העיתונאית ואשת החינוך רבקה יניב חוגגת 80: 8 עשורים של חינוך, תקשורת ואהבה לאשדוד

רבקה יניב הגיעה לגבורות. מי שמזוהה במשך עשרות שנים עם מערכת החינוך ועם העיתונות המקומית באשדוד, חוגגת יום הולדת 80 כשהיא עדיין פעילה, סקרנית, כותבת ומסקרת. זכיתי לעבוד עם רבקה בעיתון "השבוע באשדוד" . עיתונאית מקצועית, חברה שהשרתה על המערכת הרגשה של שיתוף פעולה. ופירגון. פגשתי אישה חכמה שלמדתי ממנה הרבה. רבקה לעוד שנים רבות.

יניב נולדה ב-6 בספטמבר 1946 במחנה עקורים בגרמניה, להורים ילידי פולין, באזור הנמצא כיום בבלרוס, שהיו פרטיזנים בתקופת מלחמת העולם השנייה. בשנת 1947 עלתה המשפחה לארץ באוניית מעפילים. כפעוטה חלתה רבקה ברככת עצמות. הרופאים העריכו כי נותר לה זמן קצר לחיות ואף הציעו להוריה להשאירה בידיהם, אך הוריה סירבו. בניגוד לתחזיות הקשות, רבקה החלימה וגדלה – והשבוע היא מציינת 80 שנות חיים מלאות בעשייה. יניב היא בוגרת סמינר המורים אורנים ולמדה באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת בר-אילן. בצה"ל שירתה כמורה חיילת, ושם גם הכירה את מי שיהפוך לבעלה, איציק יניב. הסיפור המשפחתי מספר כי איציק, ששירת בחיל הים, הגיע לטבריה כשהוא רטוב מהגשם. רבקה ריחמה עליו והכניסה אותו לחדרה – ומאז הם יחד. איציק, בעל בית ספר לשייט, ורבקה הקימו משפחה ולהם שלושה ילדים: עינת, אורן, המתגורר בלונדון ועובד כעורך בערוץ 4 הבריטי, וספי, בן הזקונים. לרבקה ולאיציק גם ארבעה נכדים.

28 שנים בחינוך – דורות של תלמידים

בשנת 1970 הגיעו בני הזוג לאשדוד מקיבוץ בית השיטה, ומאז הפכה העיר לחלק בלתי נפרד מחייה של רבקה. את דרכה בעיר החלה כאשת חינוך, ובמשך 28 שנים לימדה וחינכה דורות של תלמידים. היא הייתה בין מקימי בית הספר הראל, בהמשך לימדה בבית הספר רעים, ועם הקמת חטיבות הביניים בעיר הצטרפה למקיף ג'. בין הישגיה החינוכיים הבולטים הייתה גם הקמת מגמת התקשורת במקיף. רשימת תלמידיה לאורך השנים כוללת שמות שהפכו מוכרים בתחומים שונים, בהם שגית רביבו, הבמאי אילן שושן, פרופ' ברוך ברנר, מנהל המערך האונקולוגי במרכז דוידוף, העיתונאי יוסי מזרחי, פרופ' יזהר אופלטקה מאוניברסיטת תל אביב, השחקנית יעל צפריר ורבים נוספים.

44 שנות עיתונות – והעט עדיין לא נחה

במקביל לעבודתה במערכת החינוך פיתחה יניב קריירה עיתונאית ארוכה. את עבודתה כעיתונאית החלה באוגוסט 1982 ב"מעריב", ובהמשך כתבה ברשת שוקן, ב"כאן דרום", ב"השבוע באשדוד" ובכלי תקשורת נוספים. כיום, 44 שנים לאחר שהחלה את דרכה העיתונאית, היא ממשיכה לכתוב באתר החדשות אשדוד10. במשך השנים סיקרה את אשדוד כמעט מכל זווית אפשרית: עירייה ופוליטיקה מקומית, חינוך, אירועים, חברה, סיפורים אנושיים וכתבות צבע. לא פעם הצליחו כתבותיה לפרוץ את גבולות העיר ולהגיע לסדר היום הארצי.

אחת הפרשות הבולטות שסיקרה הייתה מאבקו של גדעון נקש, בן 52 שחלה בניוון שרירים וביקש להתנתק ממכשירי ההנשמה וההזנה כדי לסיים את חייו ללא סבל. נקש נפטר במהלך ההליך המשפטי, אך רעייתו דינה וחבריהם המשיכו במאבק ובהמשך הוקמה עמותת ליל"ך. עוד לפני עידן הטלפונים הניידים והרשתות החברתיות ידעו תושבים כיצד להגיע אל רבקה. אנשים שביקשו להביא סיפור לידיעתה היו לעיתים משאירים פתקים על שמשת מכוניתה. מקור מידע נוסף, היא מספרת בחיבה, היה בעלה איציק, שאותו היא מגדירה כ"עזר כנגדי".

במהלך מלחמת לבנון השנייה יזמה יניב מהלך יוצא דופן: היא הציעה לעיתון "כאן דרום" להביא לאשדוד כ-300 נשים וילדים מהצפון המופגז. במשך כחודש הם התארחו בישיבת נווה הרצוג, ובסיוע מתנדבים זכו להפוגה מהמלחמה. בשנת 1988 זכתה יניב בפרס זיו לעיתונות על כתבות שהציגו את פניה החיוביות של החברה הישראלית.

גם בגיל 80 – ממשיכה בעשייה

פעילותה של יניב אינה מסתכמת בחינוך ובעיתונות. היא הייתה בין כותבי ספר על אשדוד, משתתפת זה כעשור בפרויקט "זיכרון בסלון" ומספרת את סיפורה של משפחתה בתקופת השואה. לאורך השנים כתבה גם את קורות חייהם של כ-200 חללי צה"ל והיא חברה בוועד המנהל של תזמורת האופרה. בגיל 80, אחרי עשרות שנות הוראה, חינוך ועיתונות, רבקה יניב אינה עוצרת. היא ממשיכה לכתוב, לשאול, להתעניין ובעיקר לספר את סיפורה של אשדוד ושל האנשים שחיים בה.

מערכת אשדוד10 מאחלת לרבקה יניב אריכות ימים, בריאות טובה ועוד שנים רבות של כתיבה, עשייה והשפעה. ואולי, בין כתבה לכתבה, עוד יגיע היום שבו תתפנה לכתוב גם את הספר על משפחתה – סיפור חיים שראוי בהחלט להיכתב.

מזל טוב, רבקה, עד 120!