כניסת שבת: 16:15
יציאת שבת: 17:16
פרשת השבוע : פרשת וישלח
פרשת – "וישלח" – וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִישׁ
שני אנשים שכנו זה לצד זה. אחד היה עשיר מופלג בעל צאן ובקר, שדות וכרמים, בית נאה ומרווח ושולחנו שולחן מלכים. אולם רזה הוא היה וחלש מאד.
לעומתו, שכנו העני, בעל מלאכה – צורף בכסף, לא הייתה ביכולתו לקנות בשר אלא רק לכבוד השבת. ביתו היה קטן וצר, אולם היה הוא בריא וחזק, ופניו שמחות תמיד.
שאל השכן העשיר את שכנו העני: "מדוע השוני כה גדול בינינו?"
השיב לו העני: "מפני שאתה בטבעך כעסן ורגזן, והכעס מכחיש בשר האדם ומחליש את כח הגוף ואף מזיקו.
ועוד, אתה טבעך בעל תאווה, חמדה, ובעל קנאה באחרים. לכן ימיך עמוסים במכאובים, מלאים בבלבול וטרדות רבות, הנך רודף אחר הממון, ולעולם לא תשיג את כל תאוותך, ועל כן אתה מלא אנחות וצער אשר הם מכלים את בשרך וכוחך.
אני מצד טבעי ומזגי נח לבריות, אין בי כעס ורוגז, אני לוקח את הדברים בקלות, מסתפק במה שיש לי, שמח בחלקי ולא מקנא באחרים, לכן אני בריא בגופי, ויש לי מנוחה בראשי" (בן יהוידע – מסכת קידושין)
וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם (בראשית לד, ה)
שכם בן חמור לקח את דינה בת יעקב, עינה אותה ועשה בה מעשים אשר לא ייעשו. השמועה הגיעה ליעקב, ובמקום לכעוס מיד ולהטיח האשמות הוא שתק.
אומר הרלב"ג בפרושו: "מכאן ראוי לאדם ללמוד להתאזר בסבלנות ולא ימהר לכעוס על מה שעשו נגדו, אלא ימתין בישוב הדעת, כמו יעקב אבינו שהחריש עד בואם של בניו מן השדה"
כשאדם חלילה שומע שמועה לא טובה, כשרואה מעשה שלא לרוחו, כשמפסיד או ניזוק, מיד קצפו בוער בו, חמתו גוברת והוא מגיע לכלל כעס.
כיצד נוכל במעט להפיג את כעסנו, לשלוט על יצר הרוגז והעצבים, פחות לקנא ולהיות חיים שלווים יותר? באמצעות האמונה שהכל בגזרת עליון.
כשיש לך אמונה, כשאתה מבין שכל כעס, קנאה ורוגז הוא מבחן בעבורך, יהיה לך קל יותר להתאזר בסבלנות, להמתין ביישוב הדעת ולהכיל את הארוע.
ועל זה אמר שלמה המלך: "וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִישׁ" (משלי יא, יב)
החיים מלאים אתגרים, כל יום נושא איתו ניסיון אחר, תפקידנו לצלוח כל יום ויום, לעבור אותו כשידינו על העליונה, לנצח כל אתגר, להפיג את התאווה, להמעיט את הכעסים, ובכך נוכל לחיות חיים בריאים יותר, נוחים יותר ומלאים באמונה וביטחון… ("חיזוק יומי" – רונן קרתא)