כך מתאר במרחק הזמן הצלם המוכשר של ידיעות אחרונות באותם זמנים דני סלומון:"עודנו צועדים על החול הרטוב, הבחנתי בקבוצה של נערים בני 15, מכונסים בתוך מעילים גדולים, עומדים על קו החוף ורועדים מקור. בתוך המים הסוערים – מי אם לא נער אחד בבגד ים קטן, חותך את הגלים בלי למצמץ. רומן גופמן. אז רק ילד מאשדוד עם נחישות בלתי נתפסת. היום – האלוף רומן גופמן, וראש המוסד הנכנס.
כבר אז היה ברור שמשהו אצלו אחר. שהים לא מפחיד אותו, שהקור לא עוצר אותו, שהרוח מתכופפת מול הרצון שלו. ניגשתי עד קו המים וצעקתי לו מעל הרוח: "רומן! בוא רגע, תצא—נעשה צילום לעיתון עם החברים!"
רומן יצא, ניער את המים מעליו, וביחד עם חבריו צילמנו תמונה שהפכה לימים לסמל קטן ונוסטלגי של אשדוד בשנות ה-90. כאמור מי שתיעד את הרגע היה צלם ידיעות אחרונות המיתולוגי – דני סלמון.
הקטע היפה?
רומן זוכר את התמונה הזאת עד היום. "למחרת כשהגעתי לבית הספר," סיפר לנו גופמן השבוע בחיוך, "המנהל חיכה לי בשער עם העיתון ביד. הוא רצה להבין למה בזמן הלימודים הייתי בים… בסוף נאלצתי להגיע עם אמא שלי להסביר." מאז עברו שנים, רומן גדל, התגייס, התקדם, נפצע בקרב בשבעה באוקטובר, והפך לאחד הקצינים הבולטים בדור הזה – ועכשיו למי שיעמוד בראש ארגון הביון החשוב במדינה. אבל מי שראה אותו אז, חוצה את הים הקפוא של אשדוד בשנת 92' בלי פחד, מבין:הנחישות כבר הייתה בו כבר אז
כבוד