והשאלה המתבקשת היא, מדוע יש צורך במינוי שופטים בכל עיר ועיר ובכל שבט ושבט, ולא היה מספיק להסתפק במוסד שיפוטי מרכזי אחד לכל האומה?
והתשובה לכך היא שהרמב"ם בהלכות סנהדרין מבטא בדיוק את העיקרון הזה כשהוא פוסק שלא הסתפקו בסנהדרין גדולה אחת בירושלים, אלא חייבו למנות בית דין בכל עיר ועיר שיש בה מספר תושבים מסוים – עשרים ושלושה דיינים בעיר שיש בה מאה עשרים איש, ולפחות שלושה דיינים בעיר קטנה יותר. כך שהמדינה כולה, מהעיר הקטנה ביותר ועד הבירה, מכוסה ברשת שיפוטית, ואף אזרח אינו אמור למצוא את עצמו רחוק מבית דין. וכשם שאדם ניגש לשולחן ערוך ואינו צריך להכין דבר מחדש, כך צריך שהצדק יהיה מוכן ומזומן לכל אדם באשר הוא, בלי תלות במעמדו הכלכלי או במרחק מגוריו. כי הבעיה שבריכוז הצדק במקום אחד היא חמורה מאוד הלכה למעשה: מי שגר רחוק, מי שאין לו אמצעים לנסוע לבירה, מי שהעניין שלו דחוף – נאלץ להמתין, לשאת בעלויות נסיעה, ולעיתים אף לוותר על זכותו כי הדרך יקרה מדי או ארוכה מדי, וכך העוני עצמו הופך למכשול בפני צדק. מינוי שופטים "בכל שעריך" פותר את זה מיסודו: הצדק בא אל האדם ולא האדם צריך לרדוף אחריו למרחקים, בדיוק כפי שהשולחן הערוך מחכה לסועד ולא הוא הצריך לבנות אותו בעצמו.
ויש בכך גם חוכמה מעשית עמוקה: שופט מקומי, משבטו של בעל הדין ומעירו, מכיר את המנהגים, את האנשים, את ההקשר החברתי, ואילו דיין מנותק מהמרכז עלול לפסוק פסיקה נכונה טכנית אך זרה למציאות החיים הממשית של אותה קהילה. מעבר לכך, יש כאן גם עיקרון פוליטי-חברתי משמעותי: כאשר כל הכוח השיפוטי מרוכז בגוף אחד, נפתח פתח לשחיתות וללחץ פוליטי, ואילו פיזור השפיטה לכל שבט ולכל עיר יוצר מערכת שבה כל קהילה נושאת באחריות לטוהר המשפט שלה, ואי אפשר "לקנות" את המערכת כולה במקום אחד. התורה פורשת מערכת שיפוטית חוץ ממשפט המלך, ואכן מינוי מלך מופיע רק בהמשך הפרשה כאפשרות מוגבלת ומאוחרת יותר, בעוד שהצדק קודם למלוכה ואינו כפוף לה, אלא הוא נחלת כל שבט ושבט מעצם הווייתו. וכך "בכל שעריך" הוא לא רק היגד גאוגרפי אלא הצהרה עקרונית – שאין תחום, מקום או קבוצה בעם ישראל שיכולה להיות מחוץ לתחום מן הצדק, לא מבחינת הזמינות הפיזית שלו ולא מבחינת האחריות המוסרית לרדוף אחריו, ממש כשולחן שערוך תמיד ולכל, ומיסודות כל עיר ועיר. ויסוד זה מקבל חיזוק נוסף במשנה במסכת אבות, שם אומר רבן שמעון בן גמליאל "על שלשה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר: אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" – ומכאן שהדין אינו רק כלי ליישוב סכסוכים אלא אחד משלושת העמודים שעליהם עומד העולם כולו, וגם כאן חוזרת אותה מילה בדיוק, "בשעריכם", המבטאת שהדין חייב להתקיים בכל שער ושער, בכל פתח ומבוא של החיים, ולא במקום מרוכז אחד. וכשהדין נטוע כך בכל שער, הוא נושא עמו ממילא גם את האמת וגם את השלום, שכן משפט צדק אמיתי הוא שמביא שלום של ממש לקהילה, ולא רק הכרעה טכנית בין הצדדים.
שבת שלום.
