גם שנה שלמה לאחר השבעה באוקטובר ופרוץ המלחמה הצודקת שלנו בשבע זירות המאיימות לכלותינו, נדמה שעוד לא סופר אפילו קמצוץ מסיפורי הגבורה והלוחמים האמיצים, שחירפו את נפשם עבור החיים בארץ ישראל.
אט אט נחשפים לעוד סיפור ועוד דמות מופת, שראוי ללמד עליהם בספרי ההיסטוריה. ובאופן הירואי אפילו יותר, ישנן משפחות שלמות של גיבורים, חלקן אפילו לא ידועות ומוכרות. אחת מהמשפחות הצנועות הללו היא משפחת בוכריס מאשדוד. משפחה ששלושה מילדיה יצאו להילחם בשבעה באוקטובר, בעוז ומתוך שליחות פנימית, אך רק שניים שבו לחיים.
ילדי משפחת בוכריס, משפחה ותיקה באשדוד, התגוררו ברובע א', אביהם היה פנסיונר של הצבא וללא ספק שימש מודל ציוני איכותי לילדיו.
רס"ן חן ז"ל היה סגן מפקד יחידת מגלן, בן 26 בנופלו. הוא למד בבתי הספר "תהילה לדוד" ו"גאולים",סיים תיכון במקיף ג' במגמה מדעית.
האחות מצדה, סרן במילואים, בת 29, מטפלת במקצועה, השירות הצבאי שלה היה קרבי בקרקל בתפקידי קצונה משמעותיים, והחל מהשבעה באוקטובר היא מגוייסת כבר כשנה למלחמה. היא הרביעית במשפחה, חן ז"ל היה הקטן ביותר וכונה "חני".
לא חיכה לכוחות ופרץ את הכניסה לנחל עוז
ספרי על השירות הצבאי של חן
"בגיל 16 החליט לעבוד ולחסוך כסף לניתוח עיניים כדי לעלות פרופיל ולעשות שירות קרבי משמעותי ואכן חן התגייס לצנחנים ב202 באוגוסט 2016. הוא סיים כל פרק בצבא בהצטיינות מהטירונות ועד קורס מפקד פלוגות. יחידת מגלן משכו את חן להיות מפקד פלוגה אצלם, כי הוביל את חטיבת הצנחנים למבצעים מורכבים בהצלחה. מגלן החליטו לקדם אותו לתפקיד הבכיר "סגן מפקד היחידה", למרות גילו הצעיר וזה לא נהוג בדרך כלל".
איזה קשר היה ביניכם?
"הקשר בינינו היה מאד קרוב וחברי, היינו עושים הכל ביחד. מאד אהבנו לשחק כדורסל וכדורגל, לרוץ ולטייל. וכשיש תחביבים משותפים- הקשר עוד יותר מתהדק. אני חושבת שגם השירות הקרבי שלי השפיע מאד על הקשר, דיברנו באותה השפה, הוא מאד התעניין וראה בשירות נשים בקרבי כמשמעותי וראוי".
מה את זוכרת מהשבעה באוקטובר?
"חן היה באשדוד, בשעה 6:30 קם מהאזעקות ובשעה 6:35 כבר קפץ לעוטף.. חן היה סגן מפקד יחידת מגלן, הוא הזניק את הכוחות הראשונים שהגיעו לסייע בלחימה, והיה מפקד הכוח הראשון שקפץ להציל את קיבוץ נחל עוז, שלא היו בו כלל כוחות. הוא סירב לחכות לעוד פלוגה שתגיע והגדיר את זה כמשימה אישית שלו "לפרוץ את הדרך לנחל עוז" . הוא הצליח לפרוץ את הדרך, אך נפל מייד לאחר מכן, יחד עם שניים מחייליו.."
זוכרת איך בישרו לכם?
"בחצות הלילה בשבת באו קציני הנפגעים לבשר לנו, את בשורת האיוב. אחי ש' קצין קרבי ביחידה מיוחדת גם, ידע שחן נפל בקרב ואף הוא המשיך להילחם בכפר עזה באותה השבת בידיעה שחן כבר נפל".
איך נודע לכם על מה שקרה?
"בדיעבד אספנו מידע, עדויות ורמזים. בתכתובת וואטסאפ של חייל שלו ממגלן שגם נהרג לצערי, דניאל קסטיאל ז"ל, עם בת זוגו, הוא כתב: "הסגן מפקד שלי מת, הוא חיסל איזה 7..", לאחר מכן הוציאו שיר לזכרו עם כל ההתכתבויות שלו.
"חן עבד קשה כדי להיות ראוי לפיקוד"
מה למדתם על חן ז"ל לאחר שנהרג?
"חן השאיר הרבה מילים במחברות הצבאיות שלו. בחלק ממה שמצאנו במכתבים ניתן לראות שחן אהב את הארץ והאמין בטוב ועשה דברים מאמונה אמיתית ואהבה. הקמנו עמוד בו אנחנו מעלים מהמכתבים שכתב ומנסים ללמד דרכם עליו..
אחד הפקודים שלו כתב: "המפקד הכי טוב שהיה בצהל. המפקד הכי טוב שיכולתי לבקש, לא חסך מאיתנו. לא דרישות אבל גם לא אהבה… ידע לדרוש ולאהוב. אין מפקדים כאלה. אפילו אימא שלי התאהבה בו משיחה אחת איתה שהתקשר לספר לה עלי . צנוע ואמיתי, היית תמיד מושא להערצה עוד בחייך. מתגעגע המון".
נשמע שחן היה מצטיין תמיד..
"חשוב לי להגיד, שזה שחן הצטיין בכל דבר לא אומר שהיה טוב בכל דבר. להיפך. הוא היה עובד קשה מאוד… מהרגע שרצה להתגייס לקרבי ועבד בעבודות קשות כדי לחסוך כסף לניתוח עיניים, עד לריצות ובוחן ירי ואליפויות צה"ל. חן פשוט האמין שאם אתה רוצה משהו, אז בלי תירוצים. פשוט תעבוד קשה ותאמין שאתה תשיג את זה ואז כל צעד קטן, ייראה כמו הזדמנות להתקדמות".
איך התחושות שנה אחרי?
"הלב נעתק ונשבר שוב ושוב, 24 פעמים. בכל שעה מחדש".
איך מתמודדים עם אובדן שכזה?
"לא קל. האובדן הזה הוא אינסוף געגועים ותחושת כאב בכל שנייה ונשימה. כואב לנו מאוד. הוא היה נוכח מאד בחיינו, תמיד ראשון לעזור, ראשון לחייך, ראשון לדחוף. ראשון להיות. הוא היה ראשון בחייו וגם במותו. מהראשונים והבודדים שהגיעו להילחם והבינו את גודל האירוע. המפקד הכי בכיר בכל חטיבת הקומנדו שנפל בשטח וזו אימרה- הפיקוד מלפנים. דבר שכזה אין יכולה את להתעלם מגודל צערו הכבד".
איך חשבתם להנציח אותו?
"נדמה כי על כתפינו מוטלת האחריות לזכור ולהנציח, אך אני חושבת שזו תפקידה של החברה. לא של המשפחות השכולות. אני רואה איך משפחות שלמות רצות ויוזמות ומפרפרות, אנחנו לא מאלה. אין לנו את המסוגלות ואני גם לא חושבת שזה בסדר. ראוי שהחברה תיזום ותוביל למענם ותעזור להנציח את ערכיהם כדי לחנך אנשים לטוב. להובלה. להיות ראשונים. תמיד. אם כולם היו מחונכים ככה, ה7.10 לא היה מגיע למימדים כאלה".
מה לקחת מחן באופן אישי?
"מחן למדתי מה זו עבודה קשה ומה זו צניעות אמיתית אנחנו חיים בעידן כזה שרוצים לומר עשיתי ועשיתי וחן לא היה כזה. וזה מה שגרם ללוחמים להתחבר אליו מתוך ענווה, מתוך עוצמה, לפני כל שיחות היה כותב במחברות את המילים שיגיד, שקל מילים תמיד וזה לא מובן מאליו.. צניעות יוצאת דופן. מקווה שאנשים יהיו ראויים לזה. שיחנכו לאורו. צניעות ועבודה קשה. ערכים שהלוואי ונאמץ אותם ולא נתרברב. ללכת בדרך הארוכה. משל של רבי עקיבא שמגיע לצומת דרכים ויורד שלג ומתבלבל ושואל מה הדרך הכי מהירה להגיע לכפר. הילד אומר לו יש דרך ארוכה שהיא קצרה ודרך קצרה שהיא ארוכה, בעצם מלמד אותנו לא לקצר דרכים.."
המחקר המיוחד הוכיח: אחים שכולים מתקשים להמשיך הלאה
לאחרונה פירסמה חן מחקר ראשון בארץ וייחודי שעוסק בהתמודדות של אחים ואחיות שכולים מהמלחמה הנוכחית.
מדוע החלטת על ביצוע המחקר?
"חני היה מפקד הכוח שפרץ ראשון לקיבוץ נחל עוז בשבת השחורה. הוא נהרג כשמילא את משימת חייו – הצלת חיים והובלה של לוחמים בשטח, האובדן של אחי הוא כמו ענן כבד מעליי שמלווה אותי. כל מילה שכתבתי בעבודה האקדמית, היא קריאה לנוכחותו. הכאב שלי מתמזג עם האומץ שלו, שמעודד אותי לגבור על החושך, לנצח את הצער. המחקר הוקדש לזכר אחי, רס"ן חן בוכריס ז"ל, כאמור סגן מפקד מגלן שנפל בקרב בקיבוץ נחל עוז, ולזכר חברו הטוב, רס"ן אריאל בן משה ז"ל, מ"פ בסיירת מטכ"ל, שנפל בקרב בקיבוץ רעים ב-7 באוקטובר."
ספרי על המחקר עצמו וממצאיו
"המחקר האקדמי מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים ובהנחיית פרופ' ענת זעירא, הוא ראשון בארץ ובעולם, אשר בדק את ההשלכות הנפשיות של אובדן אח או אחות באירועי השבעה באוקטובר בקרב לא פחות מ- 444 אחים ואחיות בגירים. באופן טראגי ושכיח לצערנו, כ-10% מבין המשיבים איבדו יותר מאח/ות אחד במהלך אירועי 7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל", וכ-30% מהמשתתפים דיווחו שאיבדו אדם קרוב נוסף (הורה, בן/בת זוג, חבר) במהלך התקופה..
מהממצאים עולה, כי נמצאו קשרים מורכבים בין סדר הלידה לבין אסטרטגיות התמודדות – בקרב אחים שאיבדו אח בכור נמצא כי ככל שחוו מצוקה נפשית גבוהה יותר – פחות חיפשו אחר עזרה או תמיכה חברתית. ייתכן שהסיבה לכך היא שאח/ות בכור/ה הם פעמים רבות מקור משמעותי לתמיכה, ובלעדיו עלול להיות קשה יותר להתמודד עם האובדן. בהתאמה, אלו שאיבדו אח/ות שאינו/ה בכור/ה נטו לבקש יותר עזרה.
לא נמצאו הבדלים בין אחים שאיבדו אחים בכוחות הביטחון לבין אלו שלא מכוחות הביטחון, בניגוד להנחה החברתית הרווחת שאחים שנפלו בקרבות גבורה מקילים על ההתמודדות באובדן. דווקא משתתפים שאיבדו אח/ות ששירת/ה בכוחות הביטחון דיווחו על רמות גבוהות יותר של מחשבות שליליות לגבי עצמם, על תחושות אשמה וחוסר אונים. כן תוארה תחושה של נטישה ושל הפקרה מצד גורמי הביטחון. שני פרמטרים גרמו לעליית המצוקה, חוסר הוודאות לגבי גורל אחיהם, והחשיפה לסרטונים קשים של החמאס.
בפילוח מגדרי, נשים דיווחו על רמות גבוהות יותר של מצוקה רגשית (חרדה, דיכאון וסומטיזציה) בהשוואה לגברים ועם זאת, נשים נטו יותר לחפש עזרה, תמיכה חברתית וקשר עם המת/ה.
בהקשר למתקפות הטילים והחדירות בעורף, אחים שחיים באזור שהיה תחת מתקפה דיווחו על רמות גבוהות יותר של מצוקה רגשית, מחשבות שליליות ושימוש בבקשת עזרה, לעומת מי שלא היו באזור מותקף.
אין ספק שהממצאים מחייבים היערכות מחדש של המדינה ושל מערכת ומחזקים את הצורך בהגברת המודעות לצרכים הייחודיים של אחים ואחיות שכולים, ובפיתוח מענה מותאם, במיוחד בעת משבר לאומי מתמשך."
