מה מביא לאדם ברכה ?
בפרשתנו מוזכרת מצות וידוי מעשרות שיש לאומרה בפסח של שנה רביעית ושביעית, לאחר שנתן המעשר ראשון ללוי, ומעשר העני לגר ליתום ולאלמנה. התורה מדגישה לנו שיש לתת בעין יפה בכדי שהעניים ישבעו מכך. והחקלאי מסכם ואומר: " שמעתי בקול ה' א-להי עשיתי ככל אשר צויתני" (כו,יד). מדוע החקלאי שקיים את המצווה כהלכתה אומר:
"עשיתי ככל אשר ציויתני" , מדוע לא כתוב: "עשיתי כל אשר ציויתני" ?
כדי לענות על השאלה נסתכל על מקום נוסף בתורה, שבו מתווספת האות "כ" לתחילת המילה: בפרשת בא שבחומש שמות, בהקדמה למכה האחרונה של מכות מצרים, קובע הקב"ה את זמן מכה בכורות בחצות לילה: שנאמר: "ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים" (שמות יא, ד). חצות הלילה הוא ציון זמן הלכתי מוסכם לרגע המחלק בין יום אחד למשנהו. בגמרא (ברכות ג, ב) עמדו חז"ל על לשון התורה " כחצות ", שמשמעותו "סביב חצות": למה לא כתב הקב"ה את מועד המכה בזמן מדויק: " בחצות ", ? והגמרא מפרשת: שאמר הקב"ה 'בחצות', ואילו משה רבנו שינה וקבע את זמן המכה 'כחצות'. בסוף הסוגיה, קובעת הגמרא שאף משה רבנו ידע לכוון את השעה, אבל שינה את לשון הציווי מסיבה אחרת: משה רבנו נזהר בדיבורו ולא אמר בחצות הלילה , כי יועצי פרעה וודאי יטעו מתי בדיוק חצות הלילה ואז יגידו שמשה שיקר, וכי מכת בכורות לא התחילה בדיוק בחצות הלילה. ומסקנת הגמרא שזה מלמדמץ אותנו שעדיף שבן אדם יתרגל לומר '"איני יודע" , שמא יתבדה ויתביש בשקר.
נחזור לפרשתנו שכצוב בה "עשיתי ככל אשר ציויתני" – משה רבנו כתב שנוסח אמירת מצוות וידוי מעשרות מלמד את האדם ענווה בהתייחסותו למעשה ידיו.
אפילו
שאתה בטוח שנתת מעשרות כדת וכדין, שפעלת בשלימות וללא כל חסרון וללא כל משוא פנים ובדיוק המושלם. עדיין יתכן שניתן לשפר ולעשות יותר טוב.
הקב"ה מצווה אותנו לעשות את המצוות. נשאלת השאלה: האם אנו בטוחים שאנו עושים אפילו מצווה אחת בדיוק כמו שהקב"ה ציווה ? לא פשוט לענות על זה. ולכן נוסח המצווה הוא " ככול אשר ציויתני" – כלומר עשיתי כמידת כוחי כמה שיכולתי להבין את המצווה ופרטיה. דבר זה מחנך אותנו להיות ענוים. כלומר מצוות התורה מביאות את האדם לידי ענווה.
שלשה דברים נתקשו למשה והראם לו הקב"ה באצבע, אחד מהם הוא מעשה המנורה ואף על פי שהראהו ה' באצבע מעשה המנורה, ככתוב: "וזה מעשה המנורה", לא יכול היה משה לעשותה, עד שאמר לו הקב"ה: השלך את כיכר הזהב לאש והמנורה נעשית מאליה! – רמז לקושי משה נמצא במילה "מקשה" – מלשון קשה. רואים אנו מכך שמשה לא היסס להודות במה שלא ידע והקב"ה סייע בעדו ביצירת המנורה.
המסר
- שכאשר אדם פונה לקב"ה אפילו אחרי מצווה ואומר שהוא עשה הכי טוב שיכול היה לעשות.
- וגם כאשר אדם פונה לקב"ה ואומר שהוא לא יודע מה ואיך לעשות והוא עושה את מה שבידו. אז הקב"ה עוזר לו ומשלים את מעשיו.
לסיכום בסוף האמירה של מצוות "ווידוי מעשרות" יש פסוק תפילה שהקב"ה יהיה משקיף מלמעלה ומברך את עם ישראל בזכות המצווה שעשינו ככל אשר ציויתנו.
הגאווה היא חטא חמור והענווה מביאה ברכה לאדם.
שבת שלום.
