השבוע הלכה לעולמה מימי אנידג׳ר, מי שהייתה התופרת הראשונה של אשדוד. מימי נולדה במרוקו הספרדית שהייתה אז, תחת שלטון הספרדי בעיר "לאראדה”. היא הגיעה לעיר קטנה מאוד דאז "אשדוד ים" ב-1966, עם בעלה ו-3 בנותיה הצעירות מקזבלנקה, מרוקו.
באותם ימים אשדוד היתה רק בת עשר שנים להיווסדה, ראש המועצה דאז היה אבנר גרעין ז"ל.
משפחת אנידג׳ר קיבלה דירה קטנה ל-5 נפשות בבלוק מול בית הקברות באזור ג', שבימים עברו קראו לשכונה "אשטרום”. במשך כחצי שנה לא היה חשמל, בלילות היו השועלים מטיילים בשכונה ומאיימים על התושבים. האזור היה אז במשך כשנתיים אתר בניה, עם הרבה מנופים, והכל חולות. לא היו חנויות, לא היה כביש הכל כורכר. כמו כן, בלילות היה שומר רכוב על סוס, שהיה מלווה את התושבים לביתם עם מנורת נפט שתאיר את דרכם. בבוקר היה החלבן מתדפק על דלתות הבתים ומוכר חלב ולחמניות לילדים לבית הספר.
את הפירות והירקות היו מוכרים בעגלות עם חמורים. הקרח היה מגיע עם שליח ופעמון בידו, גם מוכר הנפט לצורך פתיליות ביתייות וחימום.
״החיים היו יפים למרות שהיו קשים״, מספרת בתה סולי אנידג׳ר שהייתה הצלמת המיתולוגית של אשדוד.
״אימי התנדבה במשך 35 שנה, כמדריכת תפירה במתנ"ס ב' וג' יש ברשותה הרבה תעודות הוקרה. כשהתגוררה במאלגה בספרד היא נחשבה לתופרת של "הוט קיטור”, ולימדה תפירה בבי"ס אליאנס״.
מימי דיברה כמה שפות ולמדה לנגן על כינור. היא היתה מוכשרת ויפה. בשנת 1965 לימדה את הקשישות והחברות תפירה, סריגה וריקמה.
מימי היתה בת יחידה להוריה. בעלה יעקב אנידג׳ר, עבד בשרות בתי הסוהר הרבה שנים, וביחד גידלו משפחה לתפארת. מימי זכתה לאריכות ימים, בכך שקיבלה טיפול אישי ומסור אצל בתה סולי אנידג׳ר. יהי זכרה ברוך
