ניצבים כולנו לפני יום הדין
מה התכוון משה באומרו "ניצבים" ? ומדוע פירט הכתוב את כל רשימת האנשים ? הרי כתוב בתחילת הפסוק, כולכם חז"ל מייחסים את ההתייצבות המוזכרת בפתיחת הפרשה לשני דברים:
א. האחד: "ניצבים" מלשון עומדים לכריתת ברית. עד עכשיו עם ישראל הסתובבו במדבר, עכשיו לפני כניסת בני ישראל לארץ, משה מבקש התייצבות כ ו ל ם לכריתת ברית. ברית בין כל אחד מעם ישראל לכלל ומצד שני בין הכלל לכל יחיד ויחיד. כלומר נוצר כאן משהו חדש. "ערבות הדדית" בין כל עם ישראל. והכוונה שעם ישראל מעורבים זה בזה וכל חטא או מצווה של מישהו, משפיע על חברו ובכלל על החשבון הכללי של עם ישראל, וההפך.
זוהי ברית של אחריות של הקהילה כלפי כל אחד מחבריה, ושל כל אחד מחברי הקהילה כלפי הכלל. כי כל יהודי נושא באחריות על קיום המצוות של חברו. ואף אחראי על שלומו ורווחתו של חברו.
ב. הצד הנוסף למילה "ניצבים" – התייצבות האדם ליום הדין ביום ראש השנה.(באמת, כאשר אדם בא לבית המשפט, הוא מתייצב למשפט בבית הדין בפני השופט).
משה רבנו נותן פירוט של האנשים השונים, כדי להראות שאין יוצאים מן הכלל וכולם ניצבים לדין ושייכים בברית הערבות ההדדית. וזאת למרות שיש בשלש-עשרה המידות שהתורה נדרשת, כלל שלכל כלל יש יוצא מן הכלל, כאן בפרשת ניצבים כולם נידונים בראש השנה וכולם ערבים זה לזה.כאן אין יוצא מן הכלל.
כל האנשים בשלבים השונים בחיים ובתפקידים שונים עומדים לדין. זאת אומרת החל מ המנהיגים והמלכים מכל שבטי ישראל, כולל אנשים בכל גיל: צעירים ומבוגרים ילדיכם ונשים, אנשים שהתגיירו, אנשים עמידים ואנשים עניים, בעלי תפקידים פשוטים ובעלי מקצוע בכירים, יודעי תורה ובורים. אף אחד אינו פטור ואת כולם הקב"ה סוקר ביום ראש השנה.
בנוסף, כל ציבור עומד לדין שהרי כתוב "שבטיכם", כלומר יש דין ברמת הכלל.
עוד בנוסף, משה רבנו כותב בפרשה "את אשר איננו פה, עמנו היום". כלומר ניצבים לדין אפילו כל נשמות עם ישראל שאינם פיזית כאן, הם גם עומדים לדין. בראש השנה ספרי חיים וטובים נפתחים. וכולם נידונים על פעולתם והשפעתם בשנה החולפת לאורך כל הדורות.
כל אדם בשלביו השונים בחיים ותפקידיו. הקב"ה מעמיד אותו לדין. חשבון כולל של כל מעשיו המצטברים בחייו וגלגוליו עד כאן. וזאת בהיותו בחייו בכל המצבים שפורטו על ידי משה רבנו.
מסר חשוב למדנו כאן: התורה רלוונטית לכל אדם במידה שווה. מעשיו בכל תפקיד ובכל גיל נחשבים. ואכן ראש השנה, נקרא יום הזיכרון, כי הכל נזכר. כתוב בתפילת מוסף של ראש השנה בקטע "זכרונות" שזכר כל ייצור בא לפניך ואין שכחה לפני הקב"ה מבריאת העולם.
לסיכום:
יש רמז יפה במילה הפותחת את הפרשה: "אתם" – אותיות אמת, וגם "אתם" – כל האותיות מ"א" דרך "מ" עד "ת".
מראה שכל האמת עומדת לדין. כולה מתחילתה ועד סופה.
שבת שלום.
