשתף פעולה בכל מה שקשור לחרם. אני אוהב את ישראל ולא אוותר על הקהל שלי". ואכן, גם עתה, כשאומנים מחו"ל ביטלו עקב המלחמה את הופעותיהם בארץ הוא הפגין את אהבתו לישראל. בראיון לקראת הופעתו בהיכל התרבות אמר שהוא שמח מאוד על הופעתו הקרובה "עם תזמורת האופרה הקאמרית הנהדרת ועם חברי היקר יהודה פוליקר. נכון שבנקודת הזמן הזו המצב באזור קשה, אבל אני מאמין שמוזיקה מקרבת בין לבבות ומחברת בין אנשים וזו הסיבה שהחלטתי לבוא. אבוא להופיע בתקווה גדולה שהמצב ישתפר והמלחמה תסתיים בקרוב".
רבקה יניב צפתה במופע הייחודי, בהיכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן בת"א, שהחל כנהוג בעת הזו במחוזותינו, בהוראת פיקוד העורף, שבהישמע אזעקה יש להישאר לשבת במקום לרכון קדימה ולסוכך עם שתי הידיים על הראש. מכאן ואילך החלה חגיגה יוונית- ישראלית, ששילבה בין שתי התרבויות. זו היתה חוויה מרוממת נפש ומקפיצה. האולם שתפוסתו 3,030 איש היה מלא עד אפס מקום והקהל העצום שר בהתלהבות בליווי מחיאות כפיים קצביות. היו שקמו מפעם לפעם ונעמדו במקומם כשהם שרים ומתנועעים תוך מחיאות כפיים. אחרים, כדי ליצור קצב, המירו את מחיאות הכפיים בהקשה ב"אצבע צרדה" (החלקה מהירה של האמה על פני האגודל, תוך יצירת חיכוך ביניהן). קשישה אחת הגדילה לעשות כשהגיחה ממקומה בשורה הראשונה, בעודנה אוחזת בבקבוק שניצב על ראשה, ומפזזת בצעדי סירטאקי בקדמת הבמה. כשיהודה פוליקר, שנחשב כמי שתרם להיכרות העמוקה של הישראלים עם המוזיקה היוונית ולאהבתם הגדולה אליה, עלה לבמה, הקהל יצא מגדרו. פוליקר שר כדרכו מעומק הנשמה ניגן על הבוזוקי יחד עם ניקולופולוס, כשהקהל מצטרף אליו בשירה אדירה. היה זה פסק זמן של שעתיים תרבותיות ומהנות, מנותקות לרגע מהמציאות שבחוץ.
