השואה כגבורה

שיתוף ב facebook
שיתוף בפייסבוק
שיתוף ב whatsapp
שיתוף בוואצאפ
שיתוף ב email
שיתוף במייל

אני דור שני לניצולי שואה שכולם כבר הלכו לעולמם בישראל. הוריי, ילידי העיר ברנוביץ' בבלורוסיה היו בתקופת השואה בפרטיזנים בקבוצת האחים ביילסקי, שם נפגשו. בניגוד להורים ניצולי השואה של חבריי לספסל הלימודים שלא סיפרו לילדיהם על הזוועות שעברו, הוריי סיפרו לי כבר בצעירותי על קורותיהם ועל מה שאירע למשפחותיהם. לכן הייתי בין התלמידים הבודדים בבתיה"ס בהם למדתי שיכולתי לספר את הסיפור המשפחתי שלנו בתקופת השואה. יש להניח שהוריי סיפרו לי את סיפורם משום שמדובר בסיפור גבורה, אותו הרבה יותר קל לספר.  

אבי, אליעזר רומנובסקי, שלאחר עלייתו לארץ עברת את שם משפחתו ל-רום, במשפחה משכילה וציונית  ששמרה על שורשיה היהודיים וידע עברית מילדותו. הוא היחיד ממשפחתו הגרעינית, שמנתה זוג הורים ושבעה ילדים, ששרד את השואה. כשפרצה מלחמת העולם השנייה הצליחו כל בני משפחתו  להתקבל לעבודת ייצור באחד המפעלים וכך היו להם מזון וביטחון יחסי. באחד הימים ערכו הגרמנים שכבשו את האזור פשיטה על המפעל כדי לאתר יהודים. אבי ואחד מאחיו, שנהרג מאוחר יותר, הצליחו לברוח. יתר בני המשפחה לא הספיקו לברוח ונתפסו ועוד באותו יום נלקחו משם למחנות עבודה. מי שהצליחו לשרוד את מחנות העבודה נספו במחנות ריכוז. אבי ברח ליער אלא שכוחותיו כלו הוא התעלף ונערם עליו שלג. למזלו עברה שם קבוצת פרטיזנים, בהם אימי, שהצילה אותו ונשאה אותו ק"מ לא מעטים למחנה של האחים ביילסקי וזאת לא לפני שנוכחו לדעת שאבי, שכמעט קפא למוות, הוא נימול.

גרוניה כהנא

אימי, גרוניה לבית ליטבורסקי, גדלה במשפחה חרדית אמידה בת 17 ילדים שאימי היתה הבכורה שבהם. לאביה ,סבי, היו תחנת קמח ומפעל לייצור טרפנטין והוא סחר בעצים שאת חלקם ייצא לאירופה. בילדותה למדה אימי ב"חדר" וכשבגרה למדה, שלא כמקובל במשפחות חרדיות, בבי"ס ציבורי שם התוודעה באמצעות תלמידים יהודים אחרים לתנועת השומר הצעיר והצטרפה אליה. לימים, לפני שהגרעין שאליו השתייכה עמד לצאת להכשרה לפני עלייתו לקיבוץ בישראל, היא סיפרה על כך להוריה. אביה הגיב בחריפות טען שזו כפירה באלהים, סילק אותה מהבית ואסר על אחיה לקיים איתה כל קשר. בהכשרה למדה אימי בין היתר בנוסף לחקלאות גם להשתמש בנשק ובחומר נפץ, מה שלימים סייע לה בפעולות גרילה נגד הגרמנים. פריצת המלחמה סיכלה את עלייתה לארץ. כשנודע לה שהגרמנים שכבשו את האזור אוספים יהודים למחנות עבודה היא חזרה בדרך לא דרך הביתה כדי לשכנע את אביה (אימה נפטרה שנה קודם לכן) לקחת את אחיה, לברוח יחד איתה ולהצטרף לפרטיזנים. אחרי יומיים במהלכם נאלצה לשהות בחווה שכנה בבעלות גויים, כי אביה סרב להרשות לה להיכנס הביתה, סבי נכנע לתחנוני אחיה והתרצה.

ציפורה רום

כשאימי סיפרה לאביה מה קורה ליהודים הוא  אמר לה שהוא מאמין בקדוש ברוך הוא שישמור עליו ועל משפחתו, שהוא מכובד ומעסיק גדול ויש לו כסף כדי לשלם לדורשי רעתם ולהינצל, ולכן לא יקרה לו ולילדיו כלום ושבכלל הציונים הכופרים מלאו לה, לאימי, את הראש בהבלים. אימי שידעה ששעון החול אוזל והיא לא תצליח לשכנע את אחיה, שהשפעתו של אביה עליהם היתה רבה, לברוח החליטה להציל לפחות את שלושת האחים הצעירים ביותר, בת ושני בנים שישנו באותו חדר. היא הכינה בעזרת המשרתת הנאמנה שלהם מזון ומים ובאישון לילה, העירה אותם נגד רצונם, הלבישה אותם בבגדים חמים, סכרה את פיותיהם כדי שלא יעירו את יתר בני הבית שאגב היה גדול מאוד, קשרה אותם זה אל זה ואליה בחבל ויצאה איתם מהבית. אחרי צעידה של יומיים במעבה היער שהיה מכוסה בשלג הם חברו לפרטיזנים של האחים ביילסקי. ארבעתם היו היחידים מהמשפחה שניצלו.  לימים כשחזרה להריסות ביתה סיפרו לה השכנים בחווה הסמוכה שיומיים אחרי שהיא ברחה עם אחיה ליער הגרמנים פשטו על בית המשפחה, רוצצו בקת רובה את גולגלתו של סבי שניסה להתנגד והעמיסו את אחיה על המשאית הצבאית. חלק מאחיה  נרצחו, חלקם מתו במחנות עבודה והיתר נספו במחנות ריכוז. אני נולדתי אחרי המלחמה ב-1946 בגרמניה במחנה העקורים לנדסברג שהקימו בנות הברית, במקום מחנה ההשמדה שפעל שם במלחמה. מספר חודשים לפני קום המדינה עלינו, הוריי הציונים ואני, לארץ בספינת מעפילים. האח הצעיר ביותר שהצילה אימי כבר עלה, גם הוא בספינת מעפילים,  מספר חודשים לפנינו. למגינת ליבה של אימי האח והאחות הנותרים שהצילה  נסעו לארה"ב כדי להצטרף לבני משפחה אחרים שהיגרו לשם שנים רבות לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. האחים אלה שהקימו שם משפחות היו מי שתמכו בנו כלכלית בשנותיה הראשונות של המדינה שהיו שנות צנע.

כשהייתי בת 5 הוריי התגרשו ומאז חילקתי את חיי בין שני בתים. אימי התחתנה עם רופא השיניים ישראל כהנא שבמהלך המלחמה שירת בצבא פולין ואבי התחתן עם ציפורה אותה אני מגדירה כ"אם משלבת" כי שילבה בין הילדים שלה, של אבי ושל שניהם, למשפחה מוצלחת של 4 ילדים.        

אליעזר רום

ציפורה נולדה ב- 2029, כבתם היחידה של אנשי עסקים אמידים (חנה לבית שטיינר ויהודה ספודק) בעיר ברודי בפולין (כיום באוקראינה). רוב תושבי העיר היו יהודים והקהילה הייתה ידועה במשך דורות כאחת העשירות והמבוססות ביותר כלכלית וכמרכז מחשבה ויצירה יהודית, ציונית ולאומית.    

עד 1941 היו לה חיים מאושרים, חמים ותוססים, והיא למדה במערכת החינוך היהודית הפרטית והיוקרתית. בסתיו אותה שנה החלו הגרמנים לרכז את היהודים בגטו שהקימו בעיר ואביה חיפש מקום מסתור. אחרי סירובים רבים הוא מצא משפחה אוקראינית בכפר פולווארקי. ראש המשפחה ולאדק סידורצ'יק זכר להם חסד נעורים. כשהיה נער תפסה אותו סבתה של ציפורה בגניבה מהעסק שלה. היא נמנעה מלפנות למשטרה ורק הזמינה אליה את אמו של ולאדק והתריעה בה לטפל בו. אביה של ציפורה חתם עם ולאדק על הסכם לפיו אחרי המלחמה יעבור רכושם לבעלותו של ולאדק. השניים תכננו את המחבוא וולאדק התקין אותו בחוותו. הוא חפר בור גדול מתחת לכלובי השפנייה שהיתה ממוקמת באחת מפינות אסם התבואה והסב אותו לחדרון נמוך שניתן היה לשהות בו רק בישיבה או בשכיבה. הכניסה לחדרון בו הסתתרו ציפורה והוריה במשך 16 חודשים הייתה מתחת לכלובי השפנים. דרך פתח זה סיפקו להם המסתירים מזון, מים ועיתונים בשפה הגרמנית. את העיתונים קנה ולדק בעיר מרוחקת כדי שלא לעורר חשד ועשה זאת בעת שנהג בעגלתו, בדרך לטחנת הקמח האזורית. מידי כמה שבועות, כשלא היה חשש שהשכנים בחווה הסמוכה יראו אותם, הצליחו המסתתרים להתרחץ בבית החווה. במחבוא הנהיגו הוריה של ציפורה סדר יום קפדני למדי: בבוקר אביה לימד אותה מתמטיקה ואחה"צ אמה לימדה אותה ספרות גרמנית. בין לבין ניהלו השלושה שיחות על נושאים שונים, שיחקו רמי וקראו ספרים.

בפברואר 1944 כשהמצב הורע ברחו השלושה ליערות. האב נרצח, האם חלתה ונפטרה וציפורה בת ה-15 שנותרה לבדה חיה בזהות בדויה כשהיא נודדת ממקום למקום כשהיא נושאת בידיעת משפחת סידורצ'יק את שמם. עד סוף מלחמת העולם השנייה היא שרדה תלאות רבות כולל מאסר ע"י הגסטפו ממנו הצליחה להימלט. למרות מאמציה רבי השנים לאתר את ג'וזף, בנו של ולאדק הצליחה ציפורה, שהיתה יועצת תעסוקה, לאתרו רק ב- 1991 כשנסעה בשליחות המדינה לחבר העמים כדי להכין עולים לעבודה בישראל. היא פגשה אותו ואת בני משפחתו וכשחזרה לישראל פעלה להכרתו ע"י "יד ושם" כחסיד אומות העולם. לטקס הענקת האות בירושלים, בו נכחנו כל בני המשפחה, הגיע ג'וזף עם מספר מצילים נוספים במטוסו של נשיא אוקראינה, שכיבד את הטקס בנוכחותו.      

בתום המלחמה הצטרפה ציפורה לתנועת הנוער הציונית- חלוצית "גורדוניה" ולאחר ההכשרה שימשה מדריכה ליתומים יהודים שנשלחו לא"י. היא עצמה עלתה לארץ , שהיתה עדיין  תחת המנדט הבריטי, ב-1947בזהות בדויה של פלסטינית שנתקעה לכאורה באירופה בגלל המלחמה.

כבר הורדתם את האפליקציה של אשדוד10?

הורדה לאנדרואיד:

הורדה לאייפון:

דילוג לתוכן